אולמקים
האולמקים היו אומה קדומה שהתקיימה במרכז אמריקה בתקופה הטרום קולומביאנית, מסביבות 1500 לפנה"ס עד לשנת 400 לפנה"ס. האולמקים חיו באזור השפלה הטרופית של דרום-מרכז מקסיקו, בעיקר באזורים שמהווים היום את מדינת וראקרוס ומדינת טבסקו במצר היבשה טהואנטפק (Tehuantepec). השפעתם התרבותית הייתה נרחבת יותר, ויצירות אמנות של האולמקים נמצאו אפילו באל סלוודור.
כנראה היו האולמקים אלה שהמציאו את הטלאצ'טלי, משחקי הכדור הקדומים באמריקה המרכזית, הנפוצים בתרבויות שונות של האזור, ושימשו למטרות בידור ודת – ניתן לקבוע בוודאות שהם הראשונים שתיעדו משחקים כאלה.
אטימולוגיה
פירוש השם אולמקים בשפתם של האצטקים, הוא "אנשי הגומי". היה זה השם השגור בפי האצטקים לאנשים שחיו באזור זה בזמן קדום יותר, בתקופת שלטון האצטקים. תרבויות אמריקאיות קדומות, מהתרבות האולמקית ועד לתרבות האצטקית, סחטו שרף גומי מעץ בשם Castilla elastica שהוא עץ המפיק גומי המצוי באזור. המיץ של הגפן המקומי Ipomoea alba עורבב עם שרף הגומי לייצור גומי כבר לפני 3,600 שנה. המילה אולמק (Olmec) מיוחסת גם לכדורי הגומי שהם השתמשו בהם במשחק הכדור הקדום שלהם.
חוקרים מודרניים ייחסו את השם אולמק להריסות הגלויות ויצירות אמנות באזור זה, קודם שידעו שממצאים אלו היו נטושים למעלה מאלף שנים לפני זמנם של האנשים שהאצטקים כינו בשם אולמקים. לא ידוע מהו השם שבו האולמקים כינו את עצמם; בתיאורים של תרבויות אמריקאיות קדומות מכנים את האולמקים בשם טאמואנצ'ן (Tamoanchan).
אזור מחיה
אזור המחיה המרכזי של האולמקים מאופיין בשפלות ביצתיות המופרדות על ידי רכסים מתונים והרי געש. הרי טוקסטלה (Tuxtla) נמצאים בצפון, ביחד עם מפרץ קאמפץ' (Campeche). האולמקים בנו ערים ומקדשי קבע במספר אזורים, בהם סן לורנסו (San Lorenzo), טנוצ'טיטלאן (Tenochtitlan), לה ונטה (La Venta), טרס זאפוטס (Tres Zapotes), לגונה דה לוס קרוס (Laguna de Los Cerros), ולה מוחארה (La Mojarra). השפעתם ניכרה מעבר למרכז הטריטוריה שלהם: החל מצ'אלקאטזינגו (Chalcatzingo), עד למערב האזורים ההררים של מקסיקו, ועד ללזאפה (Lzapa), שנמצאה לחופי האוקיינוס השקט (כיום חלק מגואטמלה). יצירות האולמקיות נמצאו לאורך בכל אמריקה הלטינית בתקופה זו.
היסטוריה
תרבותם של האולמקים צמחה באזור סן לורנסו טאנוצ'טיטלאן (San Lorenzo Tenochtitlan), שבה החלו להופיע מאפיינים אולמקיים ייחודים בסביבות המאה ה-16 לפנה"ס. האדמה הפורייה באזור זה עם קרקעות סחף, שעודדה תפוקה של תירס. תנאי סביבה אלו דומים לאלה של מרכזי תרבויות קדומות אחרות: מסופוטמיה ועמק הנילוס. ריכוז האוכלוסייה הצפוף בסן לורנסו עודד את עלייתם של מעמדות חזקים שהבטיחו לבסוף את שליטת האולמקים באזור, וסיפקו את הבסיס החברתי שהוביל ליצירת פרטי האמנות היוקרתיים המתוחכמים והסמליים שהגדירו את תרבות האולמקים.
חומרים שנמצאו בסן לורנסו ומקורם בוודאות ממקומות רחוקים, רומזים על כך שלאליטת האולמקים הייתה גישה לרשת מסחר נרחבת במרכז אמריקה. נראה שהגנו על המסחר על ידי מערכת צבאית כלשהי. אתרים כמו טיאופאנטאקואנטילן מראים שהאולמקים חיו גם באזור גווארו.
