אולגה טרטוטה
ערך ללא מקורות
| ||
| ערך ללא מקורות | |
תבנית אישיות ריקה אולגה איליניצ'נה טרטוטה([1] 1876–1938) הייתה אנרכיסטית יהודיה אוקראינית ומייסדת הצלב האנרכיסטי השחור (ABC).
טרטוטה הצטרפה למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (SDLP) עוד במהלך ייסוד המפלגה בשנת 1898, ותוך שנים בודדות עמדותיה האנרכיסטיות הפכו רדיקליות יותר. היא הפכה לדמות מובילה בתנועה הקומוניסטית האנרכיסטית באודסה, וארגנה קמפיין טרור נגד פקידי האימפריה הרוסית. לאחר מספר שנים היא נתפסה ונכלאה על ידי השלטונות הצאריים.
טרטוטה שוחררה מהכלא במהלך מהפכת פברואר והחליטה להקדיש את זמנה לסיוע לאסירים, תחילה באמצעות הצלב האדום הפוליטי ולאחר מכן באמצעות הקמת הצלב האנרכיסטי השחור. בשל פעילותה נעצרה ונכלאה על ידי הממשלה הבולשביקית של ולדימיר איליץ' לנין. היא המשיכה לארגן קמפיינים בינלאומיים עבור אסירים פוליטיים סובייטים גם לאחר שחרורה. במהלך הטיהורים הגדולים היא הואשמה בהסתה אנטי-סובייטית, נידונה למוות והוצאה להורג בירי.
ביוגרפיה
ראשית חייה ואקטיביזם
נולדה בשם אלקה רובינסקה (Elka Ruvinska) בשנת 1874[1] או 1876[2] למשפחה יהודית בכפר בשם Novodmytrivka Persha (באוקראינית: Новодмитрівка Пер) בדרום אוקראינה.[1] לאחר שסיימה את לימודיה היא הפכה למורה בבית ספר בעיר קרופיבניצקי.[2] ב-1895 היא נעצרה בגין אקטיביזם פוליטי סוציאליסטי[3] ובשנת 1897 הצטרפה לסניף ייליסות'רד (Yelisavethrad) של איגוד פועלים של דרום רוסיה בראשות יהודה גרוסמן.[1][4] בשנת 1898 היא הצטרפה למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (SDLP) מייד עם ייסוד המפלגה.
בשנת 1901 היא נמלטה לשווייץ והחלה לעבוד בעיתון איסקרה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. בתחילת 1903 היא פגשה את מנהיגי המפלגה ולדימיר לנין וגאורגי פלחנוב[1], התאכזבה מהמפלגה והחליטה להצטרף לתנועה האנרכיסטית האוקראינית. במסגרת זו היא פגשה את אולכסנדר טרטוטה ולאחר שהשניים נישאו היא אימצה את שם משפחתו.[1]
קמפיין טרור
בתחילת 1904, אולגה ואולכסנדר הגיעו לעיר אודסה שהייתה אז מוקד לפעילות אנרכיסטית בהובלת האוכלוסייה היהודית של העיר. הם הצטרפו לארגון האנרכיסטי "הבלתי מתפשרים" (Союзу непримиренних) אשר המשטרה המקומית האמינה כי הוא עמד מאחורי ההתנקשות בשר הפנים הרוסי ויאצ'סלב פלבה.[5]
באפריל 1904 נעצרו מספר פעילי הארגון. אולגה ואחותה רוזה נעצרו בחשד שהיו בקשרים עם הרוצח סטפן בלמשוב אך לאחר שלא נמצאו הוכחות לכך, בספטמבר של אותה שנה השתיים שוחררו. לאחר השחרור היא פעלה ביחד עם אחות אחרת, חסיה, לאיחוד של שרידי ארגון "הבלתי מתפשרים" לקבוצת האנרכיסטים-קומוניסטים הדרום-רוסית. עוד לפני שמלאו לה שלושים טרטוטה אימצה את שם העט של סבתה וצברה מוניטין כדמות מובילה בתנועה האנרכיסטית של אודסה.[5] בינואר 1905, המשטרה פתחה תיק נוסף נגד טרטוטה אך לא הצליחה לאסוף מספיק ראיות כדי להשאיר אותה במעצר. ביולי 1905 המשטרה ביטלה את האישומים נגדה.[5]
במהלך מהפכת 1905 טרטוטה וחבריה לארגון האנרכיסטי-קומוניסטי הצטרפו לארגון מיליטנטי שכונה "הדגל השחור" ופתחו בקמפיין שכינו אותו "טרור ללא מניע" שכוון כנגד מוסדות ופקידים רוסיים. עד דצמבר 1905, שמועות על פוגרום הסופות בנגב החלו להתפשט ברחבי אודסה והאנרכיסטים של העיר הגיבו בביצוע פיגועי הפצצה נגד פקידים צאריים.[6] ב-17 בדצמבר 1905 הארגון ביצע פיגוע שכוון נגד יושבי בית הקפה ליבמן במטרה להרוג את מי שהם האשימו בניצול כלכלי בעבודה.
