אווסטית
| אזורים | שפה ליגטורית של הדת הזורואסטרית |
|---|---|
| דוברים | נכחדה באלף הראשון; עדיין בשימוש כשפה ליטורגית |
| שפת אם | שפה מתה |
| כתב | דִין דַבִּרַה; הקהילה ההודית־זורואסטרית משתמשים בכתב גוג'אראטי |
| משפחה | |
| לאום | שפה מתה |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
אווסטית היא שפה איראנית מזרחית הידועה רק משימוש כשפת כתבי הדת הזורואסטריים, כלומר האווסטה, ומשם גם קיבלה את שמה. האזור בה כתבו את האווסטה היה, לכל הפחות, ארכוסיה/סיסתאן, הראט, מרב ובקטריה[1]. באופן כללי, מתייחסים לתרבות היאז[2] כשיקוף ארכאולוגי סביר של התרבות האיראנית המזרחית המוקדמת כמתוארת באווסטה. מעמדה כשפה קדושה הבטיח את השימוש המתמשך בה לכתיבת חיבורים חדשים הרבה אחרי שהשפה הפסיקה להיות שפה מדוברת.
גנאלוגיה
אווסטית, המזוהה עם צפון־מזרח איראן ועם הפרסית העתיקה, השייכת לדרום־מערב, יחד עם לשון הג'אתה או האווסטית העתיקה (שפתם של הג'אתות, המזמורים של זרתוסטרה – האלף השני לפני הספירה) הן השפות היחידות (מתוך ככל הנראה מבחר רחב) שהשאירו עקבות כתובים; הם יחד מרכיבים את מה שנקרא השפות האיראניות העתיקות.[3][א] משפחת השפות האיראניות העתיקות היא ענף של משפחת השפות ההודו־איראניות, שהיא בעצמה ענף של משפחת השפות ההודו־אירופיות.
את השפות האיראניות מסווגים באופן מסורתי כ״מזרחיות״ או ״מערביות״, ובמסגרת זו האווסטית מסווגת כשפה איראנית מזרחית. עם זאת, הבחנה זו היא בעלת משמעות מוגבלת עבור האווסטה, משום שההתפתחויות הלשוניות שאחר כך מבחינות בין השפות האיראניות המזרחיות לבין השפות האיראניות המערביות עוד לא קרו. האווסטית לא מראה אף סימן טיפוסי של השפות האיראניות ה (דרום־)מערביות שכבר ניתן למצוא בפרסית העתיקה, ולכן במובן זה ״מזרחית״ משמעותה ״לא מערבית״.[5] אין זה אומר שהאווסטית אינה מראה מאפיניים חדשניים משלה, לדוגמה ההגייה השורקת של העיצור ב־aša, המקבילה ל־/rt/ המקורי שהשתמר בצורה הפרסית־עתיקה (arta) וגם בסנסקריט (rta)
אווסטית עתיקה קשורה קשר הדוק לפרסית עתיקה וקשורה באופן די הדוק בטבעה לסנסקריט ודית[6], ולדיאלקט הקדמון האיראני מזרחי עתיק של הפשטו.[7]
צורות ההתפתחות ושלביה
ישנן עדויות לשפה האווסטית בשתי צורות גסות, הידועות כ״אווסטית עתיקה״ (או ״אווסטית גאת'ית״) או ״אווסטית צעירה״. האווסטית הצעירה לא התפתחה מן האווסטית העתיקה; אלו שני דיאלקטים שונים, ויש מומחים הטוענים שהן בכלל בנות אותו הזמן. כל טקסט אווסטי, ללא קשר לניב בו הוא חובר, עבר מספר שינויים. קרל הופמן איתר את השלבים הבאים באווסטית כפי שנמצאו בטקסטים הקיים. להלן השלבים בסדר כרונולוגי גס:
- שפתם הטבעים של מחברי ה״גאת'ות״, ה״יסנה הפטנהאיטי״ וארבע התפילות הקדושות (יסנה 27 ו־54).
- שינויים שזורזו בשל זִמרה אטית.
- שינויים באווסטית העתיקה שנגרמו בשל מעבר הדוברים לאווסטית צעירה.
