אזרחות רומית
אזרחות ברומא העתיקה (בלטינית: civitas) ביטאה מעמד פוליטי ומשפטי מועדף שהוענק ליחידים חופשיים ביחס לחוקים, רכוש וממשל. האזרחות ברומא העתיקה הייתה מורכבת והתבססה על חוקים, מסורות ומנהגים תרבותיים רבים ושונים. היו כמה סוגים של אזרחות, שנקבעו על ידי המגדר, המעמד וההשתייכות הפוליטית של האדם, והחובות או הציפיות המדויקות מהאזרח השתנו לאורך ההיסטוריה של האימפריה הרומית.
היסטוריה
המסמך העתיק ביותר הקיים כיום המפרט את זכויות האזרחות הוא שנים עשר הלוחות (אנ'), שאושררו בסביבות 449 לפני הספירה.[1] חלק גדול מהטקסט של הלוחות קיים רק בחלקו, אך בתקופת רומא העתיקה הלוחות הוצגו במלואם בפורום הרומי לעיני כל. הלוחות מפרטות את זכויות האזרחים בהתמודדות עם הליכים משפטיים, רכוש, ירושה, מוות והתנהגות ציבורית (במקרה של נשים). תחת הרפובליקה הרומית, הממשלה ערכה מפקד אוכלוסין ברומא כל חמש שנים, כדי לנהל רישום של האזרחים ומשקי ביתם. ככל שהאימפריה הרומית התפשטה, כך התרחב הנוהג לערוך מפקד.[2]
האזרחים הרומאים נדרשו למלא חובות מסוימות (munera publica) למדינה על מנת לשמור על זכויותיהם כאזרחים. אי מילוי חובות האזרחות היה עלול לגרום לאובדן זכויות יתר. כך למשל במהלך המלחמה הפונית השנייה, כאשר גברים שסירבו לשרת בצבא איבדו את זכותם להצביע ונאלצו לעזוב את שבטי ההצבעה שלהם.[2] נשים היו פטורות ממיסוי ישיר ומשירות צבאי.[3] כל מי שחי בכל מחוז ברומא נדרש להירשם למפקד האוכלוסין. ההיקף המדויק של החובות האזרחיות השתנה לאורך מאות שנים.
חלק ניכר מהמשפט הרומי הנוגע לזכויות ולתפקידי האזרחות סבב סביב תקדימים משפטיים. מסמכים של הסופר הרומי ולריוס מקסימוס מצביעים על כך שנשים רומיות יכלו במאות מאוחרות יותר להסתובב בחופשיות בפורום ולהעלות דאגות משלהן, בתנאי שהן פעלו באופן שתאם למשפחתן ולמעמדן.[3]
חלק גדול מהבסיס שלנו להבנת החוק הרומי מגיע מהדיגסטה של יוסטיניאנוס, שהכילה פסיקות של מושבעים ופרשנויות שלהם לחוק הרומי ושימרה את כתביהם של מחברים משפטיים רומיים.
צו קרקלה
צו קרקלה, המכונה גם החוקה של אנטונינוס (אנ'), היה צו שהוצא בשנת 212 לספירה על ידי הקיסר הרומי קרקלה, שהכריז כי כל הגברים החופשיים באימפריה הרומית יקבלו אזרחות רומית מלאה וכל הנשים החופשיות באימפריה תקבלנה את אותן זכויות כמו הנשים הרומיות. למעט הדדיטיצ'י (אנ'), אנשים שהוכפפו לרומא באמצעות כניעה במלחמה, ועבדים משוחררים.[4]
במאה שקדמה לקרקלה, האזרחות הרומית כבר איבדה חלק ניכר מהבלעדיות שלה והפכה לזמינה יותר גם עבור התושבים ברחבי הפרובינציות השונות של האימפריה הרומית ובין אצילים - כמו מלכי המדינות הקליינטיות. עם זאת, לפני הצו, מספר משמעותי של פרובינציאליים היו אזרחים לא רומאים והחזיקו במקום זאת בזכויות לטיניות. ספר מעשי השליחים מצביע על כך שפאולוס היה אזרח רומאי מלידה – עובדה שהייתה לה השפעה ניכרת על הקריירה שלו ועל הנצרות.[5]
סוגי אזרחות
ניתן היה להשיג אזרחות ברומא באמצעים שונים. אזרח נולד כזה אם שני ההורים שלו היו אזרחים חופשיים של רומא.[3] שיטה אחרת הייתה באמצעות השלמת שירות ציבורי, כגון שירות בכוחות העזר הלא-רומיים. ערים יכלו לרכוש אזרחות באמצעות יישום החוק הלטיני במה שכונה Ius Italicum (אנ'), לפיו תושבי עיר פרובינציאלית של האימפריה יכלו לבחור אנשים לתפקידים ציבוריים ולהעניק לנבחרי הציבור אזרחות.[6]
היו מעמדות של אזרחות, שהשתנו עם הזמן. המעמדות הבאים התקיימו בתקופות שונות.
