אה"מ אינווינסיבל (1907)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
_British_Battleship.jpg) | |
| אה"מ אינווינסיבל | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | אינווינסיבל |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 2 באפריל 1906 |
| הושקה | 13 באפריל 1907 |
| תקופת הפעילות | 20 במרץ 1909 – 31 במאי 1916 (7 שנים ו־10 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה בקרב יוטלנד |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 17,250 טון, מקסימלי: 20,420 טון |
| אורך | 173 מטר |
| רוחב | 23.93 מטר |
| שוקע | 9.1 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 25.5 קשרים |
| גודל הצוות | 784–1,000 איש |
| טווח שיוט | 5,720 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 31 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 31,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 102–152 מ"מ שריון סיפון – 38–64 מ"מ צריחי תותחים – 178 מ"מ ברבטות – 178 מ"מ מגדל הניווט – 152–254 מ"מ מחיצת טורפדו – 64 מ"מ |
| חימוש |
8 תותחי Mk X BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר 12 תותחי Mk I 4 אינץ' (102 מ"מ)/40 קליבר 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
אוניית הוד־מלכותו "אינווינסיבל" (באנגלית: HMS Invincible; HMS – ראשי תיבות של His/Her Majesty's Ship, מאנגלית: אוניית הוד מלכותו/מלכותה) הייתה הספינה המובילה של סדרת אינווינסיבל של שלוש סיירות המערכה שנבנו עבור הצי המלכותי הבריטי במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 וסיירת המערכה הראשונה שנבנתה על ידי כל מדינה בעולם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא השתתפה בקרב מפרץ הלגולנד בתפקיד מינורי, מכיוון שהייתה הוותיקה והאיטית ביותר מבין סיירות המערכה הבריטיות שנכחה בה. במהלך קרב איי פוקלנד, אינווינסיבל ואחותה אינפלקסיבל הטביעו את סיירות השריון שרנהורסט וגנייזנאו כמעט ללא אבדות לעצמן, למרות פגיעות רבות של הספינות הגרמניות.
היא הייתה ספינת הדגל של שייטת סיירות המערכה השלישית במהלך קרב יוטלנד ב-1916. השייטת נותקה מצי הקרב של אדמירל ביטי כמה ימים לפני הקרב בשל אימון ירי עם הצי הגדול ושימשה ככוח הסיור הכבד שלה במהלך הקרב. היא הושמדה מפיצוץ מחסן תחמושת במהלך הקרב לאחר שפגז חדר את השריון של אחד מצריחי התותחים שלה.
תכנון ותיאור
אינווינסיבל הייתה גדולה משמעותית מקודמותיה הסיירות המשוריינות מסדרת מינוטאור. היא הייתה באורך כולל של 567 רגל (173 מטרים), רוחב של 78.5 רגל (23.9 מטרים), ושוקע של 30 רגל (9.1 מטרים) בתפוסה מלאה. היה לה הדחק של 17,250 טונות ארוכות (17,530 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-20,420 טונות ארוכות (20,750 טונות) בתפוסה מלאה, כמעט 3,000 טונות ארוכות (3,000 טונות) יותר מהספינות הקודמות.
הספינות מסדרת אינווינסיבל נודעו רשמית כסיירות משוריינות עד 1911, אז הוגדרו מחדש כסיירות מערכה בהוראת האדמירליות מ-24 בנובמבר 1911. באופן לא רשמי נעשה שימוש עד אז במספר כינויים, כולל סיירת-אוניית מערכה, סיירת דרדנוט וסיירת-מערכה.
הנעה
לאינווינסיבל היו שני סטים זוגיים של טורבינות פרסונס, שכל אחת מהן הייתה ממוקמת בחדר מכונות נפרד והניעה ציר חיצוני ופנימי. טורבינות הלחץ הגבוה מלפנים ומאחור חוברו לצירים החיצוניים והטורבינות בלחץ נמוך לצירים הפנימיים. גם טורבינת שיוט הייתה מחוברת לכל ציר פנימי; אלה לא היו בשימוש לעיתים קרובות ובסופו של דבר נותקו. המדחפים שלה עם שלושה להבים היו בקוטר 11 רגל (3.4 מטרים) על הצירים הפנימיים ואילו המדחפים החיצוניים היו בקוטר 10 רגל (3.0 מטרים). הטורבינות הונעו על ידי שלושים ואחד דוודי צינור מים של Yarrow בארבעה חדרי דוודים, ותוכננו להפיק סך של 41,000 כוחות סוס (31,000 קילוואט), אך הגיעו לכמעט 46,500 כוחות סוס (34,700 קילוואט) במהלך ניסויים בשנת 1908. היא תוכננה להגיע למהירות של 25 קשרים (46 קמ"ש), אך הגיעה ל-26.64 קשרים (49.3 קמ"ש) במהלך ניסויים.
אינווינסיבל נשאה 2,997 טונות ארוכות (3,045 טונות) של פחם, ועוד 738 טונות ארוכות (750 טונות) של מזוט שאמור להיות מותז על הפחם כדי להגביר את קצב השריפה שלו. בקיבולת דלק מלאה, היא יכלה להפליג לטווח של 3,090 מיילים ימיים (5,720 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). הכוח החשמלי שלה סופק על ידי ארבעה 200 גנרטורים טורבו וגנרטורים מנועיים קיבולת של 100 קילוואט.
חימוש
אינווינסיבל נשאה שמונה תותחי BL 12 אינץ' (305 מילימטרים) Mk X בארבעה צריחים תאומים. בתחילה אלו היו צריחי BIX ו-BX מונעים חשמלית, שניים שנבנו כל אחד על ידי ויקרס וארמסטרונג. אולם, הם התגלו ככישלון למרות שני חידושים ממושכים ב-1909 וב-1911 והומרו להנעה הידראולית במהלך השיפוץ שלה בתחילת 1914 בעלות של 151,200 פאונד. המצב היה כל כך גרוע במהלך ניסויי הירי שלה באוקטובר 1908 עד שהקפטן של אה"מ אקסלנט, בית הספר הראשי לתותחנים של הצי המלכותי, תיאר את פעולתם באופן הבא: "כאשר ניתנה הפקודה לאמן את הצריח, להרים או להפעיל תותח פנימה או החוצה, היה צורך רק ללחוץ על כפתור, או להזיז מתג, אבל התוצאה הייתה לעיתים קרובות הבזק של להבה כחולה שנראה היה שמילאה את הצריח."
החימוש המשני שלה כלל 16 תותחי 4 אינץ' (102 מילימטרים) QF Mk III. במהלך 1915 הועברו תותחי גג הצריח למבנה העילי ומספר התותחים הכולל צומצם ל-12. כל התותחים הנותרים היו סגורים בקזמטים וקיבלו מגני תותחים באותה תקופה כדי להגן טוב יותר על צוותי התותחים מפני מזג האוויר ופעולת האויב. חימוש הנ"מ שלה היה מורכב מתותח QF 3 אינץ' 20 cwt AA על תושבת MkII בזווית גבוהה בקצה האחורי של המבנה העילי שנשאה בין אוקטובר-נובמבר 1914 ומאפריל 1915 ואילך. תותח הוצ'קיס במשקל 3 פאונד על תושבת MkIc בזווית גבוהה עם הגבהה מרבית של 60° הותקן גם הוא בנובמבר 1914. חמש צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים הותקנו על האינווינסיבל, שניים מכל צד ואחד בירכתיים. 14 טורפדות נישאו עבורם.
שריון
חגורת קו המים הייתה בעובי 6 אינץ' בערך בין צריחי התותחים הקדמיים והאחוריים של ה-12 אינץ', אך הצטמצמה ל-4 אינץ' מהצריח הקדמי ועד לחרטום, ולא נמשכה מאחורי הצריח האחורי. צריחי התותחים והברבטים היו מוגנים על ידי שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים), למעט גגות הצריח שהשתמשו ב- 3 אינץ' (76 מילימטרים) של שריון לא מוצק של קרופ (KNC). עובי הסיפון הראשי היה 1–2 אינץ' (25–51 מילימטרים) ושריון הסיפון התחתון היה 1.5–2.5 אינץ' (38–64 מילימטרים). מחיצות טורפדו מפלדת פחמן בעובי 2.5 אינץ' הותקנו לצד חדרי התחמושת וחדרי המעטפת.
בנייה ושירות
הספינה נבנתה ב-Sir WG Armstrong, Whitworth & Co., Ltd בטיינסייד. שדרית האונייה הונחה ב-2 באפריל 1906, והיא הושקה בשעה 15:00 ב-13 באפריל 1907 על ידי ליידי אלנדייל. ב-28 בדצמבר 1907, בזמן שעדיין עברה בדיקות הכנסה לשירות, היא נפגעה על ידי נושאת הפחם השוודית אודן, מה שהביא לקריסת קורות ומסגרות בגוף הספינה וחמש לוחות תחתונים שניתקו מהאונייה. היא הושלמה רשמית ב-16 במרץ 1909. ב-18 במרץ היא הפליגה מהטיין לפורטסמות', שם היא נכנסה לשירות. בדרך היא התנגשה בבריגנית מרי אן, ועמדה מנגד עד שהגיעה סירת ההצלה ג'ון ברץ' מירמות' לגרור את הבריגנית.
היא צורפה לשייטת הסיירות הראשונה של צי הבית ב-20 במרץ 1909 והשתתפה בתמרוני הצי באפריל וביוני 1909, בסקירת הצי ב-12 ביוני 1909, ובסקירת הצי ליד סאות'אנד ב-2 ביולי. היא נכנסה לשיפוץ בין ה-17 באוגוסט ל-17 בינואר 1910 בניסיון לסדר את בעיות החשמל עם הצריחים שלה, אך הן עדיין לא היו מספקות. נעשה ניסיון נוסף להביא את הצריחים שלה למצב תקין במהלך שיפוץ באביב 1911, אך גם ניסיון זה לא צלח וההחלטה התקבלה בשנה שלאחר מכן להסב את הצריחים שלה להנעה הידראולית. זה נדחה עד לאחר פריסתה להצטרף לצי הים התיכון באוגוסט 1913. ב-17 במרץ 1913, היא התנגשה בצוללת C34, אך ההתנגשות נקבעה באשמת הצוללת. היא חזרה לבריטניה בדצמבר 1913 כהכנה לשיפוץ גדול שיעניק לבסוף לצריחים שלה הנעה הידראולית ויהפוך אותה לראויה לקרב.
מלחמת העולם הראשונה
השיפוץ שלה במספנת פורטסמות' החל במרץ 1914 ונקטע על ידי הכרזת המלחמה על גרמניה ב-4 באוגוסט. היא נכנסה לשירות מחדש יום קודם לכן, אבל עבודת הצריח דרשה עוד שבוע כדי להשלים את השיפוץ. אינווינסיבל הייתה סיירת המערכה הראשונה שהצטיידה במנהל בקרת אש חדש, אך לא ניתן היה להשלים זאת בזמן המוקצב והיא נשארה בלתי ניתנת להפעלה עד שהיא תוחזר לאחר קרב איי פוקלנד. היא הוכרזה כמבצעית ב-12 באוגוסט, כאשר אדמירל משנה סר ארצ'יבלד גורדון מור, שפיקד על שייטת סיירות המערכה השנייה, הניף בה את דגלו. היא הצטוותה להגיע להאמבר, יחד עם סיירת המערכה ניו זילנד, שם תוכל לתמוך טוב יותר בספינות הבריטיות המפטרלות ב-Road Fourteens.
קרב מפרץ הלגולנד
ערך מורחב – קרב מפרץ הלגולנד
הפעולה הראשונה של אינווינסיבל הייתה כחלק מכוח סיירות המערכה בפיקודו של אדמירל ביטי במהלך קרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט 1914. ספינותיו של ביטי נועדו במקור כתמיכה מרוחקת עבור הסיירות והמשחתות הבריטיות הקרובות יותר לחוף הגרמני למקרה שיחידות גדולות של צי הים הפתוח יצאו לפעולה בתגובה להתקפות הבריטיות. הם פנו דרומה במלוא המהירות בשעה 11:35 כאשר הכוחות הקלים הבריטיים לא הצליחו להתנתק לפי לוח הזמנים והגאות הגואה גרמה לכך שאוניות מערכה גרמניות יוכלו לצאת מהנמל בפתח שפך היאדה. הסיירת הקלה החדשה, ארת'וזה, נפגעה כבר בשלב מוקדם יותר בקרב והייתה תחת אש מהסיירות הקלות הגרמניות שטרסבורג וקלן כאשר סיירות המערכה של ביטי הופיעו מתוך הערפל בשעה 12:37. שטרסבורג הצליחה להתחמק לערפילים ולהתחמק מהאש, אך קלן נותרה גלויה ונפגעה במהירות מאש מהשייטת. דעתו של ביטי הוסחה מהמשימה להטביע אותה על ידי הופעתה הפתאומית של הסיירת הקלה הקשישה אריאדנה ישירות לחזיתו. הוא הסתובב במרדף והפך אותה לגוש בוער בשלוש מטחים בלבד מטווח קרוב (מתחת ל-6,000 יארד (5.5 קילומטרים)). בשעה 13:10 פנה ביטי צפונה וסימן אות כללי לסגת. בשלב זה, אינווינסיבל, בעקבות הגוף העיקרי של סיירות המערכה, פתחה באש על קלן. היא ירתה 18 פגזים, כולם החטיאו, לפני שהכוח הראשי של ביטי נתקל בקלן הנכה זמן קצר לאחר שפנתה צפונה והיא הוטבעה על ידי שני מטחים מלאיון.
קרב פוקלנד
- ערך מורחב – קרב איי פוקלנד
שייטת איי הודו המערביים של אדמירל משנה כריסטופר קראדוק הושמדה על ידי שייטת מזרח אסיה הגרמנית בפיקודו של ויצה-אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפה במהלך קרב קורונל ב-1 בנובמבר 1914. בתגובה הורתה האדמירליות לשלוח שייטת להשמיד את הגרמנים. השייטת, בפיקודו של תת-אדמירל סר דובטון סטורדי, הייתה מורכבת מאינווינסיבל (ספינת הדגל) ואינפלקסיבל. הם יצאו ב-11 בנובמבר ונפגשו עם כמה סיירות אחרות תחת אדמירל משנה סטודארד בארכיפלג אבולהוס, מול חופי ברזיל ב-26. הם יצאו למחרת והגיעו לפורט סטנלי בפוקלנד בבוקר ה-7 בדצמבר.
שפה, שערך מסע רגוע בחזרה לאוקיינוס האטלנטי, רצה להשמיד את תחנת הרדיו בפורט סטנלי ושלח את הסיירת המשוריינת גנייזנאו והסיירת הקלה נירנברג כדי לראות אם הנמל פנוי מספינות מלחמה בריטיות בבוקר ה-8 בדצמבר. הם נצפו בשעה 07:30, למרות שאוניית המערכה פרה-דרדנוט קאנופוס, שהייתה מקורקעת בנמל כדי להגן על העיירה ועל התחנה האלחוטית שלה, לא קיבלה את האות עד 07:45. סטורדי לא ציפה למפגש ורוב ספינותיו היו במהלך העמסת פחם – ומכאן חסרות הגנה זמנית. מנועי הסיירת המשוריינת קורנוול והסיירת הקלה בריסטול היו בתיקון. סיירת הסוחר החמושה מקדוניה סיירה בכניסה לנמל החיצונית ואילו הסיירת המשוריינת קנט עגנה בנמל החיצוני, ותוכננה להחליף את מקדוניה בשעה 08:00. הספינות הגרמניות לא ציפו להתנגדות, והמטח הראשון מהתותחים של קאנופוס בשעה 09:20 גרם להן לעצור מהפגזת התחנה האלחוטית ולסגת לעבר הכוח הראשי של שפה.
ספינותיו של סטורדי לא יצאו מהנמל עד השעה 09:50, אם כי יכלו לראות את הספינות הגרמניות הנסוגות באופק הדרום-מערבי. סיירות המערכה, שיצאו מהרציף היבש רעננות, היו עם יתרון מהירות של 5 קשרים (9.3 קמ"ש) על הספינות של שפה, שלכולן היו תחתיות פגומות שהגבילו את המהירויות שלהן ללא יותר מ-20 קשרים (37 קמ"ש). הסיירת הקלה לייפציג פיגרה אחרי הספינות האחרות ואינפלקסיבל פתחה באש כשהטווח ירד ל-17,500 יארד (16,000 מטרים) בשעה 12:55. אינבינסיבל פתחה באש זמן קצר לאחר מכן ושתי הספינות החלו לפגוע בלייפציג כשהטווח נסגר ל-13,000 יארד (12,000 מטרים). בשעה 13:20 הורה שפה לשייטת שלו להיפרד והורה לסיירות הקלות שלו לפנות לדרום מערב, בעוד שהסיירות המשוריינות שלו פנו לצפון מזרח כדי לחפות על נסיגתם. הספינות הגרמניות פתחו באש ב-13:30 וקלעו את המכה הראשונה שלהן ב-13:44 כאשר שרנהורסט פגעה באינווינסיבל, אם כי הפגז ניתז ללא נזק על חגורת השריון. שני הצדדים ירו במהירות במהלך חצי השעה הראשונה של הקרב, לפני שסטרדי הגדיל את המרחק כדי למקם את ספינותיו מחוץ לטווח היעיל של התותחים הגרמנים. התותחנים הבריטים היו גרועים מאוד, והשיגו רק ארבע מכות מתוך 210 פגזים שנורו. הסיבה העיקרית הייתה העשן מהתותחים והארובות, מכיוון שהבריטים היו מול הרוח מהגרמנים, אם כי תותח אחד של צריח 'A' של אינווינסיבל נתקע בשעה 13:42 והיה מחוסר פעילות למשך שלושים דקות.
שפה פנה לדרום בניסיון לנתק מגע בזמן שהראייה של הבריטים הצטמצמה, אולם הוא רק הגדיל את הטווח ל-17,000 יארד (16,000 מטרים) לפני שהבחינו הבריטים בשינוי המסלול שלו. סיירות המערכה הבריטיות רדפו אחריו במהירות של 24 קשרים (44 קמ"ש). ארבעים דקות לאחר מכן, הבריטים פתחו שוב באש לעבר הגרמנים מטווח של 15,000 יארד (14 קילומטרים). שמונה דקות מאוחר יותר פנה שפה שוב מזרחה כדי לתת קרב. האסטרטגיה שלו הייתה לצמצם את הטווח כדי שיוכל להביא את תותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') של החימוש המשני לידי ביטוי. הוא הצליח ותותחי ה-15 ס"מ הצליחו לפתוח באש בשעה 15:00 בהגבהה מרבית. העשן הפריע לשני הצדדים, אך הם ספגו פגיעות מרובות. אלו מהספינות הגרמניות לא הצליחו להתפוצץ או פגעו באזורים משוריינים. עם זאת, חדר המכונות הימני של גנייזנאו הוצא מכלל פעולה. סטרדי הורה לספינותיו בשעה 15:15 לחצות את השדרות שלהן כדי להשיג את היתרון לרוחב. שפה פנה לצפון-מערב, כאילו כדי לנסות לחצות את ה-T הבריטי, אבל למעשה להביא לידי ביטוי את התותחים הימניים הבלתי פגומים של שרנהורסט, שכן רוב התותחים בצדו הימני היו מחוץ לפעילות. הבריטים המשיכו לפגוע בשרנהורסט וגנייזנאו באופן קבוע ושרנהורסט הפסיקה את האש בשעה 16:00 לפני שהתהפכה בשעה 16:17 ללא ניצולים. גנייזנאו הואטה על ידי נזק מוקדם יותר וספגה פגיעות עוד שעה וחצי על ידי אינפלקסיבל ואינווינסיבל בטווחים של עד 4,000 יארד (3,700 מטרים). למרות הנזק, הצוות שלה המשיך לירות בחזרה עד שהפסיקה לירות בשעה 16:47, מאחר שהתחמושת שלה נגמרה. סטורדי היה מוכן להורות על 'הפסקת אש' בשעה 17:15 כאשר מנוף תחמושת השתחרר והיא ביצעה את הירייה האחרונה שלה. לאחר מכן חבטו בה הבריטים עד 17:50, לאחר שהקפטן שלה נתן את ההוראה להטביע אותה בשעה 17:40. היא התהפכה באיטיות בשעה 18:00 והבריטים הצליחו לחלץ 176 אנשי צוות מהמים הקפואים. אינווינסיבל ירתה 513 פגזים מהתותחים העיקריים שלה במהלך הקרב, אך נפגעה עשרים ושתיים פעמים. שניים מתאי החרטום שלה הוצפו, ופגיעה אחת בקו המים שלה לצד צריח 'P' הציפה בונקר פחם וגרמה לה נטייה באופן זמני של 15 מעלות. למרות זאת, רק אדם אחד נהרג וחמישה נפצעו על סיפון סיירות המערכה.
לאחר הקרב, אינווינסיבל ביצעה תיקונים זמניים בפורט סטנלי ופנתה לגיברלטר, שם ניתן היה להכניסה למבדוק לתיקונים קבועים יותר. התיקונים לקחו חודש, וההזדמנות נוצלה להאריך את גובה הארובה הקדמית שלה ב 15 רגל (4.6 מטרים) כדי להפחית את כמות העשן החוסם את הראות מהגשר ומהחלק העליון. לאחר מכן אינווינסיבל הפליגה לאנגליה ב-15 בפברואר 1915 והצטרפה לצי הגדול. ב-21 בפברואר, כוח סיירות המערכה הבריטי התארגן בשלוש שייטות של צי הקרב, עם שייטת סיירות המערכה השלישית (BCS) שהורכבה משלוש הספינות מסדרת אינווינסיבל ברגע שאינפלקסיבל הגיעה מהים התיכון. היא נשלחה לשיפוץ בין ה-25 באפריל ל-12 במאי לצורך החלפת ארבעה תותחי 12 אינץ' בלויים, הפחתת החימוש המשני והתקנת קזמטים. אדמירל משנה הוראס הוד קיבל את הפיקוד על שייטת סיירות המערכה השלישית ב-27 במאי 1915 והניף את דגלו על אינווינסיבל.
שייטות סיירות המערכה ה-1 וה-3 יצאו לפעולה בתגובה להפגזה הגרמנית על יארמות' ולואסטופט ב-24–25 באפריל 1916, אך לא הצליחו לאתר את הספינות הגרמניות במזג האוויר הסוער. במהלך החזרה הביתה, אינווינסיבל נפגעה על ידי יאכטת הסיור גויסה בשעה 23:07. החרטום של גויסה הוטבע בצד הרוחב של אינווינסיבל אשר נחצב בחלקו. המהירות של אינווינסיבל הופחתה ל-12 קשרים (22 קמ"ש) בשל הצפה והיא נאלצה לצאת מהקו ולהמשיך באופן עצמאי לרוזית' לתיקונים שנמשכו עד 22 במאי 1916.
קרב יוטלנד
- ערך מורחב – קרב יוטלנד
בסוף מאי 1916, שייטת סיירות המערכה השלישית שובצה זמנית לצי הגדול לצורך אימון ירי. ב-30 במאי, כל הצי הגדול, יחד עם סיירות המערכה של אדמירל ביטי, נצטוו לצאת לים כדי להתכונן להלפגה של צי הים הפתוח הגרמני. כדי לתמוך בביטי, אדמירל הוד הקדים את שלושת סיירות המערכה שלו לפני הצי הגדול. בערך בשעה 14:30 יירטה אינווינסיבל הודעת רדיו מהסיירת הקלה הבריטית גאלאטי, שהוצמדה לכוח הקרב של ביטי, שדיווחה על תצפית על שתי סיירות אויב. הדיווח חוזק על ידי דיווחים אחרים על שבע ספינות אויב שנוטות צפונה. הוד פירש זאת כניסיון לברוח דרך הסקאגרק והורה להעלות את המהירות ל-22 קשרים (41 קמ"ש) בשעה 15:11 וכיוון מזרח-דרום מזרח כדי לנתק את הספינות הנמלטות. 20 דקות לאחר מכן, אינווינסיבל קיבלה הודעה מביטי שדיווח על 5 סיירות מערכה של האויב, ומאוחר יותר איתות על כך שהוא מתמודד עם האויב במסלול דרום-מזרחי. בשעה 16:06 הורה הוד על מהירות מלאה ועל כיוון דרום-דרום מזרח בניסיון לחבור אל ביטי. בשעה 16:56, ללא ספינות בריטיות באופק, הוד ביקש את המסלול, המיקום והמהירות של ביטי, אך מעולם לא קיבל תשובה.
הוד המשיך במסלול עד 17:40, אז זוהה ירי בכיוון שאליו נשלחה הסיירת הקלה שלו צ'סטר כדי לחקור הבזקי ירי אחרים. צ'סטר נתקלה בארבע סיירות קלות של קבוצת הסיור השנייה של היפר וניזוקה קשות לפני שהוד פנה לכיוונה והצליח להרחיק את הסיירות הגרמניות מצ'סטר. בשעה 17:53, אינווינסיבל פתחה באש על ויסבאדן ושתי סיירות המערכה האחרות פתחו באש שתי דקות לאחר מכן. הספינות הגרמניות פנו דרומה לאחר ירי טורפדו ללא תוצאה בשעה 18:00 וניסו למצוא מחסה בערפל. כשהם הסתובבו, אינווינסיבל פגעה בוויסבאדן בחדר המכונות ודפקה את המנועים שלה בעוד אינפלקסיבל פגעה בפילאו פעם אחת. קבוצת הסיור השנייה לוותה על ידי הסיירת הקלה רגנסבורג ו-31 משחתות של השייטות ה-2 וה-9 וחצי השייטת ה-12 שתקפו את שייטת סיירות המערכה ה-3 ברצף. הם הונסו על ידי הסיירת הקלה שנותרה קנטרברי של הוד וחמשת משחתות הליווי שלו. בפעולה מבולבלת, הגרמנים שיגרו רק 12 טורפדות והשביתו את שארק בירי. לאחר שפנו מערבה כדי לצמצם את הטווח מספינותיו של ביטי, שלושת סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל פנו לכיוון הטורפדות המתקרבות, אך אינווינסיבל פנתה צפונה, בעוד אינפלקסיבל ואינדומיטבל פנו דרומה כדי להציג את הפרופיל הצר ביותר שלהם בפני הטורפדות. כל הטורפדות החמיצו, למרות שאחד חלף מתחת לאינפלקסיבל בלי להתפוצץ. כאשר אינווינסיבל פנתה צפונה, ההגה שלה נתקע והיא נאלצה לעצור כדי לתקן את הבעיה, אבל זה נעשה במהירות והשייטת שינתה מסלול בכיוון מערב.
בשעה 18:21, כשהן ביטי והן הצי הגדול מתכנסים אליו, הוד פנה דרומה כדי להוביל את סיירות המערכה של ביטי. סיירות המערכה של היפר היו 9,000 יארד (8.2 קילומטרים) משם וסיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל כמעט מיד פתחו באש על ספינת הדגל של היפר ליצו ודרפלינגר. אינווינסיבל פגע בדרפלינגר שלוש פעמים ובזיידליץ פעם אחת, בעוד שליצו חטפה במהירות 10 פגיעות מלאיון, אינפלקסיבל ואינווינסיבל, כולל שתי פגיעות מתחת לקו המים בקדמת האונייה מאינבינסיבל שבסופו של דבר הביאו לטביעתה. בשעה 18:30 הופיעה אינווינסיבל בפתאומיות כמטרה ברורה לפני ליצו ודרפלינגר. לאחר מכן ירו שתי הספינות הגרמניות שלושה מטחים כל אחת לעבר אינבינסיבל והטביעו אותה תוך 90 שניות. לפחות פגז 305 מ"מ (12 אינץ') אחד מהמטח השלישי פגע בצריח 'Q' באמצע הספינה. הפגז חדר לחזית צריח 'Q', פוצץ את הגג ופוצץ את מחסני אמצע הספינה, שפוצצו את הספינה לשניים. ייתכן שהפיצוץ הצית את מחסני התחמושת "A" ו-"X". 1,026 קצינים ומלחים נהרגו, כולל אדמירל הוד. היו רק שישה ניצולים שנאספו על ידי המשחתת באדג'ר. חמישה מתוך השישה הוצבו בחלק העליון של הבקרה הקדמית הממוקמת על עמוד החצובה, כולל קצין התותחנים קומנדר הוברט א. דנראוטר; האיש הנוסף הוצב במד הטווח בראש צריח "Q" עצמו. כשהמחסן התפוצץ הוא נזרק איכשהו מהספינה.
קישורים חיצוניים
37100165אה"מ אינווינסיבל (1907)