איש עם מצלמת קולנוע
| בימוי | דזיגה ורטוב |
|---|---|
| עריכה |
דזיגה ורטוב יליזווטה סווילובה |
| צילום | מיכאיל קאופמן |
| מדינה |
 |
| חברת הפקה | מינהלת הפוטו קולנוע הכלל-אוקראינית (VUFKU) |
| הקרנת בכורה | 7 בינואר 1929 |
| משך הקרנה | 68 דקות |
| שפת הסרט | סרט אילם, ללא כתוביות מעבר |
| סוגה |
סרט תיעודי סרט ניסיוני |
| מקום התרחשות | אודסה, קייב, מוסקבה |
| תקופת התרחשות | שנות ה-20 של המאה ה-20 |
איש עם מצלמת קולנוע (ברוסית: Человек с киноаппаратом) הוא סרט ראינוע תיעודי ניסיוני סובייטי משנת 1929. הסרט בוים על ידי דזיגה ורטוב, צולם על ידי אחיו של ורטוב, מיכאיל קאופמן[1], נערך על ידי אשתו של ורטוב, יליזווטה סווילובה, והופק בידי מינהלת הפוטו קולונע הכלל-אוקראינית. הסרט מוגדר בידי רבים כאחד מסרטי התעודה הטובים בכל הזמנים[2].
הסרט מציג את החיים האורבניים בקייב, מוסקבה ואודסה בשלהי שנות העשרים[3]. אין בסרט שחקנים או כתוביות. הוא מתמקד בחיי היום יום של האזרחים הסובייטיים, וביחסים בין האדם למכונות של העולם המודרני.
הסרט הציג לראשונה מגוון טכניקות קולנועיות, כגון חשיפה כפולה, הילוך מהיר, הילוך איטי, פריז פריים, מאטץ' קאט, ג'אמפ קאט, מסך מפוצל, דאץ' אנגל, אקסטרים קלוז אפ, טראקינג שוט, רברס שוט ואנימציית סטופ מושן.
סקירה
הסרט בנוי מפרגמנטים תיעודיים קצרים, חלקם באורך שניות בודדות, שמראים את החיים בעיר המודרנית. בין היתר: תנועת התחבורה והאנשים, עבודת הפועלים במפעלי התעשייה, אירועי תרבות, טיפולים רפואיים, זוגות מתחתנים ומתגרשים ברשות האוכלוסין, אישה יולדת והלוויה. הסרט מחולק לשישה חלקים - בהתאם לסרטים שעליהם חלקים אלה הודפסו במקור.
זהו סרט אוונגרד, שבו הנושא משתנה תדירות. ורטוב שאף ליצור מודעות של הצופה לתהליך היצירה, לחותם שמותיר היוצר בעובדות המציאות, באופן שכונה בהמשך מטא-קולנוע. לכן, ה-"איש עם מצלמת הקולנוע" (הוא צלם הסרט מיכאיל קאופמן, אחיו של ורטוב) מופיע כשהוא מגיע למקומות שונים. הוא מצלם את עצמו בשוטים מתוכננים מראש, שבהם הוא נראה, לדוגמה, מתקין מצלמה כשהוא עומד מעל מצלמה גדולה יותר, או מציג את השתקפותו בתוך כוס בירה. מוצגת גם העורכת של הסרט בעבודתה, כאשר היא רושמת וממיינת את חומר הצילום הטרי.
אף על פי שבכתובית הפתיחה נאמר שאין בסרט שחקנים כלל, קיימות בסרט סצנות מבוימות; כגון אישה שמתלבשת וחתיכות שחמט שמוזזות למרכז הלוח (ואז, בהילוך אחורי, חוזרות לעמדת הפתיחה). הסרט משתמש גם באינמציית סטופ מושן, כאשר מוצגת מצלמה שזזה לבדה, מציגה את רכיביה, ואז יוצאת מן המסך.
כוונת היוצר
לפני הוצאת הסרט צילם ורטוב סרטי תעודה ויומני קולנוע רבים, והיה מחלוצי הקולנוע התיעודי. הסרט ממשיך את הקולנוע הניסיוני שיצר ורטוב יחד עם קבוצת יוצרי קולנוע נוספים - בין היתר, מיכאיל קאופמן ויליזווטה סווילובה - בטכניקה שהם כינו "קינוגלאז" (הלחם של המילים "קולנוע" ו-"עין"). הם שאפו להרחיב את אפשרויות ההבעה של לשון הקולנוע, ולהבדיל את הקולנוע מאמנויות התיאטרון והספרות. ורטוב סבר שכוח הקולנוע נובע מיכולתו לפרוץ את גבולות הראייה האנושית. בפרט, הוא התמקד באפשרות ליצור הבנה חדשה של חיי היום יום דרך העיבוד והערבוב של דימויים בודדים שמתרחש בפעולת העריכה.