- שפתם הטבעית של מחברי הטקסטים בעלי דקדוק־תקין של אווסטה צעירה
- שינויים מכוונים נכנסו דרך תִּקְנוּן
- שינויים שנכנסו על ידי מעבר לאזורים בהם לא הייתה האווסטה מדוברת
- עיבוד/תרגום קטעי טקסטים מאזורים אחרים
- חיבור טקסטים בעלי דקדוק שגוי באווסטית
- סימון פונטי של הטקסטים באווסטה באב־טיפוס הסאסאני
- רעיעות של העברת הטקסטים הכתובים בתקופה הפוסט־סאסאנית עקב הגייה שגויה
- שגיאות והשמטות עקב העתקה
יש תכונות רבות שלא ניתן לשייך בוודאות לשלב מסוים כיוון שיש יותר מאפשרות אחת. כל צורה פונטית שניתן לשייך לאב־טיפוס הסאסאני לפי הערכה ביקורתית של הראיות בכתב היד חייבת הייתה לעבור דרך השלבים שנזכרו מעלה, כך ש״אווסטית עתיקה״ ו״אווסטית צעירה״ באמת אומרת ״אווסטית עתיקה ואווסטית צעירה של התקופה הסאסאנית[3].
אלפבית
ערך מורחב – כתב אווסטי
מערכת הכתב שבה השתמשו כדי לכתוב את האווסטה פותחה במאה השלישית או הרביעית לספירה. עד אז הייתה השפה מתה כבר מאות רבות, ושימושה נשאר למטרות ליגטוריות של האווסטה. בדיוק כמו בימים אלו, שיננו הכמרים את הליטורגיה ודוקלמה לפי הצורך.
הכתב שבו נכתבה האווסטית ידוע כדין דבירה (״כתיבה דתית״). הכתב מכיל 53 תווים נפרדים והיא נכתבת מימין לשמאל. בין 53 התווים, יש כ־30 אותיות שהן, דרך תוספות של לולאות ושל קישוטים, וריאציות של 13 הגרפמות של הכתב הפהלווי הרהוט (כלומר הכתב בו כתבו ספרים בפהלווי) הידוע מהטקסטים הפוסט־סאסאניים של המסורת הזורואסטרית. סמלים אלו, כמו אלו בכל שיטות הכתב הפהלוויות, מבוססים על סמלים מהאלפבית הארמי. אותיות מעטות היו המצאות חופשיות, כך גם היו הסמלים שבהם השתמשו לפיסוק. בנוסף, הכתב האווסטי כולל בו אות אחת שלה אין צליל מתאים בשפה האווסטית; התו המייצג את הצליל /l/, שאינו קיים באווסטית, נוסף כדי לכתוב טקסטים בפאזנד.
הכתב האווסטי הוא אלפביתי, ומספר האותיות הגדול מרמז שעיצובו המקורו קרה בשל הצורך להעביר לכתב טקסטים שדוקלמו בעל־פה בדיוק פונטי גבוה. הגייה נכונה של הליטורגיות נחשב להכרחי ליעילות התפילות.
הזורואסטרים בהודו, הנחשבים לאחת הקהילות הזורואסטריות העתיקות יותר בעולם, מתעתקים את האווסטית לכתבים מבוססי בראהמי. זו התפתחות יחסית חדשה שנראתה לראשונה בטקסטים של סביבות המאה ה־12, בעיקר בכאלו שנכתבו על ידי נריוסנג ד'אבל ושל תאולוגים פרסי־סנסקריטיסטים אחרים של התקופה, שהם פחות־או־יותר בני־זמנם של הטקסטים העתיקים ביותר ששרדו בכתב האווסטי. היום נכתבת האווסטית לרוב בכתב ג'וגאראטי (גוג'אראטי היא השפה המסורתית של הזורואסטרים ההודים). לחלק מהאותיות האווסטיות שלהם אין סימן מקביל מוסיפים סימנים דיאקריטיים נוספים, למשל ה־/z/ ב־zaraϑuštra נכתבת עם /j/ ונקודה מתחתיה.
הגיית השפה וכתיבתה
האווסטית נבדלת משאר השפות ההודו־איראניות כיוון ששימרה את השורקים הקוליים שלה, ומשום שיש לה חוככים ולא עיצורים מנושפים. גם פרסית על גלגוליה איננה שפה המכילה מנושפים, מלבד פרסית חדשה שפיתחה נישוף בחלק מהעיצורים. ישנן מלים בודדות בשפה בהן קיים נישוף.
