אדמירל שר (סיירת, 1933)

אדמירל שר

אדמירל שר, 1936
אדמירל שר, 1936
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה זוטא
צי	קריגסמרינה
דגל הצי
סדרה	דויטשלנד
סדרה עוקבת	אין
אוניות בסדרה	אדמירל גרף שפיי, ליצו
ציוני דרך עיקריים
הושקה	1 באפריל 1933
תקופת הפעילות	12 בנובמבר 1934 – הווה (90 שנה)
אחריתה	הוטבעה בהפצצה אווירית ב-9 באפריל 1945
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 13,660 טון, מקסימלי: 15,180 טון
אורך	186 מטר לאחר שדרוג: 187.9 מטר בקו המים: 181.7 מטר
רוחב	21.34 מטר
שוקע	7.25 מטר
נתונים טכניים
מהירות	28.5 קשרים
גודל הצוות	1,150 מלחים וקצינים (מקסימום)
טווח שיוט	16,500 ק"מ במהירות 20 קשר
הנעה	8 מנועי דיזל בהספק 52,050 כוח סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
כמות הדלק	2,410 מ³
אמצעי לחימה
שריון	חזית צריחי התותחים: 160 מ"מ חגורת שריון: 80 מ"מ סיפון: 40 מ"מ גשר: 150 מ"מ
חימוש	6 תותחים 11 אינץ' (280 מ"מ), בשני צריחים (2 * 3) 8 תותחים 6 אינץ' (150 מ"מ) 6 תותחים 3.4 אינץ' (88 מ"מ) הוחלפו מאוחר יותר ל6 תותחים 4.1 אינץ' (105 מ"מ) 8 תותחים 37 מ"מ 10 תותחים 20 מ"מ 8 צינורות טורפדו 533 מ"מ
מטוסים	שני מטוסים אמפיביים אראדו 196, עם מעוט

אדמירל שר הייתה אוניית מערכה זוטא או אוניית מערכה של כיס (בגרמנית: Panzerschiff; באנגלית: Pocket battleship) מסדרת דויטשלנד, ששירתה בקריגסמרינה, הצי הגרמני, במלחמת העולם השנייה. ההגדרה "אוניית מערכה זוטא" הייתה של הצי הבריטי; הצי הגרמני הגדיר את האונייה כסיירת כבדה. האונייה נקראה על שמו של אדמירל ריינהרד שר, מפקד הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה, בעת קרב יוטלנד. האונייה הייתה אחת מהאוניות הבודדות שמלחיה התייחסו אליה בלשון זכר, בניגוד להתייחסות המקובלת לאונייה בלשון נקבה.

אוניות מערכה זוטא

ערך מורחב – אוניית מערכה זוטא

אוניות מערכה זוטא היו סוג של אוניות מלחמה שנבנו על ידי הרייכסמרינה הגרמני בהתאם למגבלות שהוטלו בהסכמי ורסאי. בהסכמים אלו הוגבלו הגרמנים לבניית "ספינות משוריינות", בעלות הדחק שלא יהיה גדול מ-10,000 טונות. המטרה הייתה למנוע מגרמניה בניית אוניות מערכה ויצירת צי שעלול היה להוות איום על ציי בריטניה, ארצות הברית וצרפת. יחד עם זאת, לא הייתה הגבלה על קוטר התותחים. אוניות המערכה זוטא היו תכנון גאוני, שמחד עמד בדרישות ההסכמים ומאידך יצר סוג של אוניית מלחמה חזקה בהרבה ממה שסברו המעצמות. בוני האוניות הגרמניים השתמשו במספר חידושים טכניים כדי לבנות ספינת מלחמה חזקה בתוך משקל מוגבל זה; בין החידושים היה שימוש נרחב בריתוך לצורך חיבור רכיבי גוף האונייה יחדיו, שחסך כ-15% ממשקל האונייה (בניגוד לשימוש במסמרות שהיה מקובל באותה העת), התקנת שלושה תותחים בצריחי החימוש העיקרי ושימוש במנועי דיזל להנעה. למרות שההדחק המוצהר היה 10,000 טון, בפועל חרגו אוניות אלו מגבול זה ביותר מ-10%.

