אוניית הודו המזרחית
אוניות הודו המזרחית היו אוניות סוחר שפעלו תחת צ'רטר חוקי או רישיון עבור חברות מסחר אירופאיות, שסחרו עם איי הודו המזרחית בין המאות ה-17 וה-19. המונח התייחס בדרך כלל לכלי שיט שהיו שייכים לחברות הודו המזרחית הבריטיות, ההולנדיות, הצרפתיות, הדניות, השוודיות, האוסטריות או הפורטוגזיות .
כמה אוניות הודו המזרחית שהופעלו בצ'רטר של חברת הודו המזרחית הבריטית (EIC) נודעו כקליפרים . לחברת הודו המזרחית הבריטית היה מונופול, שהוענק לה על ידי המלכה אליזבת הראשונה בשנת 1600, על כל הסחר האנגלי בין כף התקווה הטובה לכף הורן. מענק זה הוגבל בהדרגה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עד שהמונופול אבד בשנת 1834. אוניות הודו המזרחיות האנגליות הפליגו בדרך כלל בין בריטניה, כף התקווה הטובה והודו, שם יעדיהן העיקריים היו נמלי בומביי, מדראס וכלכותה .
אוניות הודו המזרחית של ה-EIC המשיכו לעיתים קרובות לסין לפני שחזרו לאנגליה דרך כף התקווה הטובה וסנט הלנה. כאשר איבדה EIC את המונופול שלה נמכרו האוניות מסוג זה. אוניה קטנה ומהירה יותר, שכונתה פריגטה בלקוול, נבנתה עבור מסחר זה, כאשר פחת או התייתר הצורך לשאת נשק כבד.
תיאור
אוניות של חברת הודו המזרחית נשאו נוסעים וסחורות כאחד, והיו חמושות כדי להגן על עצמן מפני פיראטים. הדגש העיקרי שהיה בבניית אוניות הודו המזרחית, בתחילה, היה על יכולתן לשאת מטען רב ככל הניתן. יכולת זו באה על חשבון מהירותן, שחשיבותה הייתה משנית.[1] לחברת הודו המזרחית הבריטית היה מונופול על הסחר עם הודו וסין, ותכנון זה סייע להן.
אוניות הודו המזרחיות היו אוניות הסוחר הגדולות ביותר שנבנו באופן קבוע בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ומשקלן בדרך כלל נע בין 1100 ל-1400 טון (bm) . שתיים מהגדולות ביותר היו ה"ארל אוף מנספילד" וה"לסלס" שנבנו בדפטפורד בשנת 1795. הצי המלכותי רכש את שתיהן, הסב אותן לאוניות מדרג רביעי בנות 56 תותחים, ושינה את שמן לויימות' ומדראס, בהתאמה. משקלן, כאוניות מלחמה, היה 1426 טון (bm). האורך הכולל שלהן היה כ-53 מטרים, ואורך השדרית 144 כ-44 מטרים. רוחבן היה כ-13 מטרים והיה להן שוקע של כ-5 מטרים.
המלכה אליזבת הראשונה העניקה זכות בלעדית לסחר לחברת הודו המזרחית בשנת 1600, מונופול שנמשך עד 1834. החברה התרחבה והקיפה יותר מאשר רק את הסחר בין אנגליה להודו, אך האוניות המתוארות במאמר זה הן מהסוג ששימשו במאה ה-17 עד תחילת המאה ה-19.
מלחמות המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות
במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות נצבעו אוניות הודו המזרחיות לעיתים קרובות כך שתהיינה דומות לאוניות מלחמה. הצד התוקף לא יכול היה להיות בטוח האם אשנבי התותחים אמיתיים או צבועים בלבד. חלק מאוניות הודו המזרחית נשאו תותחים אמיתיים. הצי המלכותי הבריטי רכש מספר אוניות הודו המזרחיות, והפך אותן לספינות מדרג רביעי (כמו אה"מ "וויימות'" ואה"מ "מדרס", שהוזכרו לעיל). העובדה שהיו אוניות הודו המזרחית שהוסבו לאוניות מלחמה הוסיף לבלבול בקרב אוניות מלחמה של הציים היריבים, שחיפשו אוניות סוחר אותן קיוו ללכוד כשלל מלחמה. במקרים מסוימים הצליחו אוניות הודו המזרחיות אף להדוף בהצלחה התקפות של הצרפתים. אחד המפורסמים ביותר מבין האירועים הללו התרחש בשנת 1804, כאשר צי של אוניות הודו המזרחיות ואוניות סוחר אחרות, בפיקוד הקומודור נתנאל דאנס, הצליח להדוף בהצלחה שייטת של אוניות מלחמה צרפתיות, בפיקוד של האדמירל לינואה בקרב פולו אאורה, באוקיינוס ההודי.
בשל הצורך לשאת תותחים כבדים היה גוף אוניות הודו המזרחיות - בדומה לרוב אוניות המלחמה של התקופה - רחב בהרבה בקו המים מאשר בסיפון העליון, כך שהתותחים שנישאו בסיפון העליון היו קרובים יותר למרכז האונייה, כדי לסייע ביציבות. תכנון כזה נקרא "tumblehome" . לאוניות היו בדרך כלל שני סיפונים שלמים שבהם ניתן היה לאכסן נוסעים וסחורה בתוך גוף האונייה, וכן סיפון בית אחרה (poop deck) מוגבה. סיפון בית האחרה והסיפון שמתחתיו היו מוארים באמצעות גלריות עם חלונות מרובעים בירכתיים. כדי לתמוך במשקל הגלריות, קווי גוף הספינה לכיוון הירכתיים היו מלאים. אוניות מאוחרות יותר שנבנו ללא מאפיין זה נטו להפליג מהר יותר, דבר שהציב את אוניות הודו המזרחית בעמדת נחיתות מסחרית לאחר שהצורך בנשק כבד חלף.
אוניות לסחר בין הודו לסין
על פי ההיסטוריון פרננד ברודל, כמה מאוניות הודו הטובות והגדולות ביותר של סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 נבנו בהודו, תוך שימוש בטכניקות בניית אוניות הודיות, וצוותן היה מורכב מהודים. גוף האוניות היה עשוי מעץ טיק הודי והתאים במיוחד למים המקומיים. ספינות אלו שימשו לסחר עם סין. עד להופעתן של אוניות הקיטור הסתמכו הבריטים באופן בלעדי אך ורק על אוניות אלו. מאות רבות של אוניות הודו המזרחית נבנו בהודו עבור הבריטים, יחד עם אוניות אחרות, ובכללן אוניות מלחמה. [2]
סוף תקופתן של אוניות הודו המזרחיות
עם ההגבלה ההדרגתית של המונופול של חברת הודו המזרחית הבריטית, הלך ודעך הרצון לבנות ספינות חמושות גדולות שכאלה לשימוש מסחרי. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19 הופיע סוג חדש של אוניה, קטנה ומהירה יותר, שכונה פריגטת בלקוול. אוניות אלו נועדו להפעלה בקווי הסחר היוקרתיים בין הודו לסין. האחרונה מבין ספינות הודו המזרחית הייתה ככל הנראה ג'אווה (אונייה), שהושקה ב-1811.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "The Tea Clippers". U.K. Tea and Infusions Association. נבדק ב-3 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Braudel, Fernand (1979). The Perspective of the World: Civilization & Capitalism, 15th–18th Century. Vol. 3. Harper & Row. p. 506.
- ↑ "The People of Gibraltar". נבדק ב-30 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
אוניית הודו המזרחית41766752Q2035668