"איש עם מצלמת הקולנוע" הוא ניסיון להביע את תפיסת ה-"קינוגלאז". ורטוב כינה את הסרט "הופעה תאורטית" על המסך.
כתובית הפתיחה של הסרט מהווה הצהרת כוונות:
שימו לב: סרט אמיתי מייצג התנסות בהצגה קולנועית של תופעות גלויות. בלי סיוע של כתוביות מעבר (אין בסרט כתוביות מעבר), בלי סיוע של תסריט (אין לסרט תסריט), בלי סיוע של תיאטרון (אין בסרט תפאורה, שחקנים, וכו'). העבודה הניסויית הזו מכוונת ליצור שפה ציבורית, מוחלטת ובינלאומית של הקולנוע, ולהבדילה באופן מלא משפות התיאטרון והספרות.
המניפסט מהדהד חיבור של ורטוב משנת 1922, בו ורטוב מגנה את הסרטים הפופולריים, שלטענתו מושפעים מדי מתיאטרון וספרות[4]. תוכנית הסרט נכתבה ב-19 במרץ 1928. מן הסרט נעדרות שלוש ה-"מערכות" הראשונות, שלועגות לקולנוע המשוחק[5].
אחת מה-"דמויות" הראשיות בסרט היא מצלמת הקולנוע, המצלמה הצרפתית Parvo (אנ'). דרך הקומפקטיות שלה, המצלמה יכולה להגיע לנקודות הכי בלתי צפויות, למקומות שתרתי משמע עין לא ראתה.
סגנון
הסרט בנוי כ-"סימפוניה חזותית", כאשר האלמנט המרכזי שבונה את הסרט הוא העריכה האסוציאטיבית. שדרכה, נוצר הרושם שעל המסך קורית יותר מהתרחשות אחת במקביל. הדבר משקף את התחושה של מי שמתהלך בעיר, ויוצר פרשנות מודרניסטית על הסביבה העירונית[6]. זהו אחד הסרטים עם הכי הרבה קאטים בתולדות הקולנוע - יש בו כ-1175 שוטים נפרדים - באופן שמשקף את כוחה של העריכה ליצור משמעות[7]. השימוש בחשיפה כפולה ובמצלמות "נסתרות" גורם לסרט להיראות סוריאליסטי, ולא ליניארי. כך, בסצנות רבות אנשים נראים כאילו הם משנים את גודלם, או נמצאים מתחת לאובייקטים אחרים. באופנים אלו, הבמאי והעורך מוצגים לא כמתעדים של המציאות, אלא כבונים אותה מחדש.
ורטוב יצא מתוך אידאולוגיה מרקסיסטית - להציג לאזרח הסובייטי עיר עתידנית, שבמרכזה התיעוש, החשמל, ופירות העבודה הקשה. זאת, במקביל לחשיבה המודרניסטית, שמאתגרת את מוסכמות האמנות[8]. מוטיבים רבים מן הסרט, כגון הקלוז אפים על המכונות, צילומי תצוגת החנויות, וצילומה של מכונת כתיבה, הופיעו בסרט הגרמני מ-1927, ברלין: סימפוניה של עיר גדולה. עם זאת, לפי ורטוב, דימויים אלו פותחו בעבודתו, דרך תפיסת ה-"קינוגלאז", בעשר השנים שקדמו ליצירת הסרט[9].
התקבלות וביקורת
ביציאת הסרט
עם יציאתו, הסרט לא התקבל בהתלהבות; הוא הוגדר כעבודה ניסיונית מדי. לפי חלק מהחוקרים, הדבר קשור בביקורתו התמידית של ורטוב כנגד הקולנוע המבוים, אותו הוא הגדיר כ-"אופיום חדש להמונים"[10]. בני זמנו של ורטוב טענו שהסרט העדיף את הצורה על התוכן, בתקופה בה הסגנון שהחל לשלוט בכיפה היה הריאליזם הסוציאליסטי. סרגיי אייזנשטיין אף קרא לסרט "חוליגניות מצלמה חסרת טעם"[11]. גם במערב הסרט עורר את חצי הביקורת. לפי הבמאי והיסטוריון הקולנוע פול רות'ה (אנ'), המבקרים בממלכה המאוחדת התייחסו לסרט כמעין בדיחה[12]. מבקרים אחרים התלוננו על הקצב המהיר של הקאטים, כגוןמבקרת הקולנוע מורדאונט הול (אנ') מהניו יורק טיימס, שטענה כי הסרט מהיר מדי בשביל העין האנושית[13].
