אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים

אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים

תג היחידה
סוג היחידה	אוגדה
שייכות חיילית	חיל השריון
מדינת מוצא	ישראל
מפקדים	אברהם אדן
יחידות משנה	חטיבה 217, חטיבה 460, חטיבה 500, אגד 215
עימות	מלחמת יום הכיפורים
גזרת פעילות	סיני
אמל"ח עיקרי	טנקי מגח ושוט

אוגדה 162 היא אוגדת שריון שפעלה תחת פיקודו של אברהם אדן ("ברן") בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, מרגע שהגיעה לחזית ב-7 באוקטובר 1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בתחילת 1974.

אוגדה 162 התחילה את המלחמה בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, וסיימה אותה בחלק הדרומי של "אפריקה", השטח שכבש צה"ל ממערב לתעלה. האוגדה מילאה תפקיד חשוב בקרבות הבלימה מול המצרים בתחילת המלחמה ובכיתור הארמייה השלישית של מצרים בסופה.

רקע

אוגדה 162 (עוצבת הפלדה) הוקמה בשנת 1971, והיתה כפופה לפיקוד הדרום. מפקדה הראשון היה אלוף אברהם אדן ("ברן"). אדן כיהן בתפקיד מפקד גייסות השריון, ובמקביל היה מפקד האוגדה לשעת חירום. בסוף אוקטובר 1973 היה אמור אדן לסיים את תפקידו ולפרוש מהצבא.

בפברואר 1972 ערכה האוגדה אימון מלא בסיני, במסגרת תרגיל "עוז".

כוחות האוגדה הורכבו מיחידות סדירות ומיחידות מילואים:

• חטיבה 7 - חטיבת שריון סדירה (טנקי שוט קל).
• חטיבה 460 - חטיבת שריון סדירה (חטיבת בית הספר לשריון שהורכבה ממדריכי בית הספר וחניכי קורס מפקדי טנקים וקורס קציני שריון. הורכבה מטנקי שוט קל ומגח).
• חטיבה 11 - חטיבת ממוכנת במילואים (כללה גדוד טנקי סופר שרמן ושני גדודי חרמ"ש).
• אגד 215 - אגד ארטילרי במילואים.

כמו כן כללה האוגדה אגד תחזוקה, וגדוד הנדסה 271.

לפני המלחמה

לקראת סוף ספטמבר 1973 גברה המתיחות בין ישראל למצרים וסוריה, ובצה"ל הוחלט על העלאת הכוננות. חטיבה 7 נשלחה לתגבר את הגזרה הצפונית, ועד 5 באוקטובר הגיעה החטיבה לרמת הגולן. באותו היום הוחלט לתגבר גם את גזרת סיני, וחטיבה 460 התפצלה: מפקדת החטיבה ושני גדודי טנקים נשלחו לרפידים ככוח עתודה, וגדוד נוסף נשלח לרמת הגולן.

פרוץ המלחמה

ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 7 בבוקר זומן אדן לדיון במטכ"ל בו נודע לו כי בערב יפתחו צבאות מצרים וסוריה במלחמה. סגנו של אדן כמפקד גייסות השריון, תא"ל דב תמרי, התמנה לסגן מפקד האוגדה, ותא"ל מרדכי ציפורי התמנה במינוי חירום למפקד גייסות השריון.

כדי להשלים את כוח האוגדה, שנותרה ללא החטיבות הסדירות שלה (חטיבות 7 ו-460), תוגברה אוגדה 162 בכוחות מילואים: חטיבה 217 שהועברה לדרום מפיקוד המרכז (שלושה גדודי שוט קל), חטיבה 500 שהגיעה ממתקן צאלים (שלושה גדודי שוט קל), וחטיבה 204 (חטיבה ממוכנת שכללה גדוד מגחים ושני גדודי חרמ"ש), נוסף לחטיבה 11 שנותרה באוגדה. בנוסף כללה האוגדה את גדוד הסיור 279.

בשעות הבוקר הוחל בגיוס האוגדה. חיילי המילואים נגיעו לימ"חים, שנמצאו באזור השפלה והנגב, והחלו לארגן את הטנקים והציוד. בשל המצב הקשה בחזית ניתנה הוראה להכין את הטנקים במהירות, אף ללא כל הזיווד והציוד, ולשלחם לחזית כמה שיותר מהר, מבלי להמתין לצבירת כוח מלאה של הגדודים.

נקבע כי האוגדה תקבל את הגזרה הצפונית של תעלת סואץ, ותנוע על ציר החוף בסיני, דרך אל-עריש, לכיוון בלוזה. סמוך לשעה 22:30 יצאו טנקים ראשונים מחטיבה 217 על גבי מובילים, לסיני. לשאר חטיבות האוגדה לא הוקצו מובילים והם נאלצו לנסוע על זחליהם לחזית.

7 באוקטובר

מוקדם בבוקר הגיע אדן לבלוזה והתעדכן בתמונת המצב. אדן קיבל את הפיקוד על הגזרה הצפונית של התעלה, ממעוז "מפרקת" (שמדרום לקנטרה) וצפונה. בגזרה זו פעלה חטיבה 460, שבמהלך קרבות יום האתמול והלילה ספגה אבידות כבדות. מתוך שני גדודים שהתחילו את הלחימה, נותרו לחטיבה בבוקר 7 באוקטובר תשעה טנקים, כשהשאר נפגעו או שקעו בביצות בעת לחימתם ברחבי הגזרה הצפונית.

חטיבה 460 חזרה לפיקוד אוגדה 162, ואדן הורה למח"ט גבי עמיר לארגן את החטיבה ולחלץ טנקים פגועים.

מארב הקומנדו המצרי ברומני

ערך מורחב – מארב הקומנדו המצרי ברומני

כלים פגועים מחטיבה 217 במהלך הקרב מול הקומנדו המצרי

ב-7 באוקטובר לפנות בוקר הגיעו כוחות ראשונים מחטיבה 217 לקרבת העיירה רומני (כ-10 ק"מ ממזרח לבלוזה וכ-30 ק"מ ממזרח לתעלה). בשעה 5:00 הגיעו טנקי גדוד 113 בפיקוד סא"ל אסף יגורי, ירדו המובילים והמשיכו מערבה. כחצי שעה מאוחר יותר הגיעו הטנקים של גדוד 142 בפיקוד סא"ל נתן פירעם והחלו לנוע מערבה דרך רומני. סמוך לרומני נמצאה פלוגת קומנדו מצרית, שהונחתה באזור בערב הקודם. הקומנדו המצרי התחפר בשטחים שולטים מצפון לכביש רומני-בלוזה, במטרה לעכב את כוחות המילואים הישראלים, והטמין להם מארב, כשברשותו טילי נ"ט מסוג סאגר ו-RPG-7.

כשעברו ראשוני הכלים של גדוד 142 באזור המארב הם הותקפו. זחל"ם, משאית ומספר כלי רכב קלים של הגדוד נפגעו במכת האש הראשונה. שני טנקים ונגמ"ש פנו צפונה אל עבר המארב תוך שהם משיבים באש מקלעים אל הקומנדו המצרי ודורסים חלק מהם. חיילי הקומנדו המצרי ריכזו לעבר הטנקים והנגמ"ש אש נ"ט ורימונים, טיפסו עליהם והצליחו לפגוע בחלק מצוותיהם. חיילי הקומנדו שלא נפגעו נותרו במקומם והיו ערוכים להמשך הקרב.

