אוריינות משפטית
אוריינות משפטית היא היכולת לזהות, להבין ולהשתמש במושגים, עקרונות ותהליכים משפטיים בחיי היומיום. היא חורגת מהידע הטכני המקצועי של שוטרים, עורכי דין ושופטים, ומתמקדת בהקניית כלים בסיסיים שיאפשרו לאדם מן היישוב להתנהל בצורה מושכלת ומודעת אל מול המערכת המשפטית ובהתייחס לזכויות ולחובות המעוגנות בחוק. אוריינות משפטית מוגדרת לעיתים קרובות כ"ידע, הבנה, אמון, עמדות, ומיומנויות המאפשרות לאנשים להתמודד עם אתגרים משפטיים וליהנות מיתרונות משפטיים".[1][2][3] לאוריינות משפטית יש חשיבות מכרעת בחיי הפרט והחברה בקידום העצמה אישית, צדק חברתי, חיזוק הדמוקרטיה ומניעת סכסוכים.
אתגרים ומגבלות בענייני אוריינות משפטית כוללים קושי מול השפה המשפטית המורכבת, פערי דיגיטל, חוסר אמון במערכת, צורך בהתעדכנויות תכופות לאור שינויים תכופים בחוק.[4][5][6]
בין מושגי האוריינות המשפטית החשובים בימינו נמנים: זכויות אדם, הזכות לשוויון, אחריות, אפליה, גזענות, חוזה, מחשבה פלילית, שחיתות, עבריינות תעסוקתית, טיוח, קרימינולוגיה, ויקטימולוגיה, חרם, פשיעה סמויה, אי-מניעת פשע, שותפות לפשע, דיני הראיות, פשע מקוון, עקבות דיגיטליים וחקירה משטרתית.
מהות האוריינות המשפטית
האוריינות המשפטית מהווה מכלול של יכולות וכישורים הכוללים:
- הבנת המערכת המשפטית ובתוך כך: הפרדת הרשויות, אסדרה, סמכות עניינית, תלונה, בתי משפט, בתי דין, שופטים, עורכי דין, נוטריון, רואה חשבון, עמיל מכס, תובעים, סנגורים, סינגור עצמי, והבנת הפרוצדורה המשפטית לרבות שלטון החוק, משפט, דיני הראיות, המוציא מחברו עליו הראיה, תום לב, ניגוד עניינים, כתב טענות, כתב הגנה, דיון אזרחי, דיון פלילי, סדר הדין הפלילי, סדר הדין האזרחי, פרוטוקול, הכרעת דין, פסק דין.
- הכרת גופים בעלי זיקה, תוקף או אפשרות למתן ייעוץ משפטי ובהם: שוטר, משטרת ישראל, קידום נוער, בית משפט לנוער, עובד סוציאלי לחוק הנוער, הסנגוריה הציבורית, הפרקליטות הצבאית, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, חטיבת התביעות של המשטרה, מבקר המדינה ועוד.
- הבנת מושגים משפטיים בסיסיים כמו: זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות, חובות, חוזה, קניין, בעלות, שכירות, רשלנות רפואית, דיני עבודה, זכויות עובדים, נזיקין, אפליה, גזענות, הגירה, ועוד.
- זיהוי מצבי השלכה משפטית: יכולת לזהות מצבים העלולים להיות בעלי השלכות משפטיות, במטרה להימנע מאפשרות להסלמה משפטית.[3]
- היכרות ושימוש במקורות מידע משפטיים: היכולת לאתר ולהשתמש במקורות מידע משפטיים זמינים. כמו חוקים, פסקי דין, אתרי אינטרנט ממשלתיים ומידע המסופק על ידי ארגונים אזרחיים.[7]
- יכולת פנייה לעזרה משפטית: היכולת לדעת מתי יש צורך לפנות לייעוץ משפטי מקצועי, וכיצד למצוא עורך דין מתאים או שירותי משפט ציבוריים מתאימים.[8][9] ותוך וידוא כי העורך דין המייעץ בעל רישיון עיסוק בתוקף על ידי לשכת עורכי הדין.[10]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Taylor, Kelly R. "What About Legal Literacy?." Principal Leadership 2.2 (2001): 66-70.
- ↑ White, James Boyd. "The invisible discourse of the law: Reflections on legal literacy and general education." U. Colo. L. Rev. 54 (1982): 143.
- ^ 3.0 3.1 Freudenberg, Brett. "Beyond Lawyers: Legal literacy for the future." (2016).
- ↑ Glogar, Ondřej. "The concept of legal language: What makes legal language ‘legal ‘?." International Journal for the Semiotics of Law-Revue internationale de Sémiotique juridique 36.3 (2023): 1081-1107.
- ↑ Ayebo, Iyanu Samuel, and Olabode Adeolamide. "The Role of Digital Literacy in Enhancing Access to Legal Technologies in Underserved Areas."
- ↑ Tyler, Tom R. "Public mistrust of the law: A political perspective." U. Cin. L. Rev. 66 (1997): 847.
- ↑ Ryesky, Kenneth H. "On Solid Legal Ground: Bringing Information Literacy to Undergraduate-Level Law Courses." Journal of Effective Teaching 7.2 (2007): 21-35.
- ↑ Bertenthal, Alyse. "The “right paper”: developing legal literacy in a legal self-help clinic." Law & Social Inquiry 42.4 (2017): 963-989.
- ↑ Haapio, Helena. "Legal literacy: helping clients to help themselves." Preventive L. Rep. 21 (2002): 7.
- ↑ ספר עורכי הדין, לשכת עורכי הדין בישראל
אוריינות משפטית41674093Q2472399