איירין ח'אן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איירין ח'אן
Irene-Khan
לידה 24 בדצמבר 1956 (גיל: 68)
דאקה פקיסטן
שם לידה Irene Zubaida Khan
השכלה משפטים
עיסוק פעילת זכויות אדם

אָיירִין זוּבּאידָה חָ'אן (בבנגלית: আইরিন জুবাইদা খান ; נולדה ב-24 בדצמבר 1956) היא עורכת דין בריטית מבנגלדש, מומחית בעלת שם עולמי בתחומי זכויות האדם, המשפט הבין-לאומי, ומדיניות פיתוח.[1] היא מכהנת כשליחה מדווחת מיוחדת, של האומות המאוחדות בנושא חופש הביטוי והדעה.[2]

בעבר כיהנה כמזכירה הכללית השביעית של אמנסטי אינטרנשיונל (2009-2001) והייתה האישה הראשונה, והאזרחית הראשונה מאסיה, שנשאה בתפקיד זה.[3] בשנת 2011 נבחרה למנכ"לית ארגון חוק הפיתוח הבינלאומי (IDLO) ברומא, ארגון בין-ממשלתי הפועל לקידום שלטון החוק ופיתוח בר-קיימא.[4][3]

החל מ-2023 איירין ח'אן היא יושבת ראש מועצת המנהלים של BRAC International, ארגון בין-לאומי לפיתוח בבנגלדש.[5]

ביוגרפיה

ח'אן נולדה ב-24 בדצמבר 1956 בדאקה, מזרח פקיסטן (בנגלדש). היא בתו של סיקנדר עלי ח'אן (Sikander Ali Khan), רופא מוסלמי בנגלי ; נכדתו של אחמד עלי ח'אן (Ahmed Ali Khan), בוגר מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג' ועורך דין; ונינתו של אסדאר עלי ח'אן (Assadar Ali Khan), הרופא האישי של סייד חסן אימאם (Syed Hasan Imam).[א] סבא רבא רבא שלה, עביד ח'אן (Abid Khan), היה צאצא של מהגר אפגני שהגיע לבנגל.[6] היא למדה בבית הספר הפרטי האנגלי סנט פרנסיס קסבייר גרין הראלד (St Francis Xavier's Green Herald International School) בדאקה (1964–1972)[7] והייתה תלמידה מצטיינת.

במהלך ילדותה ארעה מלחמת השחרור של בנגלדש ומזרח פקיסטן הפכה למדינה העצמאית בנגלדש. רצח העם שהתרחש במהלך המלחמה ובו נהרגו כמיליון בנגלדשים כפריים, עיצב את נקודת המבט האקטיביסטית של ח'אן המתבגרת.[8]

בין השנים 1973–1975היא למדה בצפון אירלנד[9] [10] [11] [12][13] [14] ולאחר מכן למדה משפטים באוניברסיטת מנצ'סטר ותואר שני בארצות הברית, בבית הספר למשפטים של הרווארד, שם התמחתה במשפט בין-לאומי פומבי ובזכויות אדם.[15]

קריירה

זכויות אדם

לאחר סיום לימודיה, בשנת 1979, החלה איירין ח'אן לעבוד בנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) במשך למעלה משני עשורים. בתפקידיה השונים היא התמקדה בהגנה על פליטים וחסרי מעמד. בין היתר היא יועצת בכירה למדיניות. תפקידיה כללו עבודה באזורי קונפליקט כמו סיירה לאון ואפגניסטן, שם צברה ניסיון רב בהתמודדות עם משברים הומניטריים ובהגנה על האוכלוסיות הפגיעות ביותר.[3]

אמנסטי אינטרנשיונל

בשנת 2001, מונתה איירין ח'אן למזכירה הכללית של אמנסטי אינטרנשיונל[15] ובמהלך כהונתה, היא הובילה את הארגון בהתמודדות עם אתגרי זכויות אדם גלובליים, כולל השפעות של מתקפות 11 בספטמבר על זכויות האדם. בין היתר היא השיקה קמפיין לסגירת מתקן המעצר של ארצות הברית בגואנטנמו. וההתמודדות עם משברים במזרח התיכון ובאפריקה. היא הרחיבה את מטרות ופעילות הארגון גם למאבק בעוני כגורם מפר זכויות אדם, ומתוך גישה המשלבת בין זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות לבין זכויות אזרחיות ופוליטיות.[16] איירין ח'אן יזמה תהליך של רפורמה פנימית והתחדשות ארגונית, כדי לאפשר לארגון להגיב בצורה גמישה ומהירה לאירועים עולמיים. בין היתר היא ארגנה והובילה באופן אישי משלחות לפקיסטן, אפגניסטן, ישראל והשטחים הכבושים, קולומביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ברזיל, מקסיקו, טורקיה, ספרד, תאילנד, נפאל ואזור דארפור בסודן.[16]