חברי הקבוצה נעצרו ובנובמבר 1906 בית הדין של המחוז הצבאי של אודסה נתן את גזר הדין[6] משה מץ, יוסיף ברונשטיין ובייליה שרשבסקה נתלו, ועונשה של טרטוטה הומתק מאחר שהייתה אמא לפעוט בן השנתיים ליאוניד [6] והיא נידונה לשבע עשרה שנות עבודות עונשין.
טרטוטה נככלאה באודסה וב-15 בדצמבר 1906 היא נמלטה למוסקבהשם הקימה קבוצת מורדים אנרכיסטיות.[7] במרץ 1907 נעצרו רבים מחברי הקבוצה[8] והיא ברחה שוב לשווייץ. בז'נבה, היא ערכה את עיתון הקבוצה אך החליטה לחזור למולדתה. [7]
באוגוסט 1907 הגולים האנרכיסטים ערכו ועידה בז'נבה, שם הוחלט על הקמת איחוד של אנרכיסטים-קומוניסטים רוסים ו"יחידת לחימה" מיליטנטית, עליה הייתה מוטלת משימת הצתת מהפיכה נוספת ברוסיה. טרטוטה מונתה לעמוד בראש יחידת הטרור האנרכיסטית באודסה וקיבלה 7,000 רובל למשימה זו. בסוף שנת 1907 טרטוטה חזרה לאודסה שם ארגנה בריחה אנרכיסטית מבית כלא וביצעה שוד מזוין של מפעל במהלכו נגנבו 3,200 רובל.[8]
כמפקדת יחידת הקרב, טרטורה תכננה פיגועים כנגד מספר פקידים צאריים, כולל כנגד מפקד המחוז הצבאי של אודסה אלכסנדר פון קולברס, וראש עיריית אודסה, איוואן טולמצ'וב Толмачёв, Иван Николаевич (רו'). היא גם תכננה פיצוץ של בית המשפט באודסה אך בעקבות מידע שקיבלה המשטרה מממודיעים, התוכניות סוכלו לפני שיצאו לפועל ו-50 מחברי יחידת הקרב נעצרו בפברואר 1908.[8]
באותו חודש טרטוטה עברה להתגורר בקייב, שם עשתה ניסיון שנכשל, לשחרר אנרכיסטים שהיו כלואים. היא נעצרה במרץ 1908 ונידונה ל-21 שנות עבודת עונשין. [9] אנדריי שטוקמן וסרחיי בוריסוב ששיתפו איתה פעולה, הוצאו להורג בתלייה.[10]
פעילות מהפכנית
במרץ 1917 לאחר מהפכת פברואר טרטוטה שוחררה כחלק מחנינה כללית לאסירים אנרכיסטים.[11] לאחר הקמת המדינה האוקראינית במאי 1918[8] היא הקימה סניף של הצלב האדום הפוליטי בקייב, שסיפק סיוע למאות אסירים פוליטיים בעלי זיקות שונות.[8]
בשנים הראשונות לאחר שחרורה היא ניסתה להתרחק מהתנועה האנרכיסטית, אך באמצע שנת 1920 גבר הדיכוי הפוליטי של האנרכיסטים על ידי הממשלה הבולשביקית, מה שדחף אותה להצטרף לקונפדרציית הארגונים האנרכיסטיים של נבט. לאחר אשרור הסכם סטארובילסק על ידי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית והמאכנובשצ'ינה, טראטוטה חזרה לאוקראינה.[8] בחרקיב היא הקימה את הצלב האנרכיסטי השחור כדי לספק סיוע לאנרכיסטים כלואים וגולים. בנובמבר 1920, היא ייצגה את המאכנובשצ'ינה במשא ומתן עם הממשלה למתן מעמד אוטונומי לאזור המאכנוביסטי. היא גם השתתפה בהכנות לוועידה אנרכיסטית כלל-רוסית בעיר.[8]
