אזור הצטברות
בקרחון, אזור הצטברות (באנגלית: Accumulation zone) הוא השטח שנמצא מעל לקו הפירן, שבו כמות השלג המצטברת גדולה מכמות האובדן כתוצאה מנסיגה – התכה (הפשרה), התאדות והמראה. קו שיווי המשקל מפריד בין אזור ההצטברות לבין אזור האבלציה (אזור איבוד המסה) על בסיס שנתי.
אזור ההצטברות מוגדר גם כחלק מפני השטח של הקרחון, בדרך כלל במקומות גבוהים יותר, שבו קיימת נטו הצטברות שלג, אשר הופך בהמשך לפירן (שלג דחוס) ולאחר מכן לקרח קרחוני. חלק הקרחון שבו השלג נערם והופך לקרח נע משם כלפי חוץ.
באופן כללי, אזור ההצטברות מהווה כ-60 עד 70 אחוז משטח הפנים של הקרחון, ויותר מכך בקרחונים הפולטים קרחונים ימיים (לרוב קרחוני גאות ומדפי קרח). הקרח באזור ההצטברות עמוק מספיק כדי להפעיל כוח כלפי מטה השוחק את הסלע שמתחתיו. לאחר שקרחון מפשיר, הוא מותיר אחריו לעיתים קרובות שקע בצורת קערה או אמפיתיאטרון, שגודלו נע בין אגנים עצומים כמו הימות הגדולות לשקעים הרריים קטנים יותר הידועים בשם קרקסים קרחוניים.
ניתן לחלק את אזור ההצטברות לתתי-אזורים על בסיס תנאי ההפשרה בו:
- אזור השלג היבש (Dry snow zone): אזור שבו לא מתרחשת הפשרה כלל, אפילו לא במהלך הקיץ, ושכבת השלג נותרת יבשה.
- אזור החלחול (Percolation zone): אזור שבו קיימת הפשרה מסוימת על פני השטח, הגורמת למי הפשרה לחלחל אל תוך שכבת השלג. אזור זה מתאפיין לעיתים קרובות ב"עדשות קרח" (שכבות קרח אופקיות ודקות שנוצרות בתוך השלג או הפירן) ושכבות קרח שנוצרו מקפיאה מחדש. גם באזור זה, שכבת השלג אינה מגיעה לעולם לנקודת ההתכה.
- אזור קרח מונח (Superimposed ice zone): בקרחונים מסוימים, בסמוך לקו שיווי המשקל, מתפתח אזור של קרח מונח. זהו אזור שבו מי ההפשרה קופאים מחדש כשכבה קרה בתוך הקרחון, ויוצרים מסת קרח רציפה.
- אזור השלג הרטוב (Wet snow zone): האזור שבו כל השלג שהצטבר מאז סוף הקיץ הקודם הגיע לטמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס.
אזור הצטברות43250443Q3428388