אלכסנדר טרפוב
| לידה |
קייב, פלך קייב, האימפריה הרוסית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ניס, צרפת  | ||||||
| |||||||
אלכסנדר פיודורוביץ טרפוב (ברוסית: Александр Фёдорович Трепов; באוקראינית: Олександр Федорович Трепов; 30 בספטמבר 1862 – 10 בנובמבר 1928) היה ראש ממשלת האימפריה הרוסית מ-23 בנובמבר 1916 עד 9 בינואר 1917. הוא היה שמרן, מונרכיסט, חבר מפלגת האספה הרוסית ותמך ברפורמות מתונות שהתנגדו להשפעתו של גריגורי רספוטין.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלכסנדר נולד ב-30 בספטמבר 1862 והיה הצעיר מבין ארבעת בניו של הגנרל פיודור טרפוב, שהיה מעורב בדיכוי מרד ינואר בשנת 1864 וכיהן כמושל סנקט פטרבורג בין השנים 1873–1878. שלושת אחיו מילאו תפקידים בכירים בתקופת שלטונו של ניקולאי השני. לדברי חבר הפרלמנט הלאומני א. י. סבנקו, אלכסנדר היה "האינטליגנטי ביותר מבין האחים, מוכשר, נחוש מאוד, ובעל אישיות חזקה".
אלכסנדר התחנך ב"חיל הדפים של הוד מלכותו" – מוסד חינוכי־צבאי יוקרתי לבני האצולה הרוסית. בין השנים 1889–1892 שירת במשרד הפנים, בשנים 1892–1895 נבחר למרשל האצולה של מחוז פריאסלאבל, וב־1899 מונה לעוזר מזכיר המדינה.
ב־1905 מונה אלכסנדר לחבר בוועדה מיוחדת שגיבשה תוכנית להקמת הדומה הממלכתית, בהתאם לצו מ־18 בפברואר ולמנשר מ־17 באוקטובר של אותה שנה.[1]
הוא היה אחיו של הגנרל דמיטרי פיודורוביץ' טרפוב, אשר במהלך מהפכת 1905 כיהן כסגן שר הפנים, מילא תפקיד מרכזי בדיכוי המהומות[2] ותואר כשליט האמיתי של המדינה.[3]
טרפוב מונה לחבר הסנאט הרוסי בשנת 1906. הוא נשלח אל מחוץ למדינה כדי ללמוד את התנהלות הפרלמנטים במערב אירופה. בשנת 1914 מונה כחבר במועצת המדינה. ב־12 בנובמבר (30 באוקטובר לפי הלוח הישן) 1915 מונה טרפוב לשר התחבורה, הרכבות והתקשורת – דבר שגרם לעוגמת נפש לגריגורי רספוטין. הוא פיתח את מסילת קירוב, שנבנתה בעזרת שבויי מלחמה, כדי לשפר את קשרי התחבורה בין הנמל החופשי־מקרח של מורמנסק לבין החזית המזרחית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בעיית המזון בערים הגדולות הייתה סוגיה קשה. אלכסנדר נאומוב הציע להקים ועדה מיוחדת בת חמישה שרים – הצבא, הפנים, התחבורה, החקלאות והאוצר – ובראשה עמד טרפוב. ב־1 בינואר 1916 התמנה טרפוב לשר התחבורה תחת ראש הממשלה איוואן גורמיקין, שהוחלף זמן קצר לאחר מכן בבוריס שטורמר. טרפוב תכנן בחשאי תוכנית לבניית מסילות ברזל והציג אותה בפני הממשלה. הוא התבסס במהרה בתפקידו והראה כי שאיפותיו חורגות מעבר לכך. משהוכיח עצמו כמארגן מוכשר, היה נכון עתה לשאוף לתפקיד ראש הממשלה הבא.
לדברי נאומוב, טרפוב היה אחד החברים הפעלתניים ביותר במועצת השרים, ונאלץ להתמודד עם שטורמר – שכיהן כמעט באופן דיקטטורי בתפקידי ראש הממשלה, שר הפנים ושר החוץ גם יחד.