פעילות מחתרתית
בסוף נובמבר 1920 לאחר סיום מבצע פרקופ יצאו הבולשביקים בגל חדש של דיכוי נגד האנרכיסטים האוקראינים וטרטוטה נעצרה בחרקיב עם פעילים נוספים. בינואר 1921 הם הועברו למעצר בכלא בוטירקה במוסקבה. באפריל 1921 הוכתה קשות על ידי שומריה שהעבירו אותה בכוח לאורלוב שם הוחזקה בבידוד פוליטי.[12] בחודש לאחר מכן הוצע לה שחרור בתנאי שהיא תתכחש בפומבי לאמונותיה האנרכיסטיות, אך היא סירבה והחליטה להצטרף לחבריה האסירים האנרכיסטים בשביתת רעב בת 11 ימים.[13]
במרץ 1922 טרטוטה הוגלה למחוז וולוגדה בצפון רוסיה יחד עם חברתה אנסטסיה סטפנובה-חלאייבה.[14] הן שוחררו בשנת 1924 ומייד עברו להתגורר בקייב במטרה לשקם את התנועה האנרכיסטית האוקראינית במחתרת.[14] במרץ 1924 היא שוב נעצרה, הפעם בגין פרסום תעמולה אנרכיסטית[14] אך בעקבות התערבות של גאורגי פיאטקוב, היא שוחררה. [14]
בסיוע אגודת האסירים הפוליטיים והגולים היא עברה להתגורר במוסקה אך פרשה מהאגודה לאחר שגינתה אותה כגוף של הג.פ.או. היא חזרה לקייב[14] וכתבה ספרים בין היתר ספר שתיאר את התקופה בה הייתה כלואה בכלא לוקיאניבסקה: "עבודה קשה וגלות: היסטוריה של התנועה המהפכה ברוסיה".
בינואר 1927 היא חזרה לאודסה שם עבדה בבית הוותיקים המהפכניים והמשיכה בחשאי לפעול למען בנייה מחדש של התנועה האנרכיסטית המיליטנטית המקומית. החזרה שלה להתגורר באודסה עוררה את הרשויות הסובייטיות לפעילות, שחקרו ומצאו שהתנועה האנרכיסטית המקומית שוב פעילה, וגילו תאים אנרכיסטיים בקרב עובדי נמלים, עובדי מתכת ועובדי רכבת בעיר, וחשפו את רשת הצלב השחור האנרכיסטית חוצת הגבולות של טרטוטה. לאחר שפורסמו סדרה של עלונים אנרכיסטיים שקראו לשביתות, העלאות שכר ושחרור אסירים פוליטיים, טרטוטה נעצרה באשמת הסתה אך שוחררה מאחר שלא נמצאו ראיות לפעילותה.[15]
בקיץ 1927 היא הצטרפה לקמפיין התמיכה בסאקו וונצטי והפיצה עלונים אנרכיסטיים. באוקטובר 1927 היא חזרה לקייב.