מפקד החטיבה נתן ניר הורה לגדוד 113 להסתובב ולחסל את המארב המצרי. מפקד האוגדה אדן התנגד לפקודה וסבר כי יש להשאיר את הטיפול במארב לכוחות האוגדה שהתקרבו ממזרח, אך לאחר שהסביר לו ניר את ממדי המארב הוא ביטל את התנגדותו. בינתיים הורה לסגנו להזרים את שאר כוחות האוגדה בציר עוקף (ציר "ליסטים"), כדי שלא יתקלו במארב.

גדוד 113, שהיה עדיין בהתארגנות, כלל 10 טנקים וזחל"ם. בשעה 6:30 לערך נכנס הגדוד לקרב אולם מיד בתחילת ההסתערות נפגעו מספר טנקים. 7 חיילים נהרגו (בהם הקמב"ץ וקצין האג"ם של הגדוד) ו-12 חיילים נפצעו. חיילי הקומנדו המצרי לחמו ביעילות ושיגרו טילי נ"ט רבים. המג"ד אסף יגורי החליט להיערך מחדש.

כוח של סיירת שקד על זחל"מים, שהיה בדרכו מבלוזה לרומני לתדלוק, הגיע לאזור המארב ונכנס לקרב. כ-10 חיילי סיירת שקד, יחד עם טנק, הסתערו במעלה הדיונה, וטיהרו אותה. לאחר שלוש שעות בהם היה ציר התנועה חסום, הסתיים הקרב עם פלוגת הקומנדו המצרי. לפחות 70 חיילי קומנדו מצריים נהרגו והנותרים נמלטו צפונה אל עבר הים. מפקד פלוגת הקומנדו המצרי נפל בשבי.

ההכנות למתקפת הנגד

עד הערב, המשיכה האוגדה להתארגן בגזרה הצפונית. חטיבה 217, לאחר שסיימה את הקרב עם הקומנדו המצרי, התארגנה ונפרשה בחזית לבלימה, באזור ציר החת"ם, בגזרה שמול קנטרה. חטיבה 460 נעה לאחור להתארגנות וצברה 50 טנקים בשני גדודים: גדוד 19 שהועבר מחטיבה 204 וכלל 25 טנקים, וגדוד 198 (שכלל את הטנקים שנותרו מחטיבה 460 בנוסף לשרידי גדוד 9 מחטיבה 14). כמו כן כללו כוחות האוגדה גם את גדס"ר 189, שכלל 19 נגמ"שים, וצורף לאוגדה בערב.

העומס הרב בצירים המובילים לתעלה גרמו לעיכוב בהגעת כוחותיה הנוספים של האוגדה. חטיבה 500 התקרבה לאזור רומני, אך היתה מרוחקת עדיין כ-40 ק"מ מהתעלה, וחטיבה 11 הייתה סמוך לנח"ל ים, כ-70 ק"מ מהחזית. כוחות האגד הארטילרי, שנעו על זחלים, התעכבו אף יותר והיו במרחק של יום נסיעה מהחזית. סגן מפקד האוגדה, דב תמרי, פעל בצירים להתרת הפקקים ומעבר הכוחות.

כוחות צה"ל בסיני ב-8 באוקטובר

בשעה 19:00 נערך דיון בחמ"ל הפיקוד באום חשיבה בנוכחות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף הפיקוד שמואל גונן (גורודיש) ומפקדי האוגדות. בדיון הוחלט על מתקפת הנגד שתערך למחרת. לפי התוכנית, תנוע אוגדה 162 מצפון לדרום ותתקוף בשטח אוגדה 143. בשלב השני תנוע אוגדה 143 דרומה ותתקוף את הארמייה השלישית, כשאוגדה 252 מחפה לה. הכוחות הוזהרו שלא להיכנס לטווח של שלושה קילומטרים מתעלת סואץ מחשש לירי טילי נ"ט מעברה המערבי ומחשש לחי"ר מצרי מחופר.

בשעה 1:30 בלילה ערך אדן תדריך למפקדתו ולמפקדי החטיבות, בהם הסביר את תוכנית המתקפה המתוכננת לבוקר.

במהלך הלילה שינה אלוף הפיקוד גונן את תוכניותיו, והורה לאדן לתקוף מצפון לדרום, לחלץ את אנשי המעוזים "חזיון" ו"פורקן" (מדרום לגשר פירדאן, בגזרת אוגדה 143) ולצלוח את התעלה על אחד הגשרים המצרים, סמוך למעוז "מצמד" באזור דוורסואר.

8 באוקטובר - מתקפת הנגד של פיקוד דרום

ערך מורחב – מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

מתקפת אוגדה 162 בבוקר 8 באוקטובר

לקראת פתיחת מתקפת הנגד כללה אוגדה 162 את הכוחות הבאים:

• חטיבה 460 בפיקוד אל"מ גבי עמיר - כ-50 טנקי שוט קל ומגח בשני גדודים (גדוד אחד מהחטיבה, וגדוד 19 שהועבר מחטיבה 204).
• חטיבה 217 בפיקוד אל"מ נתק'ה ניר - 71 טנקי שוט קל בשלושה גדודים.
• חטיבה 500 בפיקוד אל"מ אריה קרן - כ-80 טנקי שוט קל בשלושה גדודים.

כוחות האגד הארטילירי של האוגדה עדיין לא הגיעו לחזית והיו צפויים להגיע במהלך היום.

במהלך הלילה החלה האוגדה לקדם כוחות לכביש החת"ם. חטיבה 217 החלה לנוע בצפון הגזרה האוגדתית, לכיוון קנטרה. חטיבה 460 התקדמה מדרום לה, וחטיבה 500, שרק הגיעה לקרבת התעלה, סיימה את התארגנותה מאחוריהם. האחריות על הגזרה הצפונית, מקנטרה וצפונה, עברה לתא"ל קלמן מגן, שקיבל לרשותו את חטיבה 204 (שני גדודי חרמ"ש), "כוח לפידות" (2 פלוגות טנקים מחטיבה 460) ופלוגת טנקים מחטיבה 500. סוכם שגם חטיבה 11 וגדס"ר 279, שהיו עדיין בדרך לחזית, יועברו לרשות קלמן מגן.

בשעה 8:00 ניתנה הפקודה לצאת להתקפה. אדן תכנן לתקוף מצפון לדרום עם שתי חטיבות (460 ממערב ו-217 ממזרח), בזמן שחטיבה 500 תהיה עתודה אוגדתית.

עוד לפני פתיחת המתקפה נתקלה חטיבה 217 בהתקפה מצרית של שתי פלוגות טנקים מכיוון קנטרה. היה זה כוח מדיוויזיה 18 שפעל באזור. אדן הורה לחטיבה להישאר במקומה. במקביל הצליחו 24 לוחמים ממעוז "מילנו" לחבור לחטיבה 217, שחילצה אותם.