הערכה מחודשת
עם השנים הסרט הוערך כאחת מיצירות המופת של הקולנוע התיעודי. ברשימה משנת 2012, דירג המכון הבריטי Sight & Sound את הסרט כסרט השמיני הטוב בכל הזמנים[14]. בשנת 2014 מבקרים מאותו מכון הגדירו את הסרט כסרט התעודה הטוב בכל הזמנים[2]. המכון הלאומי לקולנוע על שם אלכסנדר דובז'נקו דירג את הסרט כשלישי ברשימת מאה הסרטים הטובים בתולדות הקולנוע האוקראיני. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט כתב כי: "הסרט הביע בפירוש את המתנה שהקולנוע איפשר: לערוך, לסדר, לתת קצב ושפה לרשמים שלנו, וכך להתעלות מעבר למה שאנחנו רואים"[15].
רסטורציות
בשנת 2015, הסרט עבר רסטורציה, תוך שימוש בעותק 35 מ"מ, הגרסה השלמה היחידה של הסרט. הרסטורציה בוצעה על ידי מכון הקולנוע EYE באמסטרדם, שקיבל סיוע בתחום הדיגיטלי מחברת Lobster Films. בעוד הסרט נמצא ברשות הציבור, חברת Flicker Alley היא בעלת הזכויות על הפצת מהדורת הבלו-ריי של הגרסה המשוחזרת[16].
לקריאה נוספת
- ד"ר אברהם גורדון, קולנועַיִן: מעזבונו של דז'יגה ורטוב, תקריב: כתב עת לקולנוע דוקומנטרי
קישורים חיצוניים
- מיהו "האיש עם מצלמת הקולנוע"?, באתר אאוריקה
- האיש עם מצלמת הקולנוע: בגדה השמאלית יוקרן אחד הסרטים התיעודיים החשובים במחאה ה-20, באתר זו הדרך, 1 ביולי 2023
- עופר ליברגל, בעקבות סקר 50 הסרטים התיעודיים הטובים ביותר של מגזין Sight and Sound, באתר סריטה, 2 בספטמבר 2014
הערות שוליים
- ↑ ורטוב נולד בשם דוד אבלביץ' קאופמן.
- ^ 2.0 2.1 "Silent film tops documentary poll". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-08-01. נבדק ב-2025-05-04.
- ↑ Hall, Mordaunt (1929-09-17). "THE SCREEN". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-05-04.
- ↑ Images - Man With a Movie Camera, www.imagesjournal.com
- ↑ דזיגה ורטוב, Статьи, дневники, замыслы, מוסקבה: Искзство, 1966, עמ' 277-280
- ↑ Telotte, J.P, "The Cinematic Gaze and Kuttner's "Man with a Movie Camera", Extrapolation 59 (3), Liverpool University Press, 2018, עמ' 235
- ↑ The Village voice film guide: 50 years of movies from classics to cult hits, Hoboken, N.J: J. Wiley & Sons, 2007, עמ' 163-164, מסת"ב 978-0-471-78781-5
- ↑ Briony Fer, Film montage : the projection of modernity, The Open University (באנגלית)
- ↑ תרגום: Kevin O'Brien, Kino-Eye – The Writings of Dziga Vertov, University of California Press, 1995, עמ' 101
- ↑ Stephen Crofts, Olivia Rose, An Essay Towards Man with a Movie Camera*, Screen 18, 1977-03-01, עמ' 9–60 doi: 10.1093/screen/18.1.9
- ↑ J Paul Johnson, Bo Burnham’s Inside: Millennial Music Man with a Movie Camera, Film Obsessive
- ↑ Graham Roberts, The man with the movie camera, I.B. Tauris, 2000, KINOfiles film companions, עמ' 99, מסת"ב 978-1-86064-394-1
- ↑ Roger Ebert, A film about a film about itself, 1 ביולי 2009
- ↑ Sight & Sound Revises Best-Films-Ever Lists, Studio Daily, 2012-08-01 (באנגלית)
- ↑ רוג'ר איברט, Man with a Movie Camera (1929), מכון הקולנוע הבריטי
- ↑ Dziga Vertov: The Man with the Movie Camera and Other Newly-Restored Works, נבדק ב-2025-05-04
איש עם מצלמת קולנוע41099090Q829250