אלהאם אחמד

אלהאם אחמד
ئیلھام ئەحمەد
לידה	28 בדצמבר 1963 (גיל: 62); עפרין, חלב (מחוז), סוריה
מדינה	כורדיסטן הסורית, (סוריה)
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה
	ב-18 ביולי 2018 – מכהן
	→ הדיה יוסיף
	10 בדצמבר 2015 – 16 ביולי 2018; (שנתיים)
	10 בדצמבר 2015 – 16 ביולי 2018; (שנתיים)

אלהאם אחמד (בכורדית: ئیلھام ئەحمەد, בערבית: إلهام أحمد, באנגלית: Îlham Ehmed; נולדה ב-28 בדצמבר 1963) היא פוליטיקאית כורדית-סורית מטעם המנהל האוטונומי הדמוקרטי של צפון ומזרח סוריה. מאז יולי 2018, היא נשיאת כורדיסטן הסורית, בקואליציה נשיאותית, במשותף עם מנסור סאלם, פוליטיקאי ממוצא אתני ערבי. אחמד חברה במפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה, ובין השנים 2015–2018 כיהנה כיו"ר משותף למועצה הדמוקרטית הסורית.

נכון למרץ 2025, היא מכהנת כיו"ר משותפת של מחלקת החוץ של הממשל האוטונומי הדמוקרטי של צפון ומזרח סוריה.

היסטוריה

אחמד היא אזרחית סורית, ממוצא אתני כורדי, שנולדה בעיר עפרין שבמחוז חלב בסוריה. משנות ה-90 הייתה אחמד פעילה בתנועה הלאומנית הכורדית.^[1] במהלך קריירתה הפוליטית, הביעה אחמד נכונות בפומבי, בנוגע לשאיפותיה העתידיות, לסוריה בעלת אופי רב-אתני וחילוני. בתחילת מבצע הלחימה השני בא-רקה בנובמבר 2016, נגד מחבלי דאעש אמרה אחמד: "ממשל כזה יכול לספק דוגמה טובה לשינוי דמוקרטי בא-רקה, במיוחד לאור העובדה שהעיר הייתה במשך שנים בירתה בפועל של קבוצת הטרור דאעש. הישג זה יהיה שינוי משמעותי במצב הכללי בסוריה, ויסייע למדינה להתקדם לעבר יציבות ושינוי דמוקרטי. א-רקה תהיה דוגמה לכל המדינה".^[2]

לאחר פעילותה בתנועה הלאומנית הכורדית^[1] אחמד שואפת להקים ממשלה מבוזרת, בה לרשויות המקומיות יש סמכויות רבות יותר, וביניהן סמכויות למען הבטחת זכויותיהן של קבוצות סוריות ואתניות שונות. הבטחת הזכויות על פי אחמד, תכלול את חופש הביטוי, שוויון מגדרי והבטחת זכויות העם הכורדי בחוקה הסורית, אשר חוקקה בתקופת שלטון הבעת', בנוסף, תומכת אחמד בממשלה סורית-פדרלית.^[3]

קשרים עם משטר אסד

ביולי 2018, בתחילת כהונתה בתור הנשיאה המשותפת לכורדיסטן הסורית, השתתפה אחמד במשא ומתן עם ממשלת אסד בדמשק, בנוגע לשירותים אזרחיים שלפי שרצונותיה יינתנו גם באזורים הנשלטים על ידי- כורדיסטן הסורית, משא ומתן זה לא הנחיל הצלחה לאחמד,^[4] ומאז משא ומתן זה, הטיחה אחמד בממשל אסד האשמות לכישלון באיחוד סוריה- "המשטר השליט לא שינה את עמדתו, לא ברמה ההומניטרית ולא ברמה הפוליטית. הוא לא גילה כל גמישות כלפי הסורים המסוכסכים עמו. הוא דחה ערוצי תקשורת לטיפול בתוצאות רעידת האדמה והאסון ההומניטארי שבעקבותיו... הם המכשול העיקרי באיחוד החזון הסורי".^[5]