טנקי חטיבה 460 התקדמו דרומה כמעט ללא התנגדות, ועד 9:00 הגיעו ל"זנגביל", השטח שמול גשר פירדאן ו"חזיון". בפועל, בגזרה זו לא הספיקו המצרים להגיע לציר החת"ם ונערכו בגזרה צרה, קרוב יותר לתעלה. עובדה זו לא הייתה ידועה לאוגדה ולפיקוד, כך שלמעשה "תקפה" חטיבה 460 כ-15 ק"מ דרומה, בשטח שהיה ריק מאויב.

מעודד מההצלחה, פנה אלוף הפיקוד גונן למפקד האוגדה וביקש ממנו להמשיך לתקוף את המצרים לכיוון דרום עד האגם המר, ואז לצלוח את התעלה באזור "מצמד". בנוסף ביקש גונן לחבור למעוז "חזיון", ולנסות לצלוח גם באזור הפירדאן. אדן ביקש סיוע אווירי כדי לחבור ל"חזיון", שטרם ניתן לאוגדה.

טנק T-55 מצרי ומגח ישראלי שנפגעו בקרבות

בינתיים נפתחה אש על חטיבה 460 מהאזור שסמוך לתעלה, והיא נכנסה לקרב מול כוחות מצרים. אדן ביקש לקבל גדוד טנקים מאוגדה 143 (גדוד 599 מחטיבה 421) שהיה מאחורי חטיבה 460, וגונן אישר את ההעברה, אך מפקד האוגדה אריק שרון התנגד ומנע את העברת הכוח לאדן. גונן המשיך ללחוץ על אדן לרדת דרומה עד לאזור "מצמד". לקראת השעה 11:00 החלה חטיבה 217 להתקדם דרומה, לאחר שהקרב באזור קנטרה שכך, אך השאירה גדוד אחד מול קנטרה (גדוד 126), למקרה של התקפה מצרית נוספת. חטיבה 500, שהייתה בעתודה ממזרח, נכנסה לקרב עם שני גדודים כשמטרתה להתקדם לעבר מעוז "פורקן" (מול אסאמעיליה). הגדוד השלישי שלה סופח לחטיבה 460.

חטיבה 460 היתה נתונה במשך שעתיים בקרב מול כוחות מצרים באזור שמול מעוז "חזיון" והפירדאן. בסביבות 11 בבוקר יצא גדוד 19 של חיים עדיני, שהיה תחת פיקוד חטיבה 460, להסתערות ללא פקודה לכיוון התעלה. הגדוד, שהיה נתון תחת בהפגזה ארטילרית, התקדם והגיע למרחק של 1.5 ק"מ מקו המים. אז נפתחה עליו אש חזקה, שכללה ירי טנקים מהסוללות משני צידי התעלה ומטחי טילי סאגר, והגדוד החל לספוג פגיעות. עדיני נפצע והורה על נסיגה. 20 אנשי צוות נהרגו בקרב, ו-6 טנקים הושמדו. לאחר שנסוג, נותרו לגדוד רק שבעה טנקים תקינים, מתוך 25 שיצאו לקרב.

חטיבה 217 נכנסה לקרב באותו אזור בסביבות 13:00, כשהפקודה שקיבלה היה להתקדם בזהירות לכיוון "חזיון", ולבסוף לצלוח על אחד הגשרים המצריים. החטיבה נעה בשני גדודים, אולם כבר בתחילת הקרב נתקל אחד הגדודים באש מצרית ונעצר. גדוד 113, בפיקוד אסף יגורי, המשיך לבדו ונכנס גם הוא לקרב קשה, באותו אזור בו נפגע גדוד 19 קודם לכן. הגדוד ספג אבידות רבות, וטנקים רבים נפגעו. בסופו של דבר הצליחו ארבעה טנקים מהגדוד להיחלץ לאחור. הגדוד ספג כ-30 הרוגים ופצועים רבים. לאחר שטנק המג"ד נפגע, מצאו המג"ד אסף יגורי ואנשי צוותו מסתור במכתש של פגז. הם התגלו על ידי המצרים ונפלו בשבי.

כוחות שריון ישראלים פגועים בסיני

חטיבה 500 (בכוח של שני גדודים מהחטיבה, ובתגבור של גדוד 198 מחטיבה 460) יצא להתקפה על גבעות "חמוטל", אולם נתקל בהתנגדות רבה. טנקים נפגעו מאש טנקים מצריים ומטילי נ"ט, ומג"ד 429, דן ספיר, נהרג. טנקי החטיבה נסוגו וההתקפה נעצרה.

במהלך היום התקבלו דיווחים על כוחות מצריים שחוצים את התעלה בגזרת הפירדאן. למעשה ניסו המצרים להתקדם ולסיים את ביצוע השלב הראשון בתוכנית הצליחה - השתלטות על רצועה ברוחב 10-12 ק"מ ממזרח לתעלה (עד ציר החת"ם). בשעה 17:00 נתקלו כוחות האוגדה בכוחות המצריים שהחלו לתקוף אותם. חטיבות 217 ו-460 (כ-30 טנקים כל אחת בשלב זה) עמדו מול התקפה של כ-100 טנקים מדיוויזיה 2 המצרית באזור הפירדאן והצליחו לבלום אותם.

לקראת רדת החשיכה נסוגו כוחות האוגדה כ-5 ק"מ מזרחה מקו המגע עם המצרים. האוגדה ספגה נפגעים רבים, כולל בשדרת הפיקוד בחטיבות הטנקים, ביניהם מג"ד שנהרג ומג"ד שנפל בשבי. בסוף היום נותרו באוגדה כולה כ-100 טנקים תקינים.

9-14 באוקטובר - מגננה וצבירת כוח

טנקי מגח של צה"ל בסיני

לאחר כשלון המתקפה ביום הקודם, הוחלט במטכ"ל על מעבר לשלב של מגננה מול המצרים, בו יוכלו הכוחות להתאושש ולבנות מחדש את כוחם. הוראת הרמטכ"ל היתה להימנע משחיקה נוספת של כוחות צה"ל במתקפות יזומות.

9 באוקטובר

בבוקר 9 באוקטובר עלה כוחה של האוגדה לכ-120 טנקים. גזרת האוגדה היתה כעת מאזור "מפרקת" (מעט מדרום לקנטרה) ועד אסמאעיליה ואגם תמסח, גזרה של כ-25 ק"מ. שלוש חטיבות הטנקים של האוגדה היו פרוסות מצפון לדרום (חטיבה 217 בצפון הגזרה - ציר "מאדים", חטיבה 460 במרכז - ציר "ספונטני" וגבעות "זרקור" ו"הברגה", ובדרום הגזרה חטיבה 500). כוחות נוספים של האוגדה היו באזור קנטרה וצפונה, תחת פיקוד קלמן מגן ("כוח נמר").

מול האוגדה עמדה דיוויזית חי"ר 2 המצרית (מתוגברת בחטיבת טנקים) וחלק מדיוויזית החי"ר 18.

עם אור ראשון החלו חטיבות הטנקים להתקדם בזהירות. שתי החטיבות הצפוניות (217 ו-460) הצליחו להתקדם בגזרתן מערבה, עד ציר החת"ם, מבלי להתקל באויב. בשעה 13:00 החלו המצרים להתקדם בגזרה שמול חטיבה 460. אדן הורה לחטיבה 217 להתקרב לאזור ולסייע ויחד הצליחה האוגדה להדוף את המתקפה. סמוך לשעה 16:00 החל גל נוסף של התקפה מצרית שכללה טנקים וכוחות חי"ר, שהחלו להתקרב לטנקי האוגדה. ההתקפה כללה מסך ארטילרי כבד שירד על כוחות האוגדה אולם הם הצליחו לבלום את הטנקים המצריים.