לפי ביקס, [ð ɣ] הם אלופוני /θ x/ בהתאמה (באװסטית עתיקה).
| סדקי | וילוני | חכי | בתר־ מכתשי |
מכתשי | שיני | דו־ שפתי | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | ŋʷ | ɲ | n̪ | m | ||||||||||
| סותם | ɡ | k | d̪ | t̪ | b | p | ||||||||
| מחוכך | ʤ | ʧ | ||||||||||||
| חוכך | h | ɣ | xʷ | ʒ | ʃ | z | s | ð | θ | β | ɸ | |||
| מקורב | w | j | ||||||||||||
| רוטט | r | |||||||||||||
| * תוספת פונמה בהתאמה לסטנדרט | ||||||||||||||
| אחורית | מרכזית | קדמית | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סגורה | uː | iː | ||||
| אמצעית | o̞ː | əː | e̞ː | |||
| פתוחה | ɒː | ˜/aː | ||||
| * תוספת פונמה בהתאמה | ||||||
š מול rt
ה־Š האווסטית ממשיכה את ה־*-rt- ההודו־איראנית. ערכה הפונטי ומעמדה הפונולוגי (פונמה אחת או שתיים) אינן ברורות במידת־מה. התנאים שתחת קיומם משתנה ה־"-rt-" ל־"-š-" מוגדרים באופן לקוי. לדוגמה, "ərəta"/"arəta" (גאת'ית/צעירה) הוא גרסה של aša, אך כותבים אותו בעקביות עם /r t/. באופן דומה כך גם ניתן למצוא את "arəti" ו־aši, אך לעומת זאת "aməša" נכתב באופן עקבי עם /š/ בעוד ש־"marəta" נכתב עם /r t/. במקרים מסוימים השינוי מתרחש רק באווסטית חדשה. לדוגמה, המלה באווסטית עתיקה לגר היא "pərətūm", בעוד שבחדשה המלה היא "pəšūm". בשני המקרים מדובר בצורות ביחסת האקוזטיב ביחיד, אך כשהמלה היא ביחסת הנומינטיב ביחיד, הגרסה באווסטית חדשה הוא פעם נוספת (ובכל הפעמים מלבד פעם אחת) עם /r t/.
בנבניסן הציעה ש־š היא רק דרך נוחה יותר לכתוב /rt/ ואין להחשיבה כרלוונטית מבחינה פונטית.[8] לפי גריי, אנו קוראים את ה־š שגוי, ובעצם עלינו לקרוא /r r/ שערכו הפונטי אינו ידוע, אך "ככל הנראה" מייצג /r/ אטומה.[9]
מילר ממשיך את ההצעה שה־״Š״ האווסטית מייצגת פונמה משלה, לה הוא נתן את הסמל "Ř" ומזהה אותה מבחינה פונטית כ־[r̝̥] (האלופון האטום של "Ř" צ'כית.) הוא ממשיך ומציע שבכתיבה שחזרו את ה־״-rt-״ כשהדובר היה מודע לקשר המורפמות בין /r/ לבין /t/.[10][h]
תעתיק
יש תקנים רבים לתעתיק דין דבירה, להלן השיטה שננקטת בערך זה וברוב הערכים האחרים.
תנועות:
- a ā ə ə̄ e ē o ō å ą i ī u ū
עיצורים:
- k g γ x xʷ č ǰ t d δ ϑ t̰ p b β f
- ŋ ŋʷ ṇ ń n m y w r s z š ṣ̌ ž h
חצי התנועות "y" ו־"w" לרוב מתועתקים כ־"ii" ו־"uu" על מנת לדמות את האורתוגרפיה של הדין דבירה. האות המתועתקת t̰ מציינת אלופון של /t/ עם מעצור בלתי־משוחרר בסוף מילה ולפני עיצורים סותמים מסוימים.
