אחריות יצרן מורחבת
בתחום ניהול פסולת, אחריות יצרנית מורחבת (באנגלית: Extended Producer Responsibility, EPR) היא אסטרטגיה שנועדה לקדם שילוב של עלויות סביבתיות הקשורות למוצרים לאורך כל מחזור החיים שלהם, למחיר השוק של אותם מוצרים.
חקיקה המבוססת על אחריות יצרן מורחבת מתמקדת בטיפול במוצר לאחר גמר השימוש בו כשהמטרה העקרית שלה היא הגדלת כמות המוצרים שיטופלו בסוף חייהם ברמה גבוהה ככל שניתן על פי מדרג הפסולת והקטנת ההשפעה הסביבתית של אותם מוצרים כשהם נהפכים לפסולת. לרוב היא הכוח המניע מאחורי אימוץ יוזמות לשינוי בצורת הייצור של המוצרים שכן שינוי צורת הייצור תחסוך עלויות מסוימות עבור היצרנים.
העקרון גורס כי חברות המייצרות מוצרים אחראיות על המוצר לאורך כל מחזור החיים שלו ולא רק מעבר לשלב המכירה (מכן הביטוי "מורחבת").
המושג הוצג לראשונה בשוודיה על ידי תומאס לינדקוויסט בדו"ח מ -1990 למשרד החקלאות השוודי. בדיווחים מאוחרים יותר שהוכנו עבור המשרד, באה לידי ביטוי ההגדרה הבאה: "אחריות יצרן מורחבת היא אסטרטגיה להגנת הסביבה, שמטרתה להגיע למטרה סביבתית של הפחתת ההשפעה הסביבתית הכוללת של מוצר, על ידי הפיכת היצרן של המוצר לאחראי עליו לאורך כל מחזור החיים שלו ובמיוחד בשלב האיסוף בחזרה, העברה למיחזור והסילוק הסופי".
בישראל
חוקים המבוססים על עקרון אחריות יצרן מורחבת הם חוק הפיקדון על מכלי משקה, החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, החוק להסדרת הטיפול באריזות, והחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות.[1][2]
ראו גם
הערות שוליים
20916135אחריות יצרן מורחבת