ה-GPU תכנן בתחילה לערוך משפט ראווה לאנרכיסטים אוקראינים, אך החליט לגנוז תוכנית זו לטובת סחיפה המונית של המחתרת האנרכיסטית באודסה. בינואר 1929 הם עצרו 16 אנרכיסטים בגין ארגון ועידה אזורית וחלוקת עלונים מהפכניים לכאורה. אחד האנרכיסטים העצורים העיד כי הם ניסו להקים מחדש פדרציה אנרכיסטית כלל-אוקראינית, עם קשרים בערים אחרות ועם גולים אנרכיסטים.[16] טרטוטה נתפסה כאחת משלושת מנהיגי התנועה האנרכיסטית המחתרתית באוקראינה, אשר ה-GPU האמין כי היא נשלטת על ידי "מרכז" אנרכיסטי במוסקבה.[17]
טרטוטה עצמה נעצרה ונידונה לשלוש שנות מאסר בבית הכלא הפוליטי. בסוף 1931 היא שוחררה מהכלא וחזרה למוסקבה. בבירה הרוסית היא המשיכה את התכתבותה עם האנרכיסטים מאודסה, ודנה ב"מצע" של מאכנו וארשינוב עם אלו שביקרו אותה. במאי 1933 היא נעצרה שוב, הפעם בגלל התכתבות עם הצלב השחור האנרכיסטי שבסיסו היה בפריז. לאחר ששוחררה מגלות פנימית ב-1936, היא חזרה לעבוד כקודחת במפעל מתכת אם כי בשלב זה כבר הייתה זקנה וחולה.[18]
טרטוטה נעצרה בפעם האחרונה במהלך הטיהורים הגדולים ב-27 בנובמבר 1937 והואשמה בהסתה אנטי-סובייטית.[18] ב-8 בפברואר 1938, היא נידונה למוות על ידי בית המשפט העליון של ברית המועצות ובאותו יום הוצאה להורג בירייה. במילות הסיום של הביוגרפיה שלו על טרטוטה, כתב ויקטור סבצ'נקו[18] "אולגה טרטוטה ואנרכיסטים "מחתרתיים" אחרים, תחת השפעת הטרור המחריד של "דיקטטורת הפרולטריון", ספגו את רעיונות הדמוקרטיה והפכו ל"פעילי זכויות האדם" הראשונים בברית המועצות. הפמיניזם של שנות המהפכה נמחץ על ידי נורמות פטריארכליות שיוסיף סטלין הוציא 'ממגירה ישנה'".
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Savchenko 2021, p. 101.
- ^ 2.0 2.1 Dubovik 2022, p. 1.
- ↑ The Kiev Lukyanovskaya Convict Prison, www.katesharpleylibrary.net
- ↑ Dubovik 2022, p. 1; Savchenko 2021, p. 101.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Savchenko 2021, p. 102.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Savchenko 2021, pp. 102-103.
- ^ 7.0 7.1 Avrich 1971, p. 69.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 Savchenko 2021, p. 103.
- ↑ Avrich 1971, pp. 206-207.
- ↑ Avrich 1971, p. 69n121.
- ↑ Avrich 1971, p. 124.
- ↑ Avrich 1971, pp. 236-237.
- ↑ Savchenko 2021, pp. 103-104.
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 Savchenko 2021, p. 104.
- ↑ Savchenko 2021, pp. 104-105.
- ↑ Savchenko 2021, p. 105.
- ↑ Savchenko 2021, pp. 105-106.
- ^ 18.0 18.1 18.2 Savchenko 2021, p. 106.
ביבליוגרפיה
- Avrich, Paul (1971) [1967]. The Russian Anarchists. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. ISBN 0-691-00766-7. OCLC 1154930946.
- Dubovik, Anatoly (2009). "The Anarchist underground in the Ukraine in the 1920s and 1930s: Outlines of history". After Makhno. תורגם ע"י Szarapow. Kate Sharpley Library. pp. 1–14. ISBN 9781873605844.
- Dubovik, Anatoly (2022). "Introduction, Afterword and Notes". In Archibald, Malcolm (ed.). The Kiev Lukyanovskaya Convict Prison. Kate Sharpley Library. pp. 1–9.
- Maximoff, G. P. (1975) [1940]. "The Sacco-Vanzetti case in Russia". The Guillotine at Work: Twenty Years of Terror in Russia. New York: Revisionist Press. pp. 567–568. ISBN 0-87700-203-7.
- Savchenko, Viktor (במרץ 2021). "«Бабуся анархії». Ольга Таратута – феномен жінки у революційну добу (1903-1938)" [«Grandmother of Anarchy». Olha Taratuta – the Phenomenon of Women in the Revolutionary Era (1903-1938)]. Antiquities of Lukomorie (באוקראינית). 2 (5): 100–107. doi:10.33782/2708-4116.2021.2.66. ISSN 2708-4116. OCLC 8974700808. S2CID 233682518.
{{cite journal}}: (עזרה)
אולגה טרטוטה42467181Q3888308