דקדוק
שמות עצם
| יחסה | סיומות רגילות | גזעי a: (זכר ונייטרלי) | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| יחיד | זוגי | רבים | יחיד | זוגי | רבים | |
| נומינטיב (יחסת הנושא/נשוא) | -s | -ā | -ō (-as), -ā | -ō (yasn-ō) | -a (vīr-a) | -a (-yasna) |
| וֹקַאטיב (יחסת הפנייה) | - | -ā | -ō (-as), -ā | -a (ahur-a) | -a (vīr-a) | -a (yasn-a), -ånghō |
| אקוזטיב (יחסת המושא הישיר) | -əm | -ā | -ō (-as, -ns), -ā | -əm (ahur-əm) | -a (vīr-a) | -ą (haom-ą) |
| אינסטרומנטל (יחסת הכלי) | -ā | -byā | -bīš | -a (ahur-a) | -aēibya (vīr-aēibya) | -āiš (yasn-āiš) |
| דאטיב (יחסת המושא העקיף) | -ē | -byā | -byō (-byas) | -āi (ahur-āi) | -aēibya (vīr-aēibya) | -aēibyō (yasn-aēibyō) |
| אבלטאיב (יחסת משלים פועל שאינו מושא) | -at | -byā | -byō | -āt (yasn-āt) | -aēibya (vīr-aēibya) | -aēibyō (yasn-aēibyō) |
| גניטיב (יחסת השייכות) | -ō (-as) | -å | -ąm | -ahe (ahur-ahe) | -ayå (vīr-ayå) | -anąm (yasn-anąm) |
| לוקטיב (יחסת מקום) | -i | -ō, -yō | -su, -hu, -šva | -e (yesn-e) | -ayō (zast-ayō) | -aēšu (vīr-aēšu), -aēšva |
פעלים
| גוף | יחיד | זוגי | רבים |
|---|---|---|---|
| 1. | -mi | -vahi | -mahi |
| 2. | -hi | -tha | -tha |
| 3. | -ti | -tō, -thō | -ngti |
קישורים חיצוניים
- שפות איראניות עתיקות (כולל אווסטית עתיקה וצעירה) באוניברסיטת טקסס
- אווסטית עתיקה ואווסטית צעירה באוניברסיטת הרווארד
- טקסטים לדוגמה וקורפוס אווסטי ב־TITUS.
- Beekes, Robert S. P. (1988). A Grammar of Gatha-Avestan. Leiden: Brill. ISBN 90-04-08332-4..
- Hoffmann, Karl; Forssman, Bernhard (1996). Avestische Laut- und Flexionslehre. Innsbrucker Beiträge zur Sprachwissenschaft 84. Institut fur Sprachwissenschaft der Universität Innsbruck. ISBN 3-85124-652-7..
- Kellens, Jean (1990). "Avestan syntax". Encyclopedia Iranica. Vol. 3/sup. London: Routledge & Kegan Paul.
ביאורים
- ^ "אין זה אפשרי לקבוע מיקום גאוגרפי מדויק לשפת האווסטה... מלבד מחקר חשוב של פ. טדסקו (1921 [...]), המקדם את התאוריה של ״מולדת אווסטית״ בצפון־מערב איראן, חוקרים איראניים של המאה העשרים הסתכל באופן גובר על מזרח איראן כמקור של האווסטית, וכיום ישנה הסכמה כללית שהשטח המדובר הוא במזרח איראן - עובדה שעולה בבירור מכל קטע באווסטה השופך אור על הרקע ההיסטורי והגאוגרפי שלו."[4]
הערות שוליים
- ^ Witzel, Michael. The Home of The Aryans (PDF). Harvard University. p. 10.
- ^ Mallory, J.P (1997). Encyclopedia of Indo-European culture. London: Fitzroy Dearborn Publishers. p. 653. ISBN 978-1-884964-98-5.
- ^ 3.0 3.1 Hoffmann, Karl (1989). "Avestan language". Encyclopedia Iranica. Vol. 3. London: Routledge & Kegan Paul. pp. 47–52..
- ^ Gnoli, Gherardo (1989). "Avestan geography". Encyclopedia Iranica. Vol. 3. London: Routledge & Kegan Paul. pp. 44–47..
- ^ Encyclopaedia Iranica: EASTERN IRANIAN LANGUAGES. מאת ניקולס סימס־ויליאמס
- ^ Hoffmann, K. Encyclopaedia Iranica. AVESTAN LANGUAGE. III. The grammar of Avestan.: "The morphology of Avestan nouns, adjectives, pronouns, and verbs is, like that of the closely related Old Persian, inherited from Proto-Indo-European via Proto-Indo-Iranian (Proto-Aryan), and agrees largely with that of Vedic, the oldest known form of Indo-Aryan. The interpretation of the transmitted Avestan texts presents in many cases considerable difficulty for various reasons, both with respect to their contexts and their grammar. Accordingly, systematic comparison with Vedic is of much assistance in determining and explaining Avestan grammatical forms."
- ^ Morgenstierne, G. Encyclopaedia Iranica: AFGHANISTAN vi. Paṧto "it seems that the Old Iranic ancestor dialect of Paṧtō must have been close to that of the Gathas."
- ^ Miller 1968, p. 274.
- ^ Gray 1941, pp. 102–103.
- ^ Miller 1968, p. 274,275,282.
21217122אווסטית