תפקידים בכירים נוספים

לאחר סיום תפקידה באמנסטי, מילאה ח'אן מספר תפקידים בכירים נוספים. ביניהם, היא שימשה כיועצת בכירה באו"ם וארגונים בין-לאומיים אחרים, והייתה פעילה בפורומים בין-לאומיים שונים העוסקים בזכויות אדם ופיתוח. באוגוסט 2020, היא מונתה לשליחה המיוחדת של האו"ם לענייני חופש הביטוי והדעה (UN Special Rapporteur on the promotion and protection of the right to freedom of opinion and expression), תפקיד בו פעלה למען הגנה על חופש העיתונות וחופש הביטוי בעולם.[17]

בינואר 2024, ביקרה ח'אן ביקר בפיליפינים כדי לבחון את מצב זכויות החופש לחופש הדעה והביטוי בפיליפינים.[18]

בינואר 2025 היא ביקרה בזמביה למשך עשרה ימים בהזמנת ממשלת זמביה כדי להעריך את מצב חופש הביטוי במדינה.[19]

פעילויות נוספות

  • חברת המועצה המייעצת של Transparency International (נושא השקיפות בעולם).[20]
  • חבר הנהלה (מאז 2010) ב-Centre for Humanitarian Dialogue (מרכז לדיאלוג הומניטרי).[21]
  • בשנת 2008, היא הייתה אחת משתי המועמדות הסופיות לתפקיד הנגיד (Chancellor) החדש של אוניברסיטת מנצ'סטר.[22]
  • ביולי 2009, היא מונתה לנגידה של University of Salford[15] תפקיד אותו מילאה עד ינואר 2015.

הוקרה

בתקשורת

  • ח'אן מופיעה בסרט תיעודי משנת 2003 בשם "זכויות אדם" (Human Rights), מאת הבמאי הצרפתי דניס דלסטראק (Denis Delestrac). הסרט, שצולם בקולומביה, ישראל, הרשות הפלסטינית ופקיסטן, מנתח כיצד סכסוכים מזוינים משפיעים על קהילות אזרחיות ומעודדים הגירה כפויה.[23]
  • בשנת 2009 הופיע חאן בסרט "חיילי שלום", נגד מלחמות.[24]

הוקרה

  • 1979: מלגת קרן פורד.
  • 2002: פרס "אשת השנה" מטעם פילקינגטון (Pilkington).[25]
  • 2006: פרס השלום של סידני (Sydney Peace Prize).[26]

תוארי דוקטור לשם כבוד

מאז 2007, היא קיבלה מספר תוארי דוקטור לשם כבוד, מאוניברסיטאות: אוניברסיטת גנט, אוניברסיטת לונדון ( בית הספר ללימודי מזרח ואפריקה), אוניברסיטת מנצ'סטר, אוניברסיטת סנט אנדרוז, אוניברסיטת סאלפורד, אוניברסיטת סטפורדשייר, אוניברסיטת אדינבורו בבריטניה, האוניברסיטה האמריקאית של ביירות. אוניברסיטת פריס ביפן, אוניברסיטת מדינת ניו יורק.

ביקורת

בהיותה דמות ציבורית בולטת, עמדה איירין ח'אן במרכזן של כמה מחלוקות וביקורות:

ביקורת על השימוש במונח "גולאג"

ב-2005 כינתה ח'אן את מתקן המעצר בגואנטנמו: ה"גולאג של זמננו" (the Gulag of our time).[27] ההשוואה למחנות הריכוז הסובייטיים עוררה ביקורת חריפה מצד גורמים רשמיים בארצות הברית, ביניהם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ושר החוץ ראמספלד. הם הגדירו את ההשוואה כ"מקוממת" וקראו לארגון לחזור בו. גם כלי תקשורת, אסיר לשעבר בגולאג ומלומדים מתחו ביקורת על השימוש במונח, בטענה שהוא מזלזל בסבלם של קורבנות הגולאג הסובייטי ההיסטורי ומערער את אמינותו של ארגון זכויות האדם.

תשלום בגין עזיבת אמנסטי אינטרנשיונל

עם סיום תפקידה המזכ"לית של הארגון בשנת 2009 קיבלה איירין ח'אן פיצויים בסך £533,103 (כ-$832,200). הסכום הגבוה, עורר ביקורת קשה בתוך הארגון ומחוצה לו. מבקרים, ביניהם עובדים לשעבר ומתנדבים באמנסטי, טענו כי הסכום אינו הולם ארגון ללא מטרות רווח שממומן מתרומות ציבוריות. בנוסף עסקה הביקורת גם בהיעדר שקיפות בקבלת ההחלטה. בין היתר נטען שהתשלום ניתן לה כ"דמי שתיקה" כדי להימנע מלפרסם נושאים אחרים. בתגובה, אמנסטי הגנה על ההחלטה בטענה שהתשלום שיקף הסדר הדדי שהתקבל בהסכמה, אך נאלצה להתמודד עם הנזק התדמיתי שנוצר.