חורבן
לא ידוע בוודאות מה קרה לתרבות זו. מרכזם העיקרי, סן לורנסו, לא היה נטוש בשנת 900 לפנה"ס, ולה ונטה נהפכה לעיר הבירה. נראה ששינויים במזג האוויר הם שגרמו למעבר זה, וגם מספר נהרות ששינו את מסלול זרימתם. עם זאת, ישנן עדויות המעידות על פלישה והרס האזור של האולמקים בזמן זה. בסביבות שנת 400 לפנה"ס, גם לה ונטה נחרבה, אם כי החשיבות של מערכת הטקסים המורכבת שלהם כנראה המשיכה להתקיים אחר תרבות ומדינת האולמקים. כמה מאות שנים לאחר שהם נטשו את הערים העיקריות שלהם, הגיעו תרבויות אחרות כדי לרשת את מקומם ולהתבסס באדמותיהם – הבולטת בהם היא תרבות בני המאיה ממזרח, הזאפוטק מדרום-מערב, ותרבות הטיאוטיחואן ממערב.
דת ואמונה
הדת האולמקית לא מתועדת בשום מסמך שניתן להשוות אותו למסמכים שנמצאו על המיתולוגיה של בני המאיה, ולכן כל הצגה של המיתולוגיה האולמקית מסתמכות על פרשנויות שניתנו לפסלים וליצירות האמנות והשוואות עם מיתולוגיות קדם-אמריקאיות אחרות. האמנות האולמקית מראה שאלילים כמו "הנחש בעל הנוצות" ו"רוח הגשם" כבר היו קיימים במקדש האלילים של אמריקה הקדומה בימי האולמקים.
הדת של האולמקים פיתחה את כל המוטיבים העיקריים שנמצאו בתרבויות הבת שלהם: עיסוק רב במתמטיקה ולוחות שנה, והתמקדות רוחנית במוות על ידי הקרבת קורבנות אדם. בנוסף ההסדרים הפוליטיים של ממלכות בעלות היררכיה נוקשה הופיעו כמעט בכל תרבות מקסיקנית ומרכז אמריקאית שבאה אחריהם.
כתב ומספרים
ישנה הסכמה כללית שהאולמקים דיברו בשפה השייכת למשפחת השפות Mixe-Zoquean, אף על פי שהעדות לכך היא מוגבלת. ייתכן שהאולמקים היו הראשונים באמריקה המרכזית שפיתחו שיטת כתב, אבל לא נמצאו עדויות לכך. בימינו, ישנו ויכוח האם סדרת סמלים שנמצאה בשנת 2002 ותוארכה כשייכת לשנת 650 לפנה"ס שייכת לכתב האולמקי, ובכך קדמה לכתב של שבט הזאפוטק (Zapotec) משנת 500 לפנה"ס. ישנו כתב נוסף הידוע בשם אפי-אולמק (פירוש השם אפי-אולמק הוא "לאחר האולמקים"), ויש שמשערים שהאפי-אולמק מייצג כתב מעבר, בין שיטת הכתב הלא ידועה של האולמקים לזו של בני המאיה, אך אין ודאות בכך.
אחרוני האולמקים כבר החלו להשתמש בספרה אפס, מספר מאות לפני תלמי (כנראה במאה הרביעית שלפני הספירה). לימים, הייתה הספרה אפס לחלק אינטגרלי מספירת בני המאיה.
אמנות
צורות האמנות של האולמקים מאופיינות בפיסול מונומנטלי ובתגליפים קטנים ומרהיבים. רוב האמנות האולמקית מעוצבת בסגנון מיוחד ומשתמשת באיקונוגרפיה כדי לשקף את המשמעות הדתית של יצירות האמנות. עם זאת, ישנן גם יצירות אמנות אולמקיות שמחקות את הטבע, ומציגות תיאור מדויק של אנטומיית גוף האדם, המשתוות כנראה רק ליצירות האמנות הקלאסיות של תקופת בני המאיה. מוטיבים נפוצים ביצירות הם פיות הפונים כלפי מטה וחריצים באזורי העיניים, שאת שניהם ניתן לראות במצגות של לוחמים המחופשים ליגוארים. פסלונים של האולמקים נמצאו בשפע באתרים הנמצאים לאורך תקופת התפתחותם.
בנוסף לנושאים הקשורים לבני אדם, האומנים האולמקים היו מומחים ביצירת גילומים של בעלי חיים. כלי חרס נוצרים בתנורים שיכולים להפיק טמפרטורה שעולה על 900 מעלות צלזיוס.
הפירמידות
פירמידות שבנו האולמקים בלה-ונטה מתוארכות למאה ה-8 לפנה"ס. הפירמידה הגדולה של לה-ונטה הייתה הגדולה ביותר במרכז אמריקה בתקופה זו. עד היום, אחרי 2,500 שנים של שחיקה, היא מתנשאת לגובה של 34 מטרים (112 רגלים) מעל לקרקע[1].
פסלי הראש הענקיים
נראה שהאמנות האולמקית הידועה ביותר הם הפסלים הענקיים שלהם בצורות ראשים שחובשים קסדות. מפני שאין מקור פרה-קולומביאני המסביר אותם, פסלים מרהיבים אלו היו הנושא להרבה ספקולציות. אם מתחשבים בייחודיות של כל פסל, נראה שהפסלים הללו הם דיוקנים של שחקני כדור מפורסמים או מלכים שלובשים את בגדי המשחק. נכון להיום גילו 17 פסלי ענק בדמות ראשים השייכים לאולמקים. מצאו 10 פסלים כאלה בסן לורנסו, 4 פסלים בלה ונטה, 2 פסלים בטרס זאפוטס, ופסל אחד בראנצ'ו לה קורבטה שליד טרס זאפוטס.