כל אותו היום היתה חטיבה 500 בגזרתה מעט מאחורי ציר החת"ם, משום שכוחות מצרים שלטו על גבעות חמוטל ותעוז "נוזל" ומנעו ממנה להתקדם.

סמוך לשעה 17:00 החל הגל השלישי של המתקפה המצרית, תחילה בהתקפה ארטילרית. מיד לאחריה החלו חיילי חי"ר מצריים לתקוף את כוחות האוגדה מטווחים קצרים, יחד עם טנקים מצריים. טנקים של חטיבות האוגדה, שירדו אחורה לתדלוק וחימוש, חזרו לקווי העמדות וסייעו בבלימת המתקפה. בסביבות 17:30 החלו המצרים בנסיגה ויום הקרבות הסתיים.

עם רדת החשיכה התכנסו חטיבות הטנקים כ-5 ק"מ אחורנית, לצורך התארגנות ומילוי דלק, תחמושת ומזון. בקו המגע, באזור ציר החת"ם, נפרשו כוחות חרמ"ש של האוגדה, יחד עם מספר מצומצם של טנקים.

במהלך היום הגיעו אחרוני הכלים מאגד 215 לגזרת האוגדה, וכעת עמד אגד ארטילרי מלא לרשות האוגדה.

10 באוקטובר

בבוקר חזרו חטיבות הטנקים לעמדותיהן, בדומה ליום הקודם, פרט לחטיבה 500 שעברה לעתודה במרכז הגזרה. בשעה 10:00 חזרו המצרים לתקוף. שני גדודי חי"ר ושני גדודי שריון מצריים תקפו את "זרקור" ו"הברגה", גבעות שולטות על ציר החת"ם במרכז הגזרה האוגדתית. טנקי חטיבה 500 נשלחו לסייע לחטיבה 460, ולסתום את הפרצות בקו ההגנה. חיילי חי"ר מצריים הפתיעו את הטנקים בירי טילי נ"ט מטווחים קצרים, ובקרב נפגעו מספר טנקים ישראלים. גדוד 142 מחטיבה 217 נשלח לסיוע על "זרקור", ובסיוע האגד הארטילרי נהדפה ההתקפה, כשלמצרים נפגעו טנקים רבים. בשעה 13:00 פתחו המצרים בהתקפה מחודשת, שנהדפה גם היא בקרבות שנמשכו עד 16:00.

לקראת הערב הוחזר לאוגדה "כוח לפידות" - שתי פלוגות טנקים מגדוד 460 (יקרא מעתה גדוד 196), ובבוקר המחרת חזר לאוגדה גדוד 126 מחטיבה 217, שתי כוחות שנשארו בגזרת קלמן מגן בקרבות 8 באוקטובר. במקביל נמשך המאמץ החימושי לגרור ולתקן טנקים שנפגעו במהלך היום, ולהחזירם לכוחות. בסך הכל עלה כוחה של האוגדה לכ-160 טנקים.

11-13 באוקטובר

טנק שוט במלחמת יום הכיפורים בסיני

ב-11 באוקטובר המשיכו המצרים בהתקפות במטרה לכבוש את ציר החת"ם, בדומה לימים הקודמים. בסביבות 7:30 תקפה חטיבת השריון 15 את חטיבה 217, בצפון הגזרה האוגדתית. חטיבה 217 השמידה 15 טנקי T-62 והדפה את ההתקפה, אך ספגה מספר הרוגים, ביניהם מג"ד 113, מולא הרמתי. בגזרת חטיבה 460 תקפו המצרים בשני גלים לאורך היום, ונהדפו על ידי טנקי החטיבה. בתפר עם אוגדה 143 הבחין דב תמרי בחדירת מספר טנקים מצריים, וחטיבה 421 הופנתה לבלום אותם.

במהלך היום אירעו שני מקרים בהם הפציצו מטוסים מצריים את כוחות האוגדה: שני מטוסים פגעו בכוחות מחטיבה 217 וגרמו לשני הרוגים ולמספר פצועים, ובאירוע נוסף הפציצו מטוסים נקודת אספקה וחימוש אוגדתית, גרמו לפיצוץ משאיות דלק ותחמושת, ול-8 נפגעים.

יום המחרת היה שקט יותר בגזרת האוגדה, והוא נוצל לארגון הכוחות ולטיפול בטנקים. אוגדה 162 נועדה לצאת לאחור כדי להתארגן לקראת פעולת צליחת התעלה, וחטיבה 274 הגיעה לגזרה כדי להחליפה.

ב-13 באוקטובר הצטרף לאוגדה גדוד 100 (כוח שהוקם תוך כדי המלחמה בפיקוד אהוד ברק). כעת היו לרשות האוגדה כ-200 טנקים.

14 באוקטובר - מתקפת השריון המצרי

ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

טנקי שוט בסיני

ביום זה קידמו המצרים את דיוויזיות השריון שלהם אל מעבר לתעלה, ויצאו להתקפה נרחבת בכל גזרת התעלה. בגזרת אוגדה 162 תקפו חטיבות 15 ו-24 המצרית. כוחות האוגדה היו צריכים לצאת לאחור כדי להתארגן לצליחה, ובקו נשארה חטיבה 274 (75 טנקי טירן). חטיבה 274 התקשתה לבלום לבדה את ההתקפה, ואדן השאיר בגזרה את חטיבה 500 וגדוד מחטיבה 460, יחד עם סגנו, דב תמרי, שפיקד על הכוחות שנשארו בגזרה.

בצהריים נבלמה ההתקפה המצרית בגזרה זו, כשהמצרים מותירים מאחור כ-40 טנקים פגועים.

15-17 באוקטובר - מבצע אבירי לב

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

לאחר כשלון מתקפת השריון המצרי ב-14 באוקטובר, הוחלט במטכ"ל על יציאה למבצע צליחת התעלה והעברת הלחימה לשטח מצרים. באותו יום בשעה 22:40, במסגרת תדריךבמפקדת פיקוד הדרום בסיני, הוחלט כי המבצע יחל ב-15 באוקטובר בשעה 17:00. האזור שנקבע לצליחה היה אזור "מצמד", בקצה הצפוני של האגם המר הגדול. על אוגדה 143, בפיקוד האלוף אריק שרון הוטל לכבוש את ראש הגשר, לפתוח את הצירים המובילים לאזור הצליחה, ולהקים גשרים על התעלה. לאחר שלב ביסוס ראש הגשר, שנועד להימשך כ-12 שעות, אמורה אוגדה 162 לחצות את התעלה, ולהרחיב את ראש הגשר מערבה ודרומה.

צירי התנועה באזור הצליחה

יום 15 באוקטובר נוצל באוגדה להכנות לקראת המבצע. חטיבה 500 הוצאה מהאוגדה על מנת לשמש כעתודה פיקודית, ובאוגדה נותרו שתי חטיבות (217 ו-460), עם כ-70 טנקים בכל אחת. כוחות האוגדה התרכזו באזור שמדרום לטסה. אדן קיים תדריכים למפקדי החטיבות באוגדה, ושיחות עם חיילי החטיבות.

