אליהו חיניץ'
אליהו (אליאס) חיים חִינִיץ' (בתחילה נכתב: חִינִיטְשׁ; ביידיש: אליהו (עליאס) כיניטש; בספרדית: E. Jinich; ז' בטבת תרמ"ד, 5 בינואר 1884, סְטַארוֹבִּין, פלך סלוצק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – ט"ו באב תשל"ג, 13 באוגוסט 1973, מקסיקו סיטי, מקסיקו) היה סופר, עיתונאי ומתרגם יידי ועברי.
ביוגרפיה
אליהו חיים חיניץ' נולד בשנת 1884 בסְטַארוֹבִּין שבפלך סלוצק, רוסיה (רוסיה הלבנה). קיבל חינוך יהודי מסורתי, למד ב'חדר', והמשיך לימודיו בישיבה, ומשם עבר ללימודי חול והשלים קורס למורים בגרודנו. עבד כמורה בבית ספר ממשלתי באזור מגוריו, ובהמשך עבר לעיר ורשה, שם לימד בגימנסיה לבנות "יהודיה".
בשנת 1921 השתתף בייסודה ובעריכתה של הספרייה העברית המצוירת לילדים "שיבולים" (שִׁבֳּלִים) שהופיעה בהוצאת א. גיטלין, וכללה עשרות חוברות של מעשיות לילדים, בהן גם מעשיותיו של מקס נורדאו. בשנת 1922 הופיעה בהוצאת גיטלין אנתולוגיה של מעשיות יפניות בתרגומו. בשנת 1922 היגר למקסיקו, שם השתקע בעיר מקסיקו סיטי וחי בה עד פטירתו. במקסיקו פרסם עשרות מאמרים בעיתונות היידיש, ייסד וערך עיתון קצר-ימים בשם "אונדזער וואָרט" ('מילתנו'). פרסם עשרות מאמרים ביידיש, וכתב גם מדור קבוע בעברית בעיתון "דער וועג".
במשך שנים רבות שימש כיו"ר וכנשיא כבוד של ברית עברית עולמית במקסיקו ("המרכז העברי"), פעל רבות להנחלת הלשון העברית, להפצת ספרים וכתבי עת עבריים ולהעמקת היסודות העבריים בחינוך, והיה הכתובת לכל דובר עברית שם.[1] השתתף במועצות הפדגוגיות של בתי הספר העבריים.
המחנך אבנר אליפז ספד לו ב"הדואר" (ניו יורק) וב"עם וספר", שם כתב כי חיניץ'
- היה הכתובת לכל דורש עברית במקסיקו. מר חיניץ' היה הסניף של הברית העולמית. בעקביות רבה עסק בפעולה זו. הייתה זו אהבה עמוקה. [...] מחנך דגול היה [...] במשך שנים רבות היה מר חיניץ' משתף פעולה עם המועצה הפדגוגית של בית תספר, היה מתווכח על תוכניות הלימודים, מביא הצעות משלו [...] כל שנות חייו שמר אמונים לשפה ולתרבות העברית. מקומו לא נבצר באף אשפה עברית, בכל שיחה השתתף [...] בסגנון דיבורו ובכתיבתו היה חיניץ' בן המאה הקודמת. בקושי היה עובר מהמבטא האשכנזי למבטא הספרדי, אך היה בו משהו מכוחו של הבלשן והיה מתפעל מיופיה של השפה.[...] [נהג] לספר ולחדש ולתבל את דבריו בדברי חכמים ובאגדות התלמוד. [...] עד יומו האחרון ממש דיבר אליהו חיניץ' עברית. לא משה השפה והתורה מפיו בחינת "והגית בה יומם ולילה".[2]
חיניץ' נפטר ב-1973, בגיל 89.
מספר כתבי יד ומכתבים של חיניץ' נמצאים היום בארכיונו של ישראל זמורה המופקד בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה תל אביב.
ספריו
- שבלים: ספריה לילדים ולנערים, ורשה: א. גיטלין, [1920-22?].
- מעשיות יפוניות: לבני הנעורים, ורשה: א. גיטלין, תרפ"ב.
קישורים חיצוניים
- אליהו חיים חיניטש(הקישור אינו פעיל) באתר "ים הספר"
הערות שוליים
- ^ יוסף קלוזנר, אריה טרטקובר, אייזיק רמבה (עורכים), השגריר העברי הנודד: אלכסנדר רוזנפלד: פרשת חיים ומעש, תל אביב: ש' זימזון, תשי"ז, "116", עמ' 116; יצחק איזנברג (עורך), במצוות שליחות: פרשת חייו ופעלו של אלכסנדר רוזנפלד, תל אביב: מלוא, תשל"ה, עמ' 123.
- ^ אבנר אליפז, 'עד יומו האחרון דיבר עברית: ר' אליהו-חייץ חיניץ ז"ל', עם וספר מט—נ (תשל"ג), 77.
28491226אליהו חיניץ'