בתפקיד ראש הממשלה
ב-8 בנובמבר פוטר בוריס שטורמר (שתמך בשלום) מתפקיד ראש הממשלה/שר החוץ, לשמחת הדומה. ב-9 בנובמבר הציעה הקיסרית אלכסנדרה למנות את איוון שצ'גלוביטוב לשר החוץ, אך מינויו נראה כבלתי מקובל לחלוטין. ב-10 בנובמבר 1916 מונה טרפוב הלוחמני לראש הממשלה החדש, והבטיח לקדם מערכת פרלמנטרית, אך שמר על תפקידו כשר התחבורה. הצהרתו של טרפוב כללה הבטחות לבצע רפורמה דחופה בממשל המקומי, ליטול חלק בניהול הרשויות המקומיות הכפריות ולהסיר הגבלות לאומיות ודתיות על החינוך. עקב המחסור במזון בערים הגדולות נאלץ אלכסיי אלכסנדרוביץ' בוברינסקי, שר החקלאות, להתפטר, והוא הוחלף על ידי אלכסנדר אלכסנדרוביץ' ריטיך. ב-17 בנובמבר מונה ניקולאי פוקרווסקי לשר החוץ.[4] לפי אורלנדו פיגס, זו הייתה ההזדמנות האחרונה של הליברלים הרוסיים "ליישב את המחלוקות שלהם עם הממשלה".
טרפוב, שנחשב ל"סטוליפין של התקופה", היה נחוש לזכות בתמיכתם של הפוליטיקאים המתונים בדומה באמצעות ויתורים; פאבל מיליוקוב ואלכסנדר גוצ'קוב היו מוכנים לקבל את מחוותו ואף אולי משרה בממשלו, אך חברי הדומה הרדיקליים והסוציאליסטיים נשארו נחושים להפיל את הממשלה.
טרפוב היה אמור להשיג את התפטרותם של ארבעת השרים הכי פחות פופולריים. ב-16 בנובמבר הודיע טרפוב לאלכסנדר פרוטופופוב כי הוא מעוניין שיעזוב את תפקידו במשרד הפנים ויתפוס את משרד המסחר והתעשייה, אך פרוטופופוב סירב. טרפוב הציב את פיטוריו של פרוטופופוב כתנאי הכרחי לקבלת נשיאות המועצה, כאשר פרוטופופוב נחשב ל“בן חסותו של רספוטין” ולכאורה סבל מבעיות נפשיות. ב-19 בנובמבר הודיע טרפוב על העברת האחריות המלאה לנושא המזון, לפי בקשת הדומה, למשרד החקלאות.
ב-27 בנובמבר נסעו פרוטופופוב ואלכסנדרה לסטאבקה. טרפוב איים להתפטר ביום הבא. ב-29 בנובמבר/12 בדצמבר הציע הקנצלר הגרמני תאובלד פון בתמן-הולווג בנאום ברייכסטאג לפתוח משא ומתן עם מדינות ההסכמה במדינה נייטרלית. ב-2 בדצמבר, במהלך הופעתו בדומה הקיסרית, חשף טרפוב כי צרפת ובריטניה הבטיחו לרוסיה את קונסטנטינופול ואת הבוספורוס ,[5] אך הצירים הסוציאליסטים נזפו בו בקול רם. הצירים צעקו: "תעזבו את השרים! תעזבו את פרוטופופוב!".[6] פוקרובסקי אמר שרוסיה לעולם לא תחתום על הסכם שלום עם מעצמות המרכז, מה שגרם לפרץ תשואות. ב-7 בדצמבר דרש הקבינט כי פרוטופופוב ילך אל הקיסר ויתפטר, אך לבקשת הצאר, רעייתו, אנה וירובובה ורספוטין, נשאר פרוטופופוב – התומך בשלום – בתפקידו.