פרסומים

  • Irene Khan; Petrasek David (2009). The Unheard Truth: Poverty and Human Rights. W.W. Norton & Co. p. 250. ISBN 0-393-33700-6.

ביאורים

  1. ↑ סייד חסן אימאם (31 באוגוסט 1871 - 19 באפריל 1933) היה עורך דין ופוליטיקאי הודי שכיהן כנשיא הקונגרס הלאומי ההודי.

הערות שוליים

  1. ↑ Khan: Journalists face life danger even outside war zones, Deutsche Welle, ‏2021-05-05 (באנגלית)
  2. ↑ Human Rights Council adopts four resolutions, appoints four special procedure mandate holders, and concludes its forty-fourth session, OHCHR (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Ms. Irene Khan, OHCHR (באנגלית)
  4. ↑ [https://www.idlo.int/sites/default/files/DG%20Irene%20Khan%20Biography.pdf BIOGRAPHY Irene Khan], idlo.int, ‏November 2014
  5. ↑ Supervisory Board – BRAC International, bracinternational.org
  6. ↑ Khan, Gaznafor Ali - Banglapedia, en.banglapedia.org
  7. ↑ Irene Khan, www.biyografya.com (באנגלית)
  8. ↑ President's Speech - Irene Khan, www.aub.edu.lb
  9. ↑ "Famine - Entitlement, Causes, Effects". www.britannica.com (באנגלית). 2025-07-11. נבדק ב-2025-08-11. It can be argued, for example, that the Bangladesh famine of 1974, which was precipitated by the effects of widespread flooding, would have been less severe if the state’s food-rationing system had not been in place. [...] But the rationing system kept the supplies of food in the urban centres, thereby affecting the entitlements of rural Bangladeshis and ultimately causing famine and some one million deaths.
  10. ↑ "FOOD CRISIS SEEN FOR BANGLADESH – By Bernard Weinraub Special to The New York Times" (באנגלית). 1973-03-11. נבדק ב-2025-08-11.
  11. ↑ "Bangladesh Is Faced With Large‐Scale Deaths From Starvation – By Kasturi Rangan Special to The New York Times" (באנגלית). 1974-10-11. נבדק ב-2025-08-11.
  12. ↑ Cochrane, Kira (2008-03-12). "Anything for an unquiet life". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-11.
  13. ↑ "Irene Khan". Fawcett Society. אורכב מ-המקור ב-18 ביולי 2011. נבדק ב-4 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ↑ "Irene Khan: Banged to rights". The Independent. 2009-10-11. נבדק ב-11 באוגוסט 2025. After the war came retaliation against those who had collaborated, and then famine. In 1973, her parents sent Khan to the safety of a boarding school run by Catholic nuns in Northern Ireland. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 University of Salford | A Greater Manchester University, www.salford.ac.uk (באנגלית)
  16. ^ 16.0 16.1 Irene Khan - Biography, Amnesty International, ‏2009-07-01 (באנגלית)
  17. ↑ Special Rapporteur on freedom of opinion and expression, OHCHR (באנגלית)
  18. ↑ G. M. A. News, UN special rapporteur Khan meets with NPC officials, GMA News Online, ‏2024-01-23 (באנגלית)
  19. ↑ UN special envoy in Zambia to assess freedom of expression, Voice of America, ‏2025-01-27 (באנגלית)
  20. ↑ World leaders, visionaries, advocates meet to find solutions to…, Transparency.org, ‏2008-10-28 (באנגלית)
  21. ↑ Board | HD Centre, www.hdcentre.org (באנגלית)
  22. ↑ "Election of Chancellor: Election Procedure". University of Manchester. 7 במאי 2008. נבדק ב-1 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ↑ Irene Khan | The Asian Age Online, Bangladesh, The Asian Age (באנגלית)
  24. ↑ Irene Khan - The Cast - Soldiers of Peace, www.soldiersofpeacemovie.com
  25. ↑ Latest, Amnesty International, ‏2025-08-18 (באנגלית)
  26. ↑ 2006 Irene Khan, Sydney Peace Foundation (ב־Australian English)
  27. ↑ Richard Norton-Taylo, Guantánamo is gulag of our time, says Amnesty, the guardian, ‏26 May 2005

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איירין ח'אן בוויקישיתוף


ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "איירין ח'אן".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

איירין ח'אן41772249Q257835

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איירין_ח%27אן&oldid=3456515"