אזרחי רומא
אזרחי רומא היו אזרחים מלאים, שנהנו מהגנה משפטית מלאה על פי החוק הרומי. הם חולקו לשתי מחלקות:
- non optimo iure שהחזיקו בזכות הקניין הרומאית (אנ') ובזכות הנישואין הרומאית (אנ').[7]
- optimo iure שהחזיקו בזכויות נוספות, כמו הזכות להצביע והזכות להחזיק בתפקיד.
לטינים
ערך מורחב – הברית הלטינית
הלטינים היו מעמד של אזרחים שהחזיקו בזכויות לטיניות (ius Latii), או בזכויות ius commercii ו-ius migrationis (הזכות להגר), אך לא ב-ius conubii (זכות הנישואין). המונח לטיני התייחס במקור ללאטינים, אזרחי הברית הלטינית שעברו לשליטה רומית בתום המלחמה הלטינית, אך בסופו של דבר המושג הפך לתיאור משפטי ולא כזה המבטא הבדל לאומי או אתני. מעמד הזכויות הלטיני יכול היה להיות מוקצה למעמדות שונים של אזרחים, כגון עבדים משוחררים, אזרחים רומאים שהורשעו בפשע, או מתיישבים קולוניאליים.
סוקיאי
- ערך מורחב – פוידרטוס
על פי החוק הרומי, אזרחים של מדינה אחרת שנהייתה בעלת ברית של רומא באמצעות הסכם, קיבלו מעמד של סוקיאי, שכונה גם פוידראטי. אזרח כזה היה יכול לקבל זכויות משפטיות מסוימות על פי החוק הרומי, בתמורה לרמה מוסכמת של שירות צבאי, כלומר, לשופטים הרומיים הייתה הזכות לגייס חיילים מהמדינות האלה ללגיונות הרומיים. עם זאת, מדינות פודראטי שנכבשו בעבר על ידי רומא היו פטורות מתשלום מס לרומא בשל מעמדן על פי הסכם.
חוסר שביעות הרצון הגובר מהזכויות שניתנו למדינות הללו ומהדרישות ההולכות וגדלות לכוח אדם של הלגיונות (עקב מלחמת יוגורתה הממושכת ומלחמת הקימברים והטווטונים) הובילו בסופו של דבר למלחמת בעלות הברית של 91–87 לפנה"ס, שבה בעלות הברית האיטלקיות מרדו ברומא.[8]
החוק היוליאני (אנ') שנחקק בשנת 90 לפנה"ס, העניק את זכויות האזרחים לכל המדינות הלטיניות והחברתיות שלא השתתפו במלחמה, או שהיו מוכנות להפסיק את מעשי האיבה באופן מיידי. בהמשך, עם תום המלחמה, זה הורחב לכל המדינות האיטלקיות (למעט פרובינקיה גאליה קיסאלפינה), ולמעשה ביטל את הסוקיאי והלטינים כהגדרות חוקיות ואזרחיות.
פרובינציאלים
פרובינציאלים היו אותם אנשים שנפלו תחת השפעה או שליטה רומית, אך חסרו להם אפילו את הזכויות של הפודראטי, ולמעשה היו להם רק הזכויות של ius gentium (כללים וחוקים המשותפים לאומות שתחת שלטון רומא).