בלילה שבין 15-16 באוקטובר פתחה אוגדה 143 בתנועה לעבר התעלה, ונתקלה בהתנגדות עזה בצירים המובילים לאזור הצליחה. אוגדה 162 נעה מדרום וחנתה באזור "כשוף".

בבוקר 16 באוקטובר נשלח סגן מפקד האוגדה דב תמרי לפקד על העברת הדוברות לאזור הצליחה. גדוד 198 (מחטיבה 460) הועבר לאוגדה 143 לסיוע. הגדוד נשלח לאבטח את הגזרה הצפונית של מסדרון הצליחה (אזור ציר "שיק"). בשעה 14:00 עמד הגדוד בהתקפה מצפון של חטיבה 14 המצרית והדף אותה.

בצהריים הוטל על אדן לפתוח את הצירים המובילים לתעלה, "עכביש" ו"טרטור", בהם התחוללו קרבות קשים במשך הלילה ועדיין נותרו חסומים. אדן שלח את חטיבה 217, שהחלה להתקדם צפונה, אולם נתקלה בירי טילי סאגר מאזור "החווה הסינית" ומספר טנקים נפגעו. עד סוף היום לא הצליחה החטיבה להתקדם והצירים נותרו חסומים. הוחלט לנסות לטהר את הצירים על ידי כוח חי"ר במהלך הלילה.

למשימה נשלח גדוד 890 (בפיקוד איציק מרדכי) מחטיבת הצנחנים, יחד עם המח"ט עוזי יאירי. הגדוד איחר והגיע לאוגדה אחרי 22:00. לאחר חצות (ב-17 באוקטובר) יצא גדוד 890 למשימתו - טיהור ציר "טרטור". כוח הצנחנים נתקל בכוח מצרי חטיבתי ונפתחה עליו אש כבדה. המצרים התבצרו בתעלות ופתחו באש מקלעים וטילי סאגר. גדוד 890 החל לספוג נפגעים ונעצר.

טנק שוט גורר דוברה לתעלת סואץ

במקביל שלח אדן את פלוגת הסיור של חטיבה 460 מדרום, על ציר "עכביש". הכוח הגיע עד סמוך לתעלה (ציר "לקסיקון") וגילה כי הציר פנוי. אדן החליט להעביר את סגנו, דב תמרי, עם הדוברות בציר "עכביש". בשעות החשיכה האחרונות נעה שיירת הדוברות על ציר "עכביש", כשקרב הצנחנים שמתנהל מצפון לו, בציר "טרטור", מאפשר את העברתן. בשעה 6:30 בבוקר הגיעו הדוברות לחצר "מצמד", והוחל בחיבורן לגשר קבוע.

עם אור ראשון נשלח גדוד 100 (גדוד הטנקים שצורף לאוגדה ב-13 באוקטובר) לעזרת גדוד 890, יחד עם פלוגת הסיור. טנקי גדוד 100 יצאו להסתערות, אולם חמישה טנקים נפגעו מטילי סאגר. לגדוד 100 היו עשרה הרוגים. גדוד 142 (מחטיבה 217) נשלח לסיוע, נכנס לקרב מול טנקים מצריים בחווה הסינית והחל לעזור בפינוי נפגעי הצנחנים. לגדוד 890 היו 40 הרוגים ועשרות פצועים, ועד שעות הצהריים הכוח אסף את נפגעיו והתפנה לאחור.

בדיון שנערך בצהריים עם שר הבטחון, הרמטכ"ל ומפקדי הפיקוד, הוחלט כי עם בניית גשר הדוברות תחצה אוגדה 162 את תעלת סואץ, בזמן שאוגדה 143 תשאר להגנה על ראש הגשר.

ערך מורחב – המארב לחטיבה 25 המצרית

המארב לחטיבה 25 והפעילות ב-17 באוקטובר

בבוקר 17 באוקטובר נקלטו ידיעות מודיעין על התקפה מצרית מתוכננת מדרום לראש הגשר. המצרים שלחו את חטיבת השריון 25 לנוע בצמוד לגדה המזרחית של האגמים המרים, מדרום לצפון, ולתקוף את ראש הגשר הישראלי. על אוגדה 162 הוטל לעצור את החטיבה המצרית. אדן שלח את חטיבה 217 (בכוח של שני גדודים) לארוב לכוח המצרי בדיונות שממזרח לציר, ובשעות הבוקר תפסה החטיבה עמדות. אדן ביקש מהפיקוד גם את חטיבה 500, שהייתה בעתודה פיקודית, והיא החלה לנוע, בכוח של שני גדודים, מאזור טסה דרומה. בחסימה מצפון, על ציר התעלה, נפרש כוח של ארבעה טנקים מחטיבה 14.

חטיבה 25 המצרית התקדמה לאיטה צפונה כל אותו הבוקר, וסמוך ל-14:00 נכנסה למארב. ראשית נתקל חוד החטיבה בטנקים החוסמים מצפון, ונעצר.

טנקי חטיבה 217 גלשו במורדות הדיונות ממזרח לחטיבה המצרית, ותפסו עמדות באזור "גרפיט". מדרום להם ואחריהם החלה לפעול חטיבה 500. יחד תפסו שתי החטיבות את החטיבה המצרית בשטח נחות, כשהם בעמדות טובות ממזרח. הטנקים של אוגדה 162 החלו לצלוף על הטנקים וכלי הרכב המצריים. הגדוד הדרומי של חטיבה 500 איגף מדרום במטרה לחסום את נתיב הנסיגה של המצרים דרומה. חלק מהטנקים המצריים נסוגו לכיוון מעוז "בוצר", וגדוד 430 מחטיבה 500 החל במרדף אחריהם. לבקשת אדן, הנחיתה אוגדה 252 מדרום אש ארטילרית לסיוע.

בשעה 17:00 הורה אדן לחטיבה 217 לנתק מגע ולשוב צפונה, כדי להתארגן לקראת הצליחה. בהמשך עצר גם את חטיבה 500, שהוחזרה לפיקוד ככוח עתודה. חטיבה 25 המצרית איבדה בקרב כ-60 טנקים, בנוסף לנגמ"שים, תותחים ומשאיות. לחטיבה 500 נפגעו שלושה טנקים.

טנקי שוט חוצים את התעלה על גשר הדוברות

אוגדת שרון, שהייתה אמורה להחליף את כוחות חטיבה 460 בעמדותיהם באזור החווה הסינית, התעכבה ועד הערב נשארה החטיבה בחווה, מבלי יכולת לנוע אחורה לצורך מילוי דלק ותחמושת לפני הצליחה. בשעה 20:00 נפרשה חטיבה 600 באזור וטנקי חטיבה 460 יצאו לאחור. גדוד 198, שהיה תחת פיקוד אוגדה 143, חזר לחטיבה 460 רק לקראת בוקר המחרת.

