אימרחווי

אִימֵרחֶווִי (בגאורגית: იმერხევი, בטורקית: İmerhev) הוא עמק בצפון שוושתי שבנפת ארטווין שבטורקיה, המשתרע לאורך הגבול עם גאורגיה. ההתיישבות בעמק כוללת 15 כפרים המאוכלסים בתושבים שמוצאים האתני הוא גאורגי הדוברים דיאלקט מקומי של השפה גאורגית.

היסטוריה

אימרחווי הייתה היסטורית אחת מתת המחוזות של שוושתי, פייף גאורגי מימי הביניים בחלקו העליון אימרחווי או נהר הברטה, מזרחית לעמק ניגאלי ממערב לרכס ארסיאני שגבל באג'ריה מצפון. לאחר שאזורים אלה נכבשו על ידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, הפכה אימרחווי (אימרחוו בטורקית עות'מאנית) לסנג'ק ואוכלוסייתה התאסלמה בהדרגה. בשנת 1878, בהסכם שנחתם בברלין בעקבות קונגרס ברלין, קיבלה האימפריה הרוסית את השליטה באזור. שוושתי ואימרחווי הפכו לאזור מנהלי-טריטוריאלי (Участок) באובלסט בתומי. בשנת 1886 מנתה אוכלוסיית האזור 18,319 איש שמתוכם היו 42% גאורגים, 51% טורקים ו-7% ארמנים. בעקבות אירועי מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ותקופת העצמאות הקצרה של גאורגיה (1918-1921), הפכה אימרחווי לחלק מטורקיה על פי השינויים הטריטוריאליים כפי שהוסכם עליהם בהסכם מוסקבה והסכם קארס.

אוכלוסייה

אוכלוסיית העמק מורכבת בעיקר מגאורגים הגרים ב-14 כפרירים הממוקמים סביב הכפר מיידנסיק (Meydancık, לשעבר דִיוֹבַּאנִי). לכפרירים יש שמות טורקיים רשמיים ושמות גאורגיים בלתי רשמיים.

האימרחווים הם מוסלמים סונים ושלובים באופן הדוק בחברה הטורקית. כמעט כל תושבי העמק הם דו-לשוניים דוברי גאורגית וטורקית. הדיאלקט הגאורגי המדובר בעמק נקרא הדיאלקט האימרחווי (אִימֵרחֶאוּלִי), המכיל תכונות משותפות רבות לשפתם של שכניהם האג'רים. האימרחווים עצמם, בדומה לקבוצות אתניות אחרות של גאורגים בטורקיה, דבקים בגרסה שונה של מוצאם האתני. על פי גרסה זו האימרחווים שונים במוצאם מתושבי אזור בורשקה (Borçka) שאימצו זהות אג'רית.

החוקר הראשון שערך מחקר על התרבות המקומית היה ניקולאס מאר. בשנת 1910 הוא עמד בראש משלחת לחקר תרבות אזור שוושתי. הוא אסף מידע על הספרות העממית והאתנוגרפית במספר כפרים לאורך נהר האימרחווי.