המאפיין הבולט בתכנון אוניות המערכה זוטא היה תותחים בעלי קוטר גדול (11 אינץ', 280 מ"מ), שיוכלו לגבור על כל אוניית אויב שמהירותה מספיקה כדי להשיג אותן, ומאידך מהירות מספיקה כדי לברוח מכל אוניית אויב חזקה יותר, שיכולה להטביען. זה היה אותו עיקרון שעל פיו נבנו בידי הבריטים, לפני מלחמת העולם הראשונה, סיירות המערכה.

הצי הגרמני היה עסוק בהתעצמות (תוכנית Z), שנועדה להביא אותו לסדר כוחות כזה שיוכל להיות בן תחרות לצי המלכותי הבריטי. ואולם תוכנית זו הייתה אמורה להסתיים רק ב-1944, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצא הצי הגרמני את עצמו נחות בהרבה לצי הבריטי. בשל כך, נועדו אוניות המערכה זוטא לתפקיד של פשיטות על נתיבי המסחר הבריטיים; אסור היה להן להיכנס לעימות עם אוניות מלחמה בריטיות מקבילות או גדולות מהן, כדי לשמר את כוחן.

משימות ראשונות

האונייה נבנתה בוילהלמסהאפן, לחוף הים הצפוני, והושקה ב-1 באפריל 1933. בטקס השקת האונייה כובדה מריאנה בסרר (Marianne Besserer), בתו של רינהרד שר, במתן שמה של האונייה. משימתה הראשונה של האונייה הייתה חילוץ אזרחים גרמניים מספרד, במהלך מלחמת האזרחים. אדמירל שר, יחד עם האונייה האחות, דויטשלנד, יצאה למשימה זו ב-24 ביולי 1936. בסוף יולי ובתחילת אוגוסט סיירה האונייה לאורך חופי הים התיכון של ספרד, ובסוף אוגוסט שבה לבסיסה בקיל, בגרמניה. במהלך החודשים הבאים (אוקטובר - נובמבר 1936, מרץ - אפריל 1937, מאי - יוני 1937, אוגוסט - ספטמבר 1937, פברואר - מרץ 1938, מאי - יוני 1938) ביצעה האונייה סיורים ליד חופי ספרד. במהלך סיורים אלה חילצה האונייה, כאמור, אזרחים גרמניים, אך גם עקבה אחרי משלוחי נשק מברית המועצות לכוחות הרפובליקניים וליוותה אוניות גרמניות שהובילו נשק ואספקה לכוחות הלאומניים. ב-29 במאי 1937 הופצצה דויטשלנד, שעגנה באותו יום באיביזה בידי מפציצי כוחות הרפובליקניים. אדמירל שר, שהייתה באותה עת בנמל קרטחנה, יצאה לסייע לאחותה. יומיים לאחר מכן, ב-31 במאי, הפגיזה אדמירל שר כפעולת תגמול את הנמל באלמריה, שהיה אז בידי הרפובליקניים. היה זה ביום הזיכרון הגרמני לקרב יוטלנד.

לקראת סיום הסיור בחופי ספרד, נשלחה האונייה לנמל גָאֶטָה (‏Gaeta), באיטליה. מטרת ההפלגה לגאטה הייתה לאפשר לכמרים גרמניים ואוסטריים, שלמדו בכנסיית סנטה מריה דל אנימה, ברומא, להצביע במשאל העם על האנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938. למרות הרוב העצום שבו התקבל הסיפוח במשאל העם (99.73%), הרי שבהצבעתם של הכמרים הייתה התוצאה הפוכה: 95% הצביעו נגד הסיפוח. ההצבעה נקראה בגרמניה "הביזיון של גאטה" (Vergogna di Gaeta, Schande von Gaeta).

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) - מתקפת אוניות השטח

מלחמת העולם השנייה החלה עבור אדמירל שר ב-4 בספטמבר 1939, כאשר מפציצים בריטיים תקפו את האונייה, שעגנה בנמל וילהלמסהאפן. האונייה נפגעה משלוש פצצות שלא התפוצצו; ארבעה מהמטוסים התוקפים הופלו באש נ"מ. שתי אחיותיה של אדמירל שר יצאו לפשיטות על נתיבי הסחר הבריטיים, אך האונייה התעכבה בשל שיפוץ שנערך בה. דויטשלנד הצליחה להטביע שתי אוניות אויב בלבד, אך אדמירל גרף שפיי זכתה להצלחה רבה יותר, והטביעה תשע אוניות סוחר של בעלות הברית במי דרום האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי, עד שנלכדה בידי שלוש סיירות של הצי המלכותי הבריטי מול פתח הנהר ריו דה לה פלטה, באורוגוואי; בקרב שהתפתח, קרב נהר לה פלטה, בו נפגעה קשות אחת מהסיירות הבריטיות, ושתי האחרות נפגעו קלות. אדמירל גרף שפיי נפגעה אך הצליחה לחמוק לנמל מונטבידאו, שם הוטבעה בידי צוותה. הצלחותיהן של דויטשלנד ואדמירל גרף שפיי לא היו מסחררות, אך הוכיחו את הפוטנציאל של הפשיטות על נתיבי הסחר.

