איי סונדה הקטנים
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | דרום-מזרח אסיה |
| ארכיפלג | איי סונדה |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | אינדונזיה, מזרח טימור |
| אוכלוסייה | 17,336,006 (2024) |
 | |
איי סונדה הקטנים (באינדונזית: Kepulauan Sunda Kecil), הידועים כיום כאיי נוסה טנגרה (Nusa Tenggara פירושו "איים דרום-מזרחיים", מהמילים nusa שפירושו 'אי' בשפה הג'אווית העתיקה וטנגרה שפירושו 'דרום מזרח')[1] או האיים הדרום-מזרחיים, הם ארכיפלג בתוך הארכיפלג האינדונזי (אנ'). רוב איי סונדה הקטנים ממוקמים באזור וולאסיה (אנ'), למעט האי באלי שנמצא מערבית לקו וולאס, בתוך מדף סונדה (אנ'). יחד עם איי סונדה הגדולים (אנ') ממערב, הם מרכיבים את איי סונדה. האיים הם חלק מקשת סונדה (אנ') הגעשית, שנוצרה על ידי הפחתה לאורך שקע סונדה בים ג'אווה.
בשנת 1930 מנתה האוכלוסייה באיים 3,460,059 איש.[2] כיום חיים בהם למעלה מ-17 מיליון בני אדם.
איי סונדה הקטנים העיקריים הם, ממערב למזרח: באלי, לומבוק, סומבאווה (אנ'), פלורס, סומבה (אנ'), סאבו (אנ'), רוטה (אנ'), טימור, אטאורו, ארכיפלג אלור (אנ'), איי באראט דאיה (אנ') ואיי טנימבר (אנ'). מלבד החצי המזרחי של האי טימור והאי אטאורו המהווים את מדינת מזרח טימור, כל שאר האיים הם חלק מאינדונזיה.
גאולוגיה
איי סונדה הקטנים מורכבים משני ארכיפלגים נפרדים מבחינה גאולוגית. הארכיפלג הצפוני, הכולל את באלי, לומבוק, סומבאווה, פלורס ווטאר (אנ'), הוא געשי במקורו. כמה מהרי הגעש הללו, כמו הר רינג'אני (אנ') בלומבוק, עדיין פעילים, בעוד שאחרים, כמו איליקקה בפלורס, נכחדו. הארכיפלג הצפוני נוצר כתוצאה מההתנגשות בין הלוח ההודי-אוסטרלי ללוח האירואסייתי. האיים של הארכיפלג הדרומי, כולל סומבה, טימור ואיי בבאר (אנ'), אינם געשיים ונראה שהם שייכים ללוח ההודי-אוסטרלי. הגאולוגיה והאקולוגיה של הארכיפלג הצפוני חולקות היסטוריה, מאפיינים ותהליכים דומים עם איי מאלוקו הדרומיים, הממשיכים את אותה קשת איים מזרחה.
איי סונדה הקטנים, השוכנים בהתנגשות של שני לוחות טקטוניים, מהווים כמה מהאזורים המורכבים והפעילים ביותר מבחינה גאולוגית בעולם. באיים ישנם מספר גדול של הרי געש.[3]
אקולוגיה
איי סונדה הקטנים נבדלים מהאיים הגדולים ג'אווה או סומטרה בכך שהם מורכבים מאיים קטנים רבים, המחולקים לעיתים על ידי שקעים אוקייניים עמוקים. תנועת החי והצומח בין האיים מוגבלת, מה שמוביל להתפתחות בשיעור גבוה של מינים מקומיים, המפורסם ביותר בהם הוא דרקון קומודו. כפי שתואר על ידי אלפרד ראסל וולאס, קו וולאס עובר בין באלי ללומבוק, לאורך המים העמוקים של מצר לומבוק, שיצר מחסום מים גם כאשר מפלס הים הנמוך חיבר בין האיים והיבשות המופרדים משני הצדדים. האיים שממזרח למצר לומבוק הם חלק מוולאסה, ולכן מאופיינים בתערובת של חיות בר ממוצא אסייתי ואוסטרלי.[4]
אזורים אקולוגיים
איי סונדה הקטנים מחולקים בין שישה אזורים אקולוגיים:
- יערות הגשם המזרחיים של ג'אווה-באלי (אנ') ויערות הגשם ההרריים של מזרח ג'אווה-באלי (אנ') מכסים את באלי, שהוא היחיד מבין איי סונדה הקטנים בממלכת אינדומלאיה, ואינו חלק מוולאסה. באלי הייתה בעבר מסופחת ליבשת אסיה, וביתם של יונקים אסיאתיים גדולים כמו פילים אסייתיים וטיגריס באלינזי שנכחד.
- היערות הנשירים של הסונדאס הקטנים (אנ') כוללים את שרשרת האיים הצפונית, מלומבוק וסומבאווה מזרחה לפלורס ואלור. המדרונות הגבוהים יותר של האיים מכילים יערות של עצי מחט גבוהים מסוג פודוקרפוס (אנ') ואנגלהרדיה (אנ') עם צמחייה של ליאנות (אנ'), אפיפיטים וסחלביים, בעוד שבמישורי החוף היו במקור עשבי סוואנה. למרות שרוב הצמחייה באיים אלה היא יער יבש, ישנם כתמים של יער גשם גם באיים אלה, במיוחד באזורי השפלה וגדות הנהרות בקומודו, ויש אזור מסוים של יער קוצני יבש בחוף הדרום-מזרחי של לומבוק. עצי קוץ היו נפוצים יותר באזורי החוף של האיים, אך הם נוקו ברובם. איים אלה הם ביתם של מינים ייחודיים כולל שבע עשרה ציפורים אנדמיות (מתוך 273 הציפורים שנמצאות באיים) וכמה יונקים אנדמיים. דרקון הקומודו הטורף, שאורכו שלושה מטרים ומשקלו תשעים קילוגרם והוא הלטאה הגדולה בעולם, נמצא בקומודו, רינקה, גילי מוטאנג והחוף הצפון-מערבי פלורס.
- האזור האקולוגי של יערות הנשירים של סומבה כולל את סומבה.
- האזור האקולוגי של היערות הנשירים טימור וטאר (אנ') כולל את טימור, וטאר, רוטה וסאבו.
- האזור האקולוגי של היערות הנשירים הלחים של איי ים בנדה (אנ') כולל את איי באראט דאיה (למעט וטאר), איי טנימבר (אנ') ואיי קאי (אנ').
איומים ושימור
יותר ממחצית הצמחייה המקורית של האיים הושמדה לצורך שתילת אורז וגידולים אחרים, להתיישבות ובמסגרת שריפות יער. כתוצאה מכך, רק סומבאווה מכילה כיום שטח גדול של יער טבעי שלם, ואילו קומודו, רינקה ופאדאר מוגנים במסגרת הפארק הלאומי קומודו.
אדמיניסטרציה
איי סונדה הקטנים כוללים איים רבים המשתרעים ממזרח לג'אווה, רובם מהווים חלק מאינדונזיה והחל משנת 1945 הם נוהלו (מלבד האיים המזרחיים ביותר שנוהלו תמיד כחלק ממחוז מאלוקו (אנ')) כפרובינציית איי סונדה הקטנים של אינדונזיה, שנקראה מאוחר יותר נוסה טנגרה. ב-1958 היא פוצלה לשלושה מחוזות חדשים: באלי, מערב נוסה טנגרה (אנ') ומזרח נוסה טנגרה (אנ').
החצי המזרחי של האי טימור הוא המדינה הנפרדת של מזרח טימור.
דמוגרפיה
אוכלוסייה
| מדינה | חלוקת משנה | אוכלוסייה (נכון ל-) |
|---|---|---|
| אינדונזיה | באלי | 4,461,260 (2024) |
| מערב נוסה טנגרה | 5,646,000 (2024) | |
| מזרח נוסה טנגרה | 5,656,040 (2024) | |
| מאלוקו (דרום-מערב וטנימבר) | 217,684 (2024) | |
| מזרח טימור | 1,354,662 (2023) | |
| סך הכול | 17,336,006 | |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Badak Sunda dan Harimau Sunda - Sundamedia, www.sundamedia.com
- ↑ Widjojo Nitisastro, Population Trends in Indonesia, Equinox Publishing, 2006, מסת"ב 978-979-3780-43-6. (באנגלית)
- ↑ רשימת הרי הגעש הפעילים באינדונזיה (באנגלית)
- ↑ Kathryn Monk, Yance De Fretes, Ecology of Nusa Tenggara, Tuttle Publishing, 2012-06-05, מסת"ב 978-1-4629-0506-5. (באנגלית)
איי סונדה הקטנים41632007Q3803