פרגריני
פרגרינוס (ברבים: peregrini) היה במקור כל אדם שלא היה אזרח רומאי מלא, כלומר מישהו שלא היה חבר באזרחות הרומית. עם התרחבות החוק הרומי כך שיכלול דרגות נוספות של מעמד משפטי, הצטמצם השימוש במונח, אך הוא כלל את הלטינים, הסוקיאים והפרובינציאליים, כמו גם את אזרחי מדינות זרות.
אזרחות למעמדות חברתיים שונים
לאנשים שהשתייכו למעמד חברתי מסוים ברומא היו גרסאות שונות של אזרחות.
- לנשים ברומא העתיקה הייתה אזרחות מוגבלת. הן לא הורשו להצביע או להתמודד למשרה אזרחית או ציבורית. העשירות היו עשויות להשתתף בחיים הציבוריים על ידי מימון פרויקטים של בנייה או מתן חסות לטקסים דתיים ואירועים אחרים. לנשים הייתה הזכות להחזיק ברכוש, לעסוק בעסקים ולקבל גט, אך זכויותיהן המשפטיות השתנו עם הזמן. נישואין ברומא העתיקה (אנ') היו צורה חשובה של ברית פוליטית בתקופת הרפובליקה. הנשים הרומיות נשארו לרוב באפוטרופסות של אביהן (Pater familias (אנ')) או קרוב משפחתן הזכר הקרוב ביותר מצד האב (agnate).[9]
- אזרחי מדינה קליינטית ובעלי בריתה (הסוקיאי) של רומא יכלו לקבל צורה מוגבלת של אזרחות רומית כמו זכויות לטיניות. אזרחים כאלה לא יכלו להצביע או להיבחר בבחירות רומיות (אנ').
- המשוחררים (אנ') היו עבדים לשעבר שזכו בחירותם. הם לא קיבלו אזרחות באופן אוטומטי וחסרו להם פריבילגיות מסוימות כמו התמודדות למשרות של מגיסטראט. ילדיהם של גברים ונשים משוחררים נולדו כאזרחים חופשיים; לדוגמה, אביו של המשורר הורטיוס היה משוחרר.
- עבדים ברומא נחשבו לרכוש והיו חסרי אישיות משפטית. עם הזמן, הם רכשו מספר הגנות על פי החוק הרומי. חלק מהעבדים שוחררו (אנ') עבור שירותים שניתנו, או באמצעות צוואה כאשר אדונם מת. לאחר שהשתחררו, הם התמודדו עם מחסומים מעטים, מעבר לסטיגמה החברתית הרגילה, בדרכם להיות חלק מהחברה הרומית. העיקרון שאדם יכול להפוך לאזרח על פי חוק ולא רק על פי לידה היה מעוגן במיתולוגיה הרומית; כאשר רומולוס הביס את הסאבינים (אנ') בקרב, הוא הבטיח לשבויי המלחמה שהיו ברומא שהם יוכלו להפוך לאזרחים.
זכויות
אזרחים רומאים נהנו ממגוון פריבילגיות בחברה הרומית. לאזרחים גברים הייתה זכות הצבעה (ius suffragi) והזכות להחזיק במשרה אזרחית (ius honorum, הזמינה רק לאצולה).[3] הם גם החזיקו ב-ius vitae necisque, "הזכות לחיים ולמוות". לראש משפחה רומית (pater familias) הייתה הזכות להוציא להורג באופן חוקי כל אחד מילדיו בכל גיל, אם כי נראה שהדבר היה שמור בעיקר להחלטה האם לגדל ילדים שזה עתה נולדו.[10]
זכויות כלליות יותר כללו את הזכות לקניין (ius census), הזכות להתקשר בחוזים (ius commercii), הזכות לערער על החלטות בית משפט,[3] הזכות לתבוע ולהיות נתבע, הזכות לקיים משפט, והזכות לחסינות מפני מיסים מסוימים וחובות משפטיות אחרות, במיוחד חוקים ותקנות מקומיים.
בכל הנוגע למשפחה ברומא העתיקה (אנ'), לאזרחים הרומאים הייתה הזכות ius conubii, המוגדרת כזכות לנישואין חוקיים שבהם הילדים יהיו גם אזרחים רומאים. מקורות רומיים מוקדמים יותר מצביעים על כך שנשים רומיות יכלו לוותר על זכויותיהן האישיות כאזרחיות כאשר נכנסו לנישואי מאנוס (אנ'). בנישואי מאנוס, אישה מאבדת את כל הנכסים או הרכוש שהיו בבעלותה, והם ניתנו לבעלה או לאב משפחתו. נישואי מאנוס פסקו ברובם בתקופתו של אוגוסטוס קיסר ובמקום זאת הנשים נותרו תחת הגנת אב המשפחה שלהן. עם מותו, הן הגברים והן הנשים שהיו תחת הגנתו, נחשבו סואי יוריס ונהיו עצמאיים מבחינה משפטית, המסוגלים לרשת ולהחזיק ברכוש ללא אישור אב המשפחה שלהם. לעומת זאת, האישה הרומית הייתה נכנסת לטוטלה, או אפוטרופסות, שפעלה באופן דומה לאב משפחה, אך הוא לא שלט ברכושה ובדרך כלל נדרש לתת את רשותו רק כאשר אישה רצתה לבצע פעולות משפטיות מסוימות, כגון שחרור עבדיה.[9]
באופן רשמי, נדרש מעמד של אזרחות רומית כדי להירשם ללגיונות הרומיים, אך לפעמים התעלמו מדרישה זו. אזרחים חיילים היו עשויים להיות מוכים על ידי הקנטוריונים והקצינים הבכירים מסיבות הקשורות למשמעת. חיילים לא-אזרחים הצטרפו לחיל העזר, וקיבלו אזרחות באמצעות שירות.
בעקבות החוקים הפורציאנים מתחילת המאה ה-2 לפנה"ס, אזרח רומאי לא היה יכול לעבור עינויים או הלקאה ויכול היה להמיר עונש מוות לגלות מרצון, אלא אם כן הוא נמצא אשם בבגידה. אם הואשם בבגידה, לאזרח רומאי הייתה הזכות להישפט ברומא, וגם אם נידון למוות, לא ניתן היה לגזור על אף אזרח רומאי צליבה.
Ius gentium הייתה ההכרה המשפטית, שהתפתחה במאה ה-3 לפנה"ס, בהיקף הבינלאומי ההולך וגדל של ענייני רומא, ובצורך של החוק הרומי להתמודד עם דיונים משפטיים בין אזרחים רומאים לאנשים זרים. ה-ius gentium היה אפוא קודיפיקציה משפטית רומית של המשפט הבינלאומי המקובל באותה תקופה, והתבסס על המשפט המסחרי המפותח ביותר של ערי המדינה היווניות ושל מעצמות ימיות אחרות. הזכויות שהוענקו על ידי ius gentium נחשבו ככאלו הנתונות לכל אדם, במסגרת מושגית של זכויות אדם ולא של זכויות הקשורות לאזרחות.
Ius migrationis הייתה הזכות לשמור על רמת האזרחות של אדם בעת המעבר לפוליס במעמד דומה. לדוגמה, האזרחים הרומאים שמרו על זכויות האזרח המלאות שלהם כאשר היגרו לקולוניה רומאית (אנ') עם זכויות מלאות על פי החוק: colonia civium Romanorum. גם ללטיניים הייתה זכות זו, והם שמרו על ה-ius Latii שלהם אם הם עברו למדינה לטינית אחרת או למושבה לטינית אחרת (Latina colonia). זכות זו לא שמרה על רמת האזרחות של אדם אם הוא עבר למושבה בעלת מעמד חוקי נמוך יותר. כך, אזרחים רומאים מלאים שעברו לקולוניה לטינית הורדו לרמה של ius Latii, והגירה כזו הכרוכה בהפחתת מעמד הייתה חייבת להיות מעשה וולונטרי.
