אומן (עיר)

אוּמן
Умань
מדינה	אוקראינה
אובלסט	צ'רקאסי
חבל ארץ	פודוליה (מזרח אירופה)
ראש העיר	אירנה פלטניובה
תאריך ייסוד	1616
שטח	41 קמ"ר
גובה	166 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ צפיפות	2,095 נפש לקמ"ר (2016)
	uman-rada.gov.ua
	(למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים אומן

אוּמן (באוקראינית: Умань, בפולנית: Humań) היא עיר במרכז אוקראינה במחוז צ'רקאסי, ושוכנת בחבל הארץ המזרח-אירופאי ההיסטורי פודוליה. היא עיר תעשייתית שבה כ־82,600 תושבים (נכון ל-2020).

עיר אוקראינית זו בעלת חשיבות רבה לחסידות ברסלב, משום שבה שוכן קברו של מייסדה, רבי נחמן מברסלב. הקבר מהווה מוקד עלייה לרגל, ובראש השנה פוקדים אותו עשרות אלפי יהודים, בהם גם רבים שאינם חסידי ברסלב.

היסטוריה

תאריך ייסוד העיר איננו ברור, אולם נמצאו עדויות ליישוב במקום החל מהאלף השלישי לפנה"ס. אף על פי כן היישוב במקום לא היה רציף עד לתקופה המודרנית. העדות הכתובה הראשונה לקיומו של המקום היא משנת 1609, כאשר העיר הועברה לשליטת האציל הפולני כלינוסזכי. מ-1566 עד 1793 הייתה חלק מגליל (וויבודסטבו) של ברסלב. העיר גדלה במהירות בעשורים הבאים. ב־1616 היא קיבלה מעמד כעיר וב־1629 היו בה כ־4,000 תושבים. אומן נטלה חלק פעיל במרד של בוגדן חמלניצקי נגד פולין, ולאחר ניצחונותיו הייתה חלק מהמדינה הקוזקית בין 1648–1667, אז חזרה לשליטת פולין. ב-1793 עם החלוקה השנייה של פולין, הפכה אומן לחלק מהאימפריה הרוסית.

בשנים 1670–1674 שימשה כמקום מושבו של מיכאיל חננקו-הטמן של גדתה הימנית של אוקראינה. בשנים 1726–1832 הייתה העיר בחסות משפחת האצולה הפולנית פוטוצקי. ב-1734, 1749 ו-1768 הייתה העיר מוקד להתקוממויות של ההיידמקים. ב-1749 הגיעו לעיר ההיידמקים וטבחו קשות ביהודים ובפולנים. ב־1760 קיבלה העיר זכויות מגדבורג. כאשר מ-1772 שלט בעיר הגרף סטניסלב שצ'סני פוטוצקי; הוא התקין יריד ובנה את העיר מחדש. באותו זמן היו בעיר כ-400 יהודים. ב-1768 התחיל מרד היידמקים נוסף בפיקודו של מקסים ז'לזניאק. אלפי יהודים ופולנים מהערים הסמוכות מצאו באומן מקלט. מפקד המבצר מלדנוביץ שלח את איוון גונטה נגד ז'לזניאק, אך זה עבר לצדו של האחרון. צבאם המשותף של ז'לזניאק וגונטה פנה לכיבוש המבצר. המפקד פתח את שערי המבצר בתקווה כי איוון גונטה יחוס על תושבי העיר, אך הוא העדיף ללכת יד ביד עם ז'לזניאק עד הסוף וטבח את כל היושבים במבצר, כולל מלדנוביץ עצמו. מספר ההרוגים בטבח הגיע לכ-30,000 מתוכם כ-8,000 יהודים^[^{דרוש מקור]}. לזכר הטבח, חיבר רבי דוד חזן את קינת אומן המפורסמת, וכן תענית בימים ה', ו', ו-ז' בתמוז. אומן הייתה חלק מנפת (אוקרוג) אומן מ-1923 עד 1930. ב-1932 חלק ממחוז קייב והחל מ-7 בינואר שנת 1954 חלק ממחוז צ'רקאסי.

במאי 1919 בוצעו פרעות ביהודי העיר, נרצחו כארבע מאות איש.

בתקופת השואה

בתחילת המאה ה-20 נמנו באומן כ-18,000 יהודים, כשני שלישים מתושביה. כתוצאה מפוגרומים שאירעו בעיר בין מלחמות העולם, בהם נרצחו מאות יהודים, הצטמצמה הקהילה היהודית בעיר, והגיעה לכ-15,000 נפש ערב כיבוש העיר בידי הגרמנים באוגוסט 1941. בימים הראשונים לכיבוש הגרמני הוצאו להורג בעיר 86 מנכבדי הקהילה היהודית בה, ויהודי העיר צוו לענוד על זרועם סרט עם מגן דוד, אשר הוחלף בהמשך בטלאי צהוב בחזה ובגב.

באקציה שנערכה בעיר ב-22–23 בספטמבר 1941, א'-ב' בתשרי תש"ב (ראש השנה), נרצחו ביריות 1,412 גברים יהודים. בימים שלאחר מכן נרצחו כ-2,700 נשים וילדים יהודים באמצעות חניקתם במרתפים שנאטמו. עד ה-1 באוקטובר 1941 (שחל ביום כיפור) רוכזו יהודי העיר הנותרים בגטו, אשר מעת לעת נכנסו אליו שוטרים גרמנים ואוקראינים, וביצעו בו מעשי התעללות ושוד. ב-8 באוקטובר 1941, י"ז בתשרי, נערכה בגטו אקציה גדולה, במסגרתה נרצחו כ-9,000 יהודים. כ-1,800 יהודים שעברו את הסלקציה או שהצליחו להסתתר מהאקציות, רוכזו מחדש בגטו, והועסקו בעבודות כפייה, תוך תשלום סכומי כופר גבוהים לגרמנים. ב-22 באפריל 1942 חוסלה גם אוכלוסייה זו. היהודים שנרצחו באקציה הגדולה, נקברו בקבר אחים שנקרא "סוחוי יאר" לזכרם נבנתה אנדרטה במקום.

לאחר המלחמה ומאז התפרקות ברית המועצות

מאז תום מלחמת העולם השנייה התבססה כלכלת העיר על תעשיית מזון ובניית מכונות ונחנכו בעיר שני מוזיאונים ושני מוסדות להשכלה גבוהה.

מאז התפרקות ברית המועצות ופתיחת הגבולות גדל זרם המבקרים בעיר, בייחוד חסידי ברסלב הבאים לקבר רבי נחמן. העיר החלה לפתח תעשיית תיירות.

במהלך התפרצות נגיף הקורונה באוקראינה נמדדה רמת תחלואה נמוכה יחסית בעיר בהשוואה לתחלואה בשאר המדינה.

רבנים

בין רבני העיר נמנה רבי שלום מלמד. היה ממתנגדי חסידות ברסלב אך לימים שינה את דעתו^[1]. עלה בשנת ה'תרפ"ח לארץ ישראל. תלמידו המפורסם הוא רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריווקא.

אומן ורבי נחמן מברסלב

ערכים מורחבים – קבר רבי נחמן מברסלב, הקיבוץ באומן

בשנת 1802 עבר רבי נחמן מברסלב בעיר. בשנת 1810 החליט לעבור להתגורר במקום, כנראה בגלל גן סופיה^[2]. באומן הוא חי כחצי שנה ונקבר במקום, שהיו טמונים בו קדושי טבח ההיידמקים.

רבי נחמן ייחס חשיבות רבה להתאספות על קברו לאחר מותו, וציווה עוד בחייו על חסידיו שיבואו לקברו באופן תדיר, להתפלל וללמוד שם, ולומר תיקון הכללי. הוא מינה עדים את רבי נפתלי מנמרוב ורבי אהרון מברסלב כדי להבטיח שמי שיבוא לקברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר עשרה מזמורי תהילים שתיקן, הוא יוציא אותו מהשאול.

עניין מיוחד סביב הקבר הוא בראש השנה. אחד היסודות של חסידות ברסלב היא ההתאספות אצל הצדיק בראש השנה. רבי נחמן אמר בין היתר, כי בראש השנה יש לו כוח מיוחד "להמתיק את הדינים הרעים" מעל אלה שיבואו להיות איתו בראש השנה, וציווה באזהרות שונות כי "איש בל יעדר" מ"הקיבוץ" אצלו בראש השנה. תלמידיו של רבי נחמן, ובראשם תלמידו ממשיך דרכו, רבי נתן, הבינו מתוך דבריו בערב ראש השנה האחרון לחייו (כשלושה שבועות לפני פטירתו), כי ברצונו שמנהג "הקיבוץ" ימשיך גם לאחר פטירתו, בהתאספות על קברו.

הקיבוץ באומן התקיים ברציפות מאז שנתו האחרונה של רבי נחמן (תקע"א), ועד שנת תרצ"ו, כשהשלטונות הסובייטים מנעו זאת מהחסידים^[^{דרוש מקור]}. עם קריסת מסך הברזל התחדש הקיבוץ בראש השנה, ובאחרונה הפך למוקד שסוחף גם אנשים רבים מחוץ לחסידות ברסלב, כשבשנים האחרונות פוקדים את המקום עשרות אלפי יהודים ממדינות רבות.

הקהילה הישראלית והתיירות בעיר

במאה ה-21 החלו לפקוד את קבר רבי נחמן רבבות עולי רגל יהודים במשך כל השנה. בעקבות זאת נוצרה קהילה ישראלית עם מערכת כשרות (UNK - UmaN Kosher) ומוסדות חינוך "כתר תורה" בנשיאות של הרב יעקב ג'אן. רוב חברי הקהילה עובדים בתחום התיירות הפונה אל העולים לקבר.

גן סופיה

ערך מורחב – גן סופיה

באומן נמצא גם גן סופיה, פארק רחב ידיים ובו צמחים מרהיבים. בגן עובר נהר היוצר מפלים וניתן לשכור בו סירות פדאלים. הגן נבנה בסוף המאה ה-18 על ידי מושל האזור שהיה אחד מבני משפחת פוטוצקי, כמתנת נישואים לאשתו היווניה.

על גן סופיה אמר רבי נחמן מברסלב פעם: "להיות באומן ולא להיות בסופיא?" (זיין אין אומאן און ניט זיין אין סופיא?).