רספוטין
לאחר שטרפוב נכשל בהדחת פרוטופופוב, ניסה לשחד את רספוטין. בעזרת הגנרל א.א. מוסולוב, גיסו, הציע טרפוב לרספוטין סכום כסף נכבד, שומר אישי ובית, בתמורה לכך שיעזוב את הפוליטיקה. טרפוב הציע לרספוטין 200,000 רובל במזומן כדי לשוב לסיביר ולעולם לא לערב את עצמו שוב בפוליטיקה. רספוטין סירב להצעה והודיע על כך לאלכסנדרה. הצאר קיבל את טרפוב ביום שני, ה-12 בדצמבר. ב-13 בדצמבר הזהיר רספוטין מפני השפעתו של טרפוב. אלכסנדרה הגיבה במכתב לבעלה נגד טרפוב.[7] היא שנאה את טרפוב ואת מקארוב; הקיסרית אף רצתה לתלות את טרפוב. המלחמה נגד גרמניה נדרשה להימשך. וודרו וילסון תכנן להכניס את ארצות הברית למלחמה, כאשר הגרמנים ניסו לנהל משא ומתן על שלום עם מדינות ההסכמה. כתוצאה מכך, ובעקיפין, מעמדם של אלכסנדרה ורספוטין בחברה ירדו, מה שהוביל למזימה הסופית והנחושה של הנסיך פליקס יוסופוב והנסיכים הגדולים דמיטרי פאבלוביץ' וניקולאי מיכאילוביץ' לרצוח אותו, בתקווה לבלום את התערבותה של אלכסנדרה בפוליטיקה.
לאחר פרישתו
ב-16 בדצמבר 1916 נסגרה הדומה הקיסרית לחג המולד עד ה-28 בדצמבר (מ-29 בדצמבר עד 9 בינואר 1917 לפי הלוח החדש). ב-17 בדצמבר נרצח רספוטין. ב-29 בדצמבר, מונה הנסיך ההססן ניקולאי גוליצין יורשו של טרפוב, שפוטר ב-27 בדצמבר. כמו כן, פאבל איגנטייב, אלכסנדר מקארוב ודמיטרי שובאייב הוחלפו בתפקידיהם.
במשך שבעה עשר החודשים של “משטר הקיסרית”, מספטמבר 1915 ועד פברואר 1917, רוסיה התנהלה עם ארבעה ראשי ממשלה, חמישה שרי פנים, שלושה שרי חוץ, שלושה שרי מלחמה, שני שרי תחבורה וארבעה שרי חקלאות. מה שכונה “הקפיצה המשרדית” לא רק שהסירה אנשים מוכשרים מהשלטון, אלא גם הפריעה לארגון העבודה הממשלתית, שכן איש לא נשאר בתפקידו מספיק זמן כדי לשלוט בתחומי אחריותו.
על פי ברנרד פארס, טרפוב מונה ככל הנראה לאוצר בליסאום צארסקויה סלו, שם פגש את הצאר ב-1 בפברואר 1917.
לאחר מהפכת אוקטובר הוא נעצר על ידי הצ'קה. טרפוב שיתף פעולה עם הרוזן פאול פון בנקנדורף ואחרים כדי להגן על המשפחה הקיסרית, ומסתיו 1918 עד ינואר 1919 הוביל בהלסינקי את "הוועדה המיוחדת לרוסים בפינלנד". בשנות ה-20 היגר טרפוב לצרפת, משם תמך בצבא הלבן, ואף הפך לנשיא "איחוד הארגונים המונרכיים הרוסים". ב-1921 הוא וגיסו אלכסנדר מוסולוב השתתפו ב"וועידה המונרכיסטית הרוסית", שנערכה בבאד רייכנהאל.
טרפוב נפטר ב-10 בנובמבר 1928 ונקבר בבית הקברות הרוסי האורתודוקסי בניס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "Features And Figures Of The Past Covernment And Opinion In The Reign Of Nicholas II".
- ↑ Montefiore, Simon Sebag (2016). The Romanovs 1613-1918. p. 522. ISBN 978-0-297-85266-7.
- ↑ "Full text of "The memoirs of Count Witte"".
- ↑ "Ведомства иностранных дел России/СССР и их руководители".
- ↑ Brenton, Tony (23 ביוני 2016). Historically Inevitable?: Turning Points of the Russian Revolution. Profile Books. ISBN 9781847658593 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ "Maurice Paléologue. An Ambassador's Memoirs. 1925. Vol. III, Chapter IV".
- ↑ The tsarina's letters exerting political influence (1915-16), Alpha History – Russian Revolution
אלכסנדר טרפוב41740474Q620555