אה"מ פנדורה (1779)
 | |
| טביעת אה"מ "פנדורה" במצר טורס, 1791 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית־קו מדרגה שישית |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | "פּוֹרְקְיוּפַּיין" (Porcupine-class) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | אדמס אנד ברנרד, דפפורד |
| הוזמנה | 11 בפברואר 1778 |
| תחילת הבנייה | 2 במרץ 1778 |
| הושקה | 17 במאי 1779 |
| תקופת הפעילות | מאי 1779 – 28 באוגוסט 1791 (כ־12 שנים) |
| אחריתה | עלתה על שרטון וטבעה, 28 באוגוסט 1791 |
| מיקום | 11°23′S 143°59′E / 11.383°S 143.983°E |
| מידות | |
| תפוסה | 533 טון לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה |
| אורך |
אורך כללי: "114-7 רגל (34.9 מ') אורך השדרית: "½94-9 רגל (28.9 מ') |
| רוחב | "32-3 רגל (9.8 מ') |
| שוקע |
קדמי: "7-4 רגל (2.2 מ') אחורי: 11 רגל (3.4 מ') |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 160 איש (120 בהפלגה לטהיטי) |
| מספר תרנים | 3 |
| סוג המעטה | מעטה רוחבי שלם |
| צורת הנעה | מפרשים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש |
24 תותחים |
אוניית הוד־מלכותו "פַּנְדוֹרָה" (HMS Pandora) הייתה אוניית־מפרשים מלחמתית מדרגה שישית, בעלת 24 תותחים, של הצי המלכותי הבריטי. היא נבנתה במספנת "אדמס אנד ברנרד" שבדֶפְּפוֹרד, אנגליה, והושקה ב-17 במאי 1779.
"פנדורה" זכתה לפרסום עולם על שום היותה האונייה שנשלחה ב-1790 לחפש את האונייה "באונטי", ללכוד את אנשי צוותה המורדים ולהביאם לדין באנגליה. איתרע מזלה, ובדרכה חזרה לאנגליה, כשעל סיפונה מקצת מן המורדים שהצליחה לתפוס, עלתה אה"מ "פנדורה" על שרטון וטבעה.
שרידי האונייה התגלו בשנת 1977 על קרקעית הים במצר טוֹרֶס, ונחקרו בידי ארכאולוגים ימיים ממוזיאון קווינסלנד באוסטרליה.
קורות שירותה בצי
"פנדורה" החלה את שירותה בשנת 1779 בתעלה האנגלית, בתקופה שבה הצי המאוחד של צרפת וספרד נערך להנחתת כוחות פלישה על אדמת אנגליה. במלחמת העצמאות האמריקנית הוצבה בתחנת הצי בצפון אמריקה ועסקה בליווי שיירות של אוניות סוחר בין אנגליה לקוויבק.
באחת מהפלגות הסיור שלה הצליחה "פנדורה" ללכוד מספר פריבטירים אמריקנים. בשנת 1783, עם סיום המלחמה, הוצאה משירות פעיל והועברה לעתודת הצי במספנת הצי בצ'טם.
החיפוש אחר ה"באונטי"
ב-30 ביוני 1790, כשגברו הסיכויים להתלקחות מלחמה בין אנגליה וספרד בעקבות משבר נוטקה (Nootka crisis), הוחזרה "פנדורה" לשירות פעיל. ואולם, בתחילת אוגוסט של אותה שנה – כחמישה חודשים לאחר שהידיעה על המרד ב"באונטי" הגיעה ללונדון – החליט ג'ון פיט, הלורד הראשון של האדמירליות, לשלוח את "פנדורה" לחפש אחר "באונטי", ללכוד את המורדים ולהביאם למשפט באנגליה. לקראת המשימה שופצה "פנדורה" וחומשה מחדש: מספר תותחיה צומצם מ-20 ל-6, אך נוסף לה חימוש כבד יותר – ארבע קרונדות בנות 18 ליטראות כל אחת.
"פנדורה" יצאה להפלגתה מפורטסמות' ב-7 בנובמבר 1790, בפיקודו של קפטן אדוארד אדוארדס, עם צוות בן 134 איש. בין אנשי הצוותה היה תומאס הייוורד, ששירת קודם לכן על ה"באונטי" בעת פרוץ המרד, והצטרף אז לקפטן בליי ולמלחים הנאמנים לו בהפלגה ההרואית בסירה הפתוחה אל האי טימור. איש צוות נוסף היה ג'ון בראון – מלח שננטש בעבר על ידי אוניית סוחר בריטית באי טהיטי.[1]
אדוארדס לא ידע כי באותה עת שבו כבר לטהיטי שנים-עשר מן המורדים, יחד עם ארבעה מלחים שנותרו נאמנים לבליי, אבל ניסיונם להקים מושבה בשם "פורט סנט ג'ורג'" תחת הנהגתו של פלצ'ר כריסטיאן באי טובואיי – אחד מאיי אוסטרל – נכשל. הם חיו חופי טהיטי כנוודים, ורבים מהם קשרו קשרים עם תושבי המקום והולידו ילדים מנשים פולינזיות.
קבוצה אחרת, בהנהגתו של פלצ'ר כריסטיאן ובליווי בני בריתם הפולינזים, עזבה את האי והתיישבה לבסוף באי פיטקרן – אי נידח שלא היה מסומן במפות התקופה.
כאשר הגיעה "פנדורה" לטהיטי, נמצאו בו ארבעה-עשר מאנשי "באונטי" לשעבר. אחד מהם, צ'ארלס צ'רצ'יל, נרצח קודם לכן בקטטה עם מתיו תומפסון, אשר הוא עצמו נהרג בידי פולינזים שראו בצ'רצ'יל מלך עליהם.[2]
"פנדורה" הגיעה אל טהיטי ב-23 במרץ 1791, לאחר שהקיפה את כף הורן. זמן קצר לאחר עגינתה עלו על סיפונה שלושה אנשים ומסרו את עצמם לידי אדוארדס: ג'וזף קולמן, הנשק של ה"באונטי", פיטר הייווד ופרח הקצונה ג'ורג' סטיוארט.[1]
בעקבות זאת שלח אדוארדס חוליות חיפוש כדי לאתר את שאר אנשי הצוות. למחרת הופיע מרצונו המלח הכשיר ריצ'רד סקינר. שלושה אחרים – אנשי צוות לשעבר מה"באונטי" – נמלטו אל ההרים, אך נתפסו ב-29 במרץ הובאו אל האונייה.[3]
איש צוות נוסף, מייקל ברן – עיוור למחצה ונגן הכינור של "באונטי" – כבר נמצא אותה עת על סיפונה של "פנדורה". לא ידוע אם נלכד בידי המלחים או הסגיר את עצמו.[3]
במהלך השבוע וחצי הבאים נמשכו החיפושים. בשבת הובאו אל האונייה שניים נוספים: הנרי הילברנט ותומס מקינטוש. ביום המחרת נתפסו האחרונים מבין המורדים שנותרו – תומאס בורקט, ג'ון מילוורד, ג'ון סאמנר וויליאם מאספרט.[4]
כל ארבעה-עשר האנשים נכלאו בתא מאולתר שנבנה על סיפון האחרה של "פנדורה", שמידותיו היו 11 על 18 רגל. אנשי הצוות כינו אותו בלעג "תיבת פנדורה" (Pandora's Box).
ב-8 במאי 1791 עזבה "פנדורה" את טהיטי ויצאה להפלגה שנמשכה שלושה חודשים, במהלכה סרקה את איי דרום-מערב האוקיינוס השקט בחיפוש אחר ה"באונטי" ושאר המורדים – אך לשווא. במהלך מסע זה איבדה האונייה שתי סירות ו-14 מאנשי צוותה.
"פנדורה" פקדה את טוקלאו, סמואה, טונגה ורוטומה, ובמהלך המסע חלפה גם על פני האי ואניקורו, שאדוארדס העניק לו את השם Pitt's Island. הם לא ירדו לחוף כדי לתור את האי או לבדוק אם מצויים בו אנשים. אילו עשו זאת, היו עשויים לגלות מוקדם בהרבה מה עלה בגורלה של משלחת הגלאי הצרפתי ז'אן-פרנסואה לה פרוז שעקבותיה נעלמו בשנת 1788. ממקורות מאוחרים יותר עולה, כי חלק מאנשי צוותו של לה פרוז ניצלו מן הסערה שהטביעה את האוניות "אסטרולב" ו"בוסול" על השוניות ואניקורו.