טווח גודלם של הראשים משתנה מאלו שנמצאים בראנצ'ו לה קורבטה וגובהם 3.4 מטר עד ל-1.47 בפסלים שנמצאים בטראס זאפוטס. ישנם מקורות שרומזים על כך שהפסל הגדול ביותר שוקל 40 טונות, אף על פי שרוב הדיווחים מעריכים שהראשים הגדולים ביותר שוקלים 20 טונות.
הראשים האלו גולפו מגושים בודדים או מאבנים גדולות שהן התוצר של התפרצות געשית, שנחצבו בהרי טוקסטלה. סביר שראשים אלו נישאו על רפסודות מהמחצבה בללאנו דל גיקארו עד ליעדן הסופי. כדי להגיע ללה ונטה, מרחק של כ-80 קילומטר, הרפסודות היו צריכות לעבור דרך הגלים הרוגשים של מפרץ קאמפאץ'.
בהסתמך על Grove, האלמנטים הייחודים בכובע יכולים להיות מזוהים בכיסויי הראש של דמויות אדם בפסלים אחרים הנמצאים באזור מפרץ החוף, הרומזים על כך שאלו הם סמלים אישיים או קבוצתיים. כמה מהראשים, ואנדרטאות רבות אחדות, הושחתו בדרכים שונות, נקברו ונחשפו, הוצבו במקומות חדשים או נקברו מחדש. לא ידוע אם הפעולות האלו היו חלק מפולחן דתי או שהם תוצאה של סכסוך או סכסוכים.
כלי חרס ומסחר
בחודש מרץ 2005, צוות של ארכאולוגים השתמש בניתוח המבוסס על נייטרונים, כדי להשוות בין 1,000 יצירות אמנות מקרמיקה בסגנון אולמקי עם 275 דוגמיות כדי לגלות את מקורם. הם מצאו ש"האולמקים ארזו וייצאו את האמונה שלהם ברחבי האזור בצורה של צורות ועיצובים קרמיים ייחודים, שנהפכו במהירות לחותמת-איכות של מעמד האליטה באזורים שונים של מקסיקו העתיקה".
בתגובה, באוגוסט שנת 2005 נערך מחקר נוסף, שהתבסס על פטרוגרפיה ובו נמצא כי: "החלפות של כלי חרס בין מרכזי השפלה ומרכזי האזורים ההררים היו הדדיים, או דו-כיווניים. חמש מהדוגמיות שנתגלו בסן לורנסו היו "באופן שאינו משתמע לשתי פנים" מווחאקה. על פי הארכאולוגים שערכו את המחקר, הדבר "סותר טענות קודמות שאזור המפרץ היה המקור היחידי לקדרות באמריקה הקדומה".
הגנו על התוצאות של קבוצת המחקר הראשונה בחודש מרץ 2006 בשתי כתבות במגזין "עתיקות אמריקה הלטינית". מפני שהמדגם של הקבוצה הראשונה גדול בהרבה מהקבוצה השנייה (ניתוח כולל של 1,600 חומרים וטיט לעומת ניתוח של 20 חתיכות כלי חרס של המחקר שני), המחברים של המגזין "עתיקות אמריקה הלטינית" טענו שהמחקר שהתבסס של על פטרוגרפיה לא יכול לעלות על המחקר הראשון.
ספקולציות נוספות
היו חוקרים שהצביעו על השפתיים הבשרניות והאף הרחב הניכרים בפסלי האולמקים כעדות לכך שמוצא האולמקים הוא ממערב אפריקה, אבל טענה זו נפסלה על ידי מרבית החוקרים שציינו כי זו מסמלת את האמונה ב"אדם-יגואר" (חצי אדם וחצי חתול) שהייתה נפוצה באמונות הקדם אמריקאיות. לטענתם, שפתיים מלאות ואפים קטנים ורחבים הם חזות נפוצה בקרב תרבויות קדם-אמריקאיות ועמים טרופיים באופן כללי.
כמה מחברי המורמונים טענו שייתכן שהאולמקים מוזכרים בספר מורמון בגלל קווי הדמיון לארכאולוגיה האולמקית. עם זאת, הספר של המורמונים מציין דברים שאינם ידועים כחלק מהתרבות האולמקית, כמו השימוש בברזל, במשי ובפילים. ספקולציה זו אינה נתמכת על ידי אף קבוצה מלומדת בתחום של אמריקה הקדומה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ד"ר חזי שקד, טיול ב"יום המתים" במכסיקו? שאלה של חיים וּמָוֶת, באתר ynet, 15 בספטמבר 2010
הערות שוליים
- ^ Pool, Christopher A, Olmec Archaeology and Early Mesoamerica, Cambridge World Archaeology. Cambridge and New York: Cambridge University Press., 2007
25997378אולמקים