18-24 באוקטובר - הלחימה ממערב לתעלה

18 באוקטובר - חציית התעלה

סמוך לחצות, בלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר, הגיע חוד האוגדה לגשר הדוברות, סמוך למעוז "מצמד". זמן קצר לאחר מכן החלה הפגזה ארטילרית על חצר הצליחה, ומעבר האוגדה על הגשר נמשך תחת מטחי הארטילריה המצרית. תחילה חצתה חטיבה 460, אך כבר בראשית המעבר נקרע הגשר לאחר שמספר טנקים נסעו עליו במהירות גבוהה ובמרווחים קטנים מדי. עד לתיקון הגשר נמשך מעבר הכוחות על גבי התמסחים. הגשר תוקן באמצעות גשר שהניח טנק גישור במקום השבר, ומעבר הכוחות נמשך. אחרי השעה 3:00 החלה חטיבה 217 במעבר התעלה, ועד הבוקר כבר נערכה האוגדה, עם שתי חטיבות טנקים וגדוד ארטילריה, באזור החיץ החקלאי בשטח מצרים.

פעילות האוגדה ב-18 באוקטובר

בבוקר 18 באוקטובר היתה משימת האוגדה להרחיב את ראש הגשר מערבה. אדן הטיל על חטיבה 217 לפרוץ לכיוון מערב, לחצות את תעלת המים המתוקים, ולעבור דרך מחנות אבו סולטן ומתחם "ערל", עד לאזור "מקצרה", מרחק של כ-15 ק"מ מהתעלה. על חטיבה 460 (שכללה מעתה גם את גדוד 100) הוטל לפרוץ מדרום לחטיבה השכנה, מערבה לכיוון צומת "צח", ומשם דרומה לכיוון גבעות ג'ניפה, ששלטו על חופי האגמים המרים. באזור היו כמה חטיבות מצריות שנערכו בשטח מרגע שהבינו המצרים, ב-17 באוקטובר, כי צה"ל חוצה את התעלה בכוחות גדולים.

סמוך לשעה 6:00 בבוקר יצאה האוגדה לדרך. חטיבה 217 התקדמה במהירות והגדוד המוביל שלה תפס את מתחם "ערל" עד שעה 7:00, לאחר קרב קצר עם טנקים מצריים. שני הגדודים האחרים נתקלו במארב מצרי מזרחה משם, באזור מחנות אבו סולטן, ומספר טנקים נפגעו. הציר לכיוון "ערל" נותר חסום עד הלילה, עת טוהר האזור בסיוע חרמ"ש וחי"ר מחטיבת הצנחנים.

חטיבה 421 מאוגדה 143, שחנתה בסמוך לחטיבה 217, הועברה להמשך היום תחת פיקודו של אדן. החטיבה קיבלה דלק ותחמושת, ויצאה לפשיטה על מתחם "גשירה", כדי להקל את הלחץ שעל חטיבה 217. חטיבה 421 תפסה את "גשירה" לאחר התנגדות מועטה, תוך שהיא פוגעת בכ-15 טנקים ובבסיס טילים מצרי.

חטיבה 460 ניסתה לעבור גשר על תעלת המים המתוקים, אך נתקל באש מהצד השני והתקשה לפרוץ בשטח החקלאי הצפוף. החטיבה קיבלה תגבור מפלוגת צנחנים מחטיבה 247, ואלה, יחד עם פלוגת הסיור של חטיבה 460, פרצו קדימה וטיהרו את התעלות במוצב "אורי". מפקד פלוגת הסיור, מרק ימס, נהרג בקרב.

האוגדה נעצרה מול מתחם "צח", ששלט על האזור והיה מבוצר וחפור. בשעה 11:00 ניסה אדן לתאם התקפה אוגדתית על "צח", כשחטיבה 460 מרתקת את המתחם ממזרח וחטיבה 217 תוקפת מצפון. עם היציאה להתקפה נפגעו מספר טנקים ואדן עצר את ההתקפה.

במטרה לאפשר לחיל האוויר לסייע, הוציאה האוגדה שתי פשיטות על סוללות טק"א מצריות. גדוד 198 מחטיבה 460 פשט כ-7 ק"מ דרומה על בסיס טילים סמוך לשדה התעופה פאיד, בעוד גדוד 126 מחטיבה 217 הרחיק כ-15 ק"מ מצפון-מערב לחטיבה והשמיד שני בסיסי טילים.

במהלך היום ביקש אדן בחזרה את חטיבה 500, ובקשתו אושרה. החטיבה, בשני גדודים (הגדוד השלישי הושאר סמוך ל"חמוטל" לאבטחת הגדה המזרחית), חצתה את התעלה על גשר הדוברות ובתמסחים. תוך כדי חציה, נפגעה אחת מדוברות התמסח מארטילריה כשעליה שני טנקים, והתהפכה. הטנקים שקעו במים. שלושה אנשי צוות הצליחו לצאת מהם, אך שישה אנשי צוות, שלא הצליחו להיחלץ, נהרגו.

19-20 באוקטובר - השתלטות על רכס ג'ניפה

בלילה, עקב הפגזות ארטילריות על כל האזור, התעכבו כוחות האספקה. מוקדם בבוקר 19 באוקטובר עדיין לא היו כל הכוחות מוכנים והאוגדה התעכבה בצאתה לדרך. מטרתה היתה עדיין הגעה לגבעות ג'ניפה מדרום לאוגדה. אדן החליט לעקוף את צומת "צח" מדרום ומצפון, ולהשאיר את כיבוש המתחם לאוגדה 252.

חטיבה 460 הצליחה לפרוץ דרומה ופתחה בתנועה מהירה דרום-מערבה, במרחבים הפתוחים. חטיבות 217 ו-500 נתקלו במתחם אויב ב"חושני" והחלו בקרב עימו. הכוחות נתקלו בטנקים ובחי"ר מצרי, והשמידו תותחים וסוללות טילי נ"מ. בשעה 10:20 התקרבה חטיבה 460 לג'ניפה, עלתה על הרכס והחלה בהשמדת סוללות טילים שהיו עליו ובמגע עם חטיבה מצרית מדיוויזיה 4 שנערכה ממערב. עד הערב החליפה אוגדה 252 (בפיקוד קלמן מגן) את חטיבה 217 והשתלטה על אזור צומת "צח" וסביבתה. חטיבות 217 ו-500 הגיעו עד החשכה לגבעות ג'ניפה ונערכו עליהן.

ב-20 באוקטובר המשיכה האוגדה בהתקדמות על רכס ג'ניפה, כשהיא מתקדמת מזרחה ודרומה על הרכס. הכוחות נתקלו בטנקים וחי"ר מצריים ונלחמו בהם, תוך אבידות מעטות לכוחות צה"ל. במהלך היום השמידה האוגדה בסיסי טילים רבים, דבר שהגדיל את יכולת חיל האוויר לפעול במרחב. חטיבה 460 ניסתה לפתוח את ציר "חבית", המקביל לחוף האגם המר הגדול, כציר אספקה, כשכוח טנקים של החטיבה יורד מג'ניפה, בזמן שגדוד הסיור שלה מתקדם מפאיד דרומה. בלחימה נפגעו מספר טנקים והחטיבה נעצרה על הרכס.

בסך הכל התקדמה האוגדה ביום זה כ-15 ק"מ מזרחה על רכס ג'ניפה, והשתלטה על מרביתו.

• 
  פעילות האוגדה ב-19-20 באוקטובר
• 
  סוללת SA-2 שהושמדה במצרים

21-23 באוקטובר - התקדמות מזרחה לכיתור ארמייה 3

ב-21 באוקטובר חידשה חטיבה 460 את התקדמותה דרומה לאורך האגם המר. כוח החרמ"ש המשיך מצפון, כשגדוד 429 (מחטיבה 500, שהיה בעתודה פיקודית והוחזר לאוגדה) מסייע לו. בהמשך היום קיבלה חטיבה 460 כוחות חי"ר להתקדמות בצירים בחיץ החקלאי: גדוד ההנדסה האוגדתי 271 וגדוד הנח"ל המוצנח 50 (בפיקוד יורם יאיר "יה-יה"). יחד עם החי"ר התקדמה החטיבה בשלושת הצירים המקבילים לאגם המר הגדול, ממזרח למערב: הצירים "טסט", "מסכה", ו"חבית", תוך כדי קרבות מול כוחות מצריים. לכוחות החטיבה היו נפגעים רבים, כולל מפקד גדוד 429 שנהרג (מג"ד 429 השני שנהרג במלחמה). עד סוף היום התקדמה החטיבה כ-7 ק"מ דרומה, עד ציר "ויטמין", שחיבר את הכוחות בחוף לשאר האוגדה, שהיתה על רכס ג'ניפה.

במקביל התמודדו שתי החטיבות האחרות עם התקפות נגד מצריות: כוח מצרי שתקף מדרום לאוגדה (מציר סואץ-קהיר צפונה) נבלם על ידי חטיבה 217, וחטיבה 500 נעה מזרחה על רכס ג'ניפה ונתקלה בהתנגדות מצרית שבלמה את התקדמותה.

פעילות האוגדה ב-21-22 באוקטובר

לפנות בוקר ב-22 באוקטובר פתחו המצרים בהתקפה על כוחות האוגדה. ההתקפה כללה טנקים, נגמ"שים, ארטילריה וירי טילי נ"ט ותותחי נ"ט, אולם היא נהדפה לאחר זמן קצר.

בבוקר 22 באוקטובר נתקבלה החלטה 338 של האו"ם לפיה הפסקת האש תחל בשעה 18:52 בערב. לפיכך יועדה אוגדה 162, בכוח של כ-175 טנקים, להתקדם מזרחה מג'ניפה ולהגיע לאזור "צידון" (מוצב מצרי במפת הקוד "סיריוס"), בדרום האגם המר הקטן, כדי להשלים כיתור חלקי של הארמייה השלישית המצרית, שהייתה ממזרח לתעלה. אוגדה 252 נשלחה בבוקר ותפסה את השטחים בהם החזיקו כוחות אוגדת אדן על רכס ג'ניפה.

תוכניתו של אדן כללה התקדמות בכמה זרועות חטיבתיים: חטיבה 500, שהייתה על רכס ג'ניפה, תתקדם מזרחה (על ציר "עשור"), חטיבה 217, שחנתה גם כן על הרכס, תמשיך דרומה, לניתוק כביש סואץ-קהיר (ציר "סרג") ומשם תמשיך מזרחה, וחטיבה 460 תמשיך לאורך האגם המר, על ציר "חבית".

החטיבות התחילו להתקדם באיטיות למשימותיהן אל מול התנגדות מצרית, כשלרשות האוגדה עומד סיוע אווירי נרחב. בשעה 12:00, בעקבות לחץ מהפיקוד, שינה אדן את משימתה של חטיבה 217: במקום דרומה לכביש סואץ-קהיר, שלח אותה היישר מזרחה על ציר "עשור", מדרום לחטיבה 500.

במהלך היום הורה פיקוד הדרום לפוצץ את תעלת המים המתוקים ולהזרים את מימיה לאגם המר הגדול, במטרה לנתק את אספקת המים לעיר סואץ. גדוד ההנדסה 271 בחר בנקודה בה התעלה במרחק קרוב ביותר לאגם (באזור ציר "טסט" 56), פוצץ את דופן התעלה, ובעזרת טרקטורים היטה את המים לכיוון האגם המר.

בשעה 14:00 עדיין הייתה האוגדה כ-20 ק"מ מתעלת סואץ. אדן תכנן הסתערות אוגדתית על אזור "צידון", אולם הכוחות עדיין היו מסובכים בקרבות בצירים היורדים מג'ניפה, לפני שיוכלו להסתער בשטח הפתוח. בשעה 16:00 יצאה האוגדה להסתערות, כשחטיבות 500 ו-217 נעות ממערב למזרח, וחטיבה 460 מגיעה מצפון. עד שעת כניסת הפסקת האש הגיעו כוחות האוגדה למי התעלה ב"צידון".

פעילות האוגדה ב-23 באוקטובר

רבע שעה לאחר כניסת הפסקת האש, הותקף גדוד 430 מחטיבה 500, שחנה בחיץ החקלאי, על ידי כוחות מצריים. תשעה טנקים ושני נגמ"שים נפגעו והושארו בשטח, ולאחר שלוש שעות הצליח הגדוד לאסוף את פצועיו והרוגיו ולהיחלץ מערבה. במהלך הלילה נמשכו הפרות של הפסקת האש.

בבוקר 23 באוקטובר החזיקה אוגדה 162 בשטח שממערב לחופי האגמים המרים, עד המוצב המצרי "צידון" (מול מעוז "ליטוף"). האזור נכבש במהירות ולא היה מטוהר כהלכה. לאוגדה חסרו כוחות חרמ"ש וחי"ר לטיהור שטח החיץ החקלאי הסמוך לאגמים ולתעלת סואץ, שהיה סבוך בצמחייה ובתעלות מים. בשעות הבוקר ריכזו כוחות השריון אלפי שבויים מצרים שנתפסו באזור, בעוד כוחות החרמ"ש המעטים עסקו בטיהור האזור. לאוגדה נשלחו כוחות חי"ר נוספים אולם כניסתם לקרב התעכבה עקב קשיי הגעה והתארגנות.

לקראת הצהריים הוחלט בפיקוד הדרום על המשך המתקפה דרומה והשלמת כיתור הארמייה השלישית. תחילה שקל גונן להטיל את המשימה על אוגדה 252, אולם היא הייתה פרוסה באופן רחב, ולכן הטיל את המשימה על אוגדה 162. אדן הותיר את חטיבה 217 באזור החיץ, לאבטחה וסיוע לכוחות החי"ר. סגן מפקד האוגדה, דב תמרי, קיבל אחריות על גדודי החי"ר שעמדו לרשות האוגדה לצורך המשך טיהור גדות התעלה ואזור כברית. שתי חטיבות שריון, 460 ו-500, הוקצו על ידי אדן להתקדמות דרומה: חטיבה 500 צמוד לתעלה, וחטיבה 460 ממערב לה.

שתי החטיבות יצאו דרומה בשעה 15:00. עד הלילה הגיעה חטיבה 460 למפרץ סואץ, ממערב לעיר סואץ. חטיבה 500 נעצרה כ-10 ק"מ מצפון לסואץ, לאחר שטילי סאגר נורו על הטנקים מאזור החיץ החקלאי הנרחב שהיה סמוך לעיר. לקראת חצות עברו כוחות מאוגדה 252 דרך חטיבה 460, והמשיכו דרומה, לכיבוש נמל אל-אדביה ונמל עתקה. בכך הושלם כיתורה של הארמייה המצרית השלישית.

24 באוקטובר - קרב העיר סואץ

ערך מורחב – קרב העיר סואץ

טנקי שוט-קל של חטיבה 500 בקרבת העיר סואץ

בשעה 1:30 (בלילה שבין 23-24 באוקטובר) קיבל אדן מפיקוד הדרום את משימות האוגדה: המשך טיהור החיץ החקלאי, וכיבוש העיר סואץ.

סואץ הייתה עיר גדולה, אך בשנות מלחמת ההתשה עזבו אותה מרבית תושביה והיא נותרה נטושה וחרבה באופן חלקי. הנחת הפיקוד הייתה שבעיר נמצאים כוחות מעטים: שני גדודי חי"ר מצריים וגדוד קומנדו, ולכן הורו לאדן לכבוש אותה "בתנאי שהיא לא סטלינגרד", כלומר לא בכל מחיר.

לכיבוש סואץ העמיד אדן את חטיבות השריון 500 ו-460, שכבר כיתרו את העיר. החטיבות תוגברו בכוחות החי"ר שעמדו לרשות האוגדה. חטיבה 460 כללה ארבעה גדודי טנקים (198, 196, 100 ו-19) וגדוד חרמ"ש, וחטיבה 500 כללה שלושה גדודי טנקים (429, 430 ו-433), אליהם צורפו שני כוחות חי"ר: גדוד צנחנים מוקטן (פלוגה ומפקדת גדוד 564 מחטיבה 247) בפיקוד סא"ל יוסי יפה, ו"כוח חסדאי" - כמאה צוערים מקורס קצינים, בפיקודו של סא"ל יעקב חסדאי. האוגדה החלה בנוהל קרב חפוז לקראת הקרב. כוחות החי"ר התעכבו בהגעה לאזור ולא היו מצוידים כראוי.

אדן תכנן שחטיבה 460 תתקוף ממערב, לאורך חוף מפרץ סואץ, וחטיבה 500 תכנס לעיר מצפון-מערב, על ציר "סרג", ותכבוש את מרכז העיר. במקביל, חטיבה 217, בסיוע כוחות רגלים, המשיכה במהלך היום בטיהור החיץ החקלאי, בצמוד לתעלת סואץ, דרומה.

סיוע אווירי על העיר תוכנן עד השעה 7:00 בלבד (עקב הפסקת האש המתוכננת), אולם ערפילי בוקר מנעו ממטוסי חיל האוויר לסייע עד 6:30. בשעה 7:00 יצאה חטיבה 500 לדרכה. החטיבה חנתה כמה קילומטרים מצפון לסואץ והיה עליה להתקרב למבואות העיר. בשעה 8:30 עמדה חטיבה 500 בכניסה לעיר, והמתינה לכוחות החי"ר שלה. חטיבה 460 נכנסה לעיר ממערב עם שני גדודים (גדוד 198 בפיקוד עמיר יפה, וגדוד 100), כששני הגדודים האחרים מחפים להם. החטיבה לא נתקלה בהתנגדות משמעותית.

בשעה 10:00 החלה חטיבה 500 בפריצה לעיר מכיוון צפון-מערב. בראש נע גדוד 433 בפיקודו של סא"ל נחום זקן, ובו 21 טנקי שוט ו-15 נגמ"שים וזחל"מים. אחרי הטנקים נע גדוד הצנחנים המוקטן ובעקבותיו כוח חסדאי ופלוגת הסיור של החטיבה.

לאחר שהעמיק הטור הישראלי אל מרכז העיר, באזור צומת הארבעין, נפתחה לעברו אש חזקה. המצרים השתמשו בטילי נ"ט, רקטות נ"ט, מקלעים ורימונים. תוך דקות נפגעו מרבית מפקדי הטנקים. טנקים נעצרו או סטו לסמטאות צדדיות. אחריהם הגיע לצומת פלוגת הצנחנים ונפגעה גם היא מאש כבדה. המג"ד יוסי יפה נפצע ואיתו רבים מקציני המטה. הצנחנים ירדו מהנגמ"שים והתבצרו בבניין המשטרה הסמוך עם הפצועים. את הפיקוד על הכוח תפס המ"מ דוד עמית. כוח חסדאי נע כקילומטר מאחורי הצנחנים. כאשר שמע יעקב חסדאי על ההיתקלות הורה לאנשיו לרדת מכלי הרכב שלהם ולנוע ברגל. במהרה נפתחה אש כבדה גם על כוח חסדאי, שספג נפגעים רבים והתבצר במבנים הסמוכים. סמח"ט 500, יצחק כרמלי, שנע בסמוך לחסדאי, נפצע קשה.

במאמץ רב חידש מג"ד 433 קשר עם החיילים שלא נפגעו ופקד עליהם להתקדם. הגדוד נע לפנים תוך שהוא יורה לצדדים, למעט שני טנקים שעלו באש ונשארו על נתיב התנועה. הטנקים הגיעו ל"כיכר המשולש" שלחוף מפרץ סואץ בדרום-מזרח העיר. באותה עת כבר היו לגדוד 18 הרוגים וכ-40 פצועים. אחר הצהריים נשלח כוח מסיירת חרוב לפנות פצועים. הכוח ספג בעצמו נפגעים, אולם בסופו של דבר הצליח לחלץ את מרבית הפצועים מכוח חסדאי.

גדוד החרמ"ש 86 עבר מחטיבה 460 לחטיבה 500 וסייע לאסוף את נפגעי גדוד 433. 23 מחיילי החרמ"ש נפצעו במהלך הקרב. לקראת הערב יצאו כוחות גדוד 86 ו-433 מערבה לאורך החוף ויצאו מן העיר.

בלילה הורה אדן לכוחות החי"ר שהיו נצורים בעיר להיחלץ רגלית. כוח חסדאי הצליח להיחלץ בשעה 20:30, וכוח הצנחנים נחלץ לפנות בוקר.

העיר סואץ לא נכבשה אך נותרה מכותרת על ידי האוגדה. בקרב על סואץ נהרגו 80 חיילים ו-120 נפצעו.

• 
  טנק שוט מגדוד 433 ברחובות סואץ
• 
  טנקי מגח בסואץ
• 
• 

לאחר הפסקת האש

עם כניסת הפסקת האש לתוקף ב-25 באוקטובר נשארה אוגדה 162 בכוננות במקומה, ממערב לתעלת סואץ.

ב-2 בנובמבר הוחלט במטכ"ל לתקוף את כוחות הארמייה השלישית שנותרו ממזרח לתעלת סואץ, והמשימה הוטלה על אוגדת אדן. האוגדה חצתה את התעלה מזרחה והחלה להתכונן להתקפה, שנקבעה ל-4-5 בנובמבר. לבסוף בוטל המבצע והאוגדה נשארה בגדה המזרחית. אדן בנה תוכנית לאימון הכוחות ולהכשרת טנקיסטים חדשים, כדי למלא את השורות באוגדה ובאוגדות השכנות.

בינואר 1974 התמנה אברהם אדן לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. סגן מפקד האוגדה, דב תמרי, החליף אותו בפיקוד על אוגדה 162.

ראו גם

• אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים

לקריאה נוספת

• אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, ירושלים: עידנים, 1979
• אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים בוויקישיתוף

• אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים - מסמכים מארכיון צה"ל, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• ימים גורליים: אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים, סרט בערוץ YouTube של ארכיון המדינה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים41630012