טביעת האונייה
ב-29 באוגוסט 1791, בדרכה מערבה לעבר מצר טורס, עלתה הפריגטה על שונית בשונית המחסום הגדולה. למחרת בבוקר טבעה האונייה, ואִתה נספו 31 מאנשי הצוות וארבעה מהמורדים שהיו כלואים בה. יתר אנשי הצוות – 89 במספר – וכן עשרה אסירים, שבעה מהם שוחררו ממאסרם עם תחילת טביעת האונייה, הצליחו להימלט אל מפרץ חולי קטן שבסמוך; לאחר שני לילות שעשו באי, יצאו כולם לים בארבע סירות פתוחות, והחלו בהפלגה רצופת תלאות דרך ים אראפורה לעבר טימור. ב-16 בספטמבר 1791 הגיעו אל קופנג, נמל הולנדי בטימור. עם זאת, שישה-עשר נוספים מתו לאחר שניצלו מטביעת האונייה, ורבים אחרים חלו בעת שהותם בבטאוויה (ג'קרטה של ימינו). בסופו של דבר, מתוך 134 האנשים שיצאו למסע ב"פנדורה", שבו לאנגליה רק 78.
קפטן אדוארדס וקציניו זוכו במשפט צבאי מאחריות לאובדן האונייה "פנדורה". הרשויות הקולוניאליות בניו סאות' ויילס לא נקטו כל פעולה לשם חילוץ חפצים מטרופת האונייה.
עשרת האסירים שניצלו מהטביעה הועמדו גם הם לדין. בתי הדין הצבאיים בחנו את המקרים בנפרד, וקבעו כי ארבעה מהם חפים מאשמת מרד. מתוך ששת הנותרים שנמצאו אשמים, רק שלושה – ג'ון מילוורד, תומאס בורקיט ותומאס אליסון – הוצאו להורג בתלייה. פיטר הייווד וג'יימס מוריסון קיבלו חנינה מלכותית, בעוד שויליאם מאספרט זוכה מטעמי פרוצדורה.
צאצאי תשעת המורדים שלא נתגלו על ידי "פנדורה" חיים עד היום באי פיטקרן – המקום שבחר בו פלצ'ר כריסטיאן כמקלט בינואר 1790. שם, שבועות ספורים לאחר הגעתם, שרפו והטביעו את ה"באונטי". מחבואם נחשף רק ב-1808, כאשר אונייתלציד כלבי הים "טופז" מניו אינגלנד, בפיקוד קפטן מייו פולג'ר, נתקלה באקראי באי הזעיר, שלא היה מסומן במפות.
כבר אז, כל המורדים מלבד ג'ון אדמס – או בשמו האחר אלכסנדר סמית – לא שרדו; רובם מתו בנסיבות אלימות.
מקורות
- Alexander, Caroline. The Bounty: The True Story of the Mutiny on the Bounty. London: Harper Perennial, 2004.
לקריאה נוספת
- Winfield, Rif. British Warships in the Age of Sail 1714–1792: Design, Construction, Careers and Fates. Seaforth Publishing, 2007.
- Edwards, Edward; George Hamilton. Voyage of H. M. S. 'Pandora': Despatched to Arrest the Mutineers of the 'Bounty' in the South Seas, 1790- 1791. Francis Edwards, 1915.
- Gesner, Peter. HMS Pandora, an archaeological perspective.Revised (2nd ed.). Brisbane: Queensland Museum, 2000.
- Conway, Christiane. Letters from the Isle of Man — The Bounty-Correspondence of Nessy and Peter Heywood. The Manx Experience, 2005.
- McKay, John and Ron Coleman. The 24-gun frigate Pandora. Anatomy of the Ship Series. London, Conway, 2003. (reviesed edtion; 1st published 1992).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
אה"מ פנדורה (1779)41249897Q1565170