רומניזציה ואזרחות
האזרחות הרומית שימשה גם ככלי למדיניות חוץ ושליטה. מושבות ובעלי ברית פוליטיים יקבלו צורה "מינורית" של אזרחות רומית, עם רמות מדורגות של אזרחות וזכויות משפטיות (זכויות לטיניות היו אחת מהן). ההבטחה למעמד משופר בתוך "תחום ההשפעה" הרומי והיריבות עם השכנים על מעמד, שמרו על רבות משכנותיה ובעלות בריתה של רומא מרוכזות בסטטוס קוו של התרבות הרומית, במקום לנסות לחתור תחת השפעתה של רומא או להפיל אותה. הענקת אזרחות לבעלות הברית ולנכבשים הייתה צעד חיוני בתהליך הרומניזציה (תרבותית) (אנ'). צעד זה היה אחד הכלים הפוליטיים היעילים והמקוריים ביותר באותה תקופה. בין השאר, גם כמה ערים ביהודה קיבלו סטטוס של קולוניה רומית, ובהן קיסריה, עכו, ירושלים ועוד. לערים הללו הייתה חוקה מתאימה ותושביהן קיבלו אזרחות רומית והקלות מס.[11]
קודם לכן, אלכסנדר מוקדון ניסה לערב את היוונים שלו עם הפרסים, המצרים, הסורים ועמים נוספים, כדי להטמיע את אנשי האימפריה הפרסית הכבושה, אך לאחר מותו התעלמו יורשיו מהמדיניות הזו. הרעיון לא היה לייצר הטמעה תרבותית, אלא להפוך אויב מובס ומצב תמידי של מרד פוטנציאלי לאזרחים רומאים. במקום להמתין למרד הבלתי נמנע של עם כבוש (שבט או עיר-מדינה) כמו זה שהיה לספרטה עם ההלוטים הכבושים, רומא ניסתה לגרום לאלה שתחת שלטונה להרגיש שיש להם אינטרס בשימור המערכת. יכולתם של אנשים שאינם ילידי רומא לקבל אזרחות רומית, סיפקה גם יציבות מוגברת לאלה שהיו תחת השלטון הרומי, ומערכת החלוקה של סוגי האזרחות השונים אפשרה לשליטים הרומיים לעבוד בשיתוף פעולה עם האליטות המקומיות בפרובינציות.[6]
רומניטס, הלאומיות הרומית והכחדתה
לאורך השנים, תחושה מאחדת חדשה החלה להופיע בטריטוריה הרומית, רומניטס (אנ'), מה שהיה ביטוי לאורח החיים הרומאי. התחושה השבטית שפילגה את אירופה החלה להתפוגג ולהתמזג עם הפטריוטיות החדשה שיובאה מרומא.[4] התופעות האלו נמשכו עד השנים האחרונות של האימפריה הרומית המערבית, כשהשבטיות הישנה החלה להתעורר מחדש.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מבוא קצר לתולדות רומא - מייסודה ועד סוף תקופת הרפובליקה. מעין מזור. הוצאת כרמל, נובמבר 2021
הערות שוליים
- ↑ Clyde Pharr, Allan Chester Johnson, Paul Robinson Coleman-Norton, Frank Carde Bourne, Ancient Roman statutes : translation, with introduction, commentary, glossary, and index, avalon.law.yale.edu
- ^ 2.0 2.1 Anna Dolganov, Documenting Roman Citizenship, Ando, C. and Lavan, M. (eds) Roman and Local Citizenship in the Long Second Century, Oxford University Press, 185-228, 2021-01-01 doi: 10.1093/OSO/9780197573884.003.0007
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Aude Chatelard, Anne Stevens, Women as legal minors and their citizenship in Republican Rome, Clio. Women, Gender, History, 2016, עמ' 24–47
- ^ 4.0 4.1 קראו בכותר - ערים וקהילות, באתר school.kotar.cet.ac.il
- ↑ אזרחותו הרומית של השליח פאולוס, רועים בימי המקרא | הידעת?, באתר JW.ORG
- ^ 6.0 6.1 Jochen Martin, The Roman Empire: Domination and Integration, Journal of Institutional and Theoretical Economics (JITE) / Zeitschrift f�r die gesamte Staatswissenschaft 151, 1995, עמ' 714–724
- ↑ Charlton T. Lewis, Charles Short, A Latin Dictionary, C , contŭbernālis , cōnūbĭum, www.perseus.tufts.edu
- ↑ Social War | Roman Republic, Conflict & Causes | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 9.0 9.1 Women and the law in the Roman empire : a sourcebook on marriage, divorce and widowhood | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
- ↑ Patria potestas | Roman Empire, Paterfamilias, Slavery | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ↑ התקופה הרומית, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה
אזרחות רומית41247270Q213810