אדמירל שר הייתה בשיפוצים במהלך החודשים הראשונים של 1940, ובין השאר נעשה שיפוץ יסודי במנועים והוחלף גשר הפיקוד. לאחר השיפוץ סווגה האונייה מחדש כסיירת כבדה. השיפוץ הסתיים בסוף יולי 1940, ובחודשיים הבאים עסקה האונייה באימונים. ב-14 באוקטובר חמקה האונייה מהמצור הימי הבריטי, ונכנסה אל האוקיינוס האטלנטי. המודיעין הימי הגרמני, B-Dienst, (בשמו המלא: Beobachtungs-Dienst, שירות התצפית) זיהה את השיירה HX-84 שהפליגה מנובה סקוטיה לבריטניה, והפנה אליה את אדמירל שר. המטוס הימי של האונייה זיהה את השיירה, וסבר שלשיירה אין ליווי. ואולם, כאשר התקרבה אדמירל שר אל השיירה, הסתבר שהשיירה מלווה בידי אוניית סוחר חמושה, ג'רוויס ביי. בתקופה זו לא היו די אוניות ליווי, ולפיכך הייתה אונייה זו אוניית הליווי היחידה. למרות שלא היה לה כל סיכוי לעמוד מול האונייה הגרמנית העדיפה ממנה בהרבה, פנתה ג'רוויס ביי אל אדמירל שר; האונייה הגרמנית נאלצה להתעכב בהשמדת ג'רוויס ביי, ובזמן זה הצליחו רוב אוניות השיירה להתפזר ולחמוק. האונייה הבריטית הוטבעה, ו-190 מאנשי צוותה טבעו עמה (65 ניצלו על ידי אוניית סוחר). אדמירל שר הצליחה להטביע עוד חמש אוניות סוחר ולפגוע באונייה נוספת, אך רוב אוניות השיירה ניצלו בזכות הקרבתה של ג'רוויס ביי. מפקד האונייה הבריטית זכה לצלב ויקטוריה על מעשהו. בעקבות ההתקפה של אדמירל שר שינתה האדמירליות הבריטית את מדיניותה, ומאז החלו אוניות שטח גדולות, אוניות מערכה וסיירות מערכה ללוות את השיירות, מדיניות שריתקה רבות מאוניות הצי הבריטי לפעילות זו על חשבון פעילויות אחרות.

הצי הבריטי החל במרדף אחרי אדמירל שר, אך זו הצליחה לחמוק דרומה, שם חברה למכליות, שתדלקו ותספקו אותה. במהלך החודשים הבאים לכדה והטביעה אדמירל שר 12 אוניות סוחר בריטיות, בדרום האוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי. למרות מאמצי הצי הבריטי ללכוד את האונייה, ולמרות שידורי מצוקה שהצליחה אחת האוניות האחרונות לשדר לפני שטובעה, הצליחה האונייה הגרמנית לחזור לגרמניה ב-1 באפריל 1941 ללא פגע, לאחר שעברה 85,000 ק"מ במסעה והטביעה 17 אוניות.

במהלך החודשים הבאים עברה אדמירל שר שיפוץ נוסף, והייתה חלק מהצי הבלטי. מאוחר יותר הועברה צפונה, לנורווגיה הכבושה. ב-2 ביולי 1942 יצאה האונייה למשימתה הבאה, תקיפת השיירה PQ-17. אדמירל שר הייתה מלווה בסיירת הכבדה אדמירל היפר ובכמה משחתות. המודיעין הבריטי סבר בטעות שלכוח הימי הצטרפה גם אוניית המערכה הגרמנית טירפיץ, מן האוניות החזקות בעולם באותה תקופה; בשל כך ניתנה לשיירה הוראה שנויה במחלוקת להתפזר. התפזרות השיירה הפכה את אוניותיה לטרף קל עבור צוללות ומטוסים; 26 ממתוך 37 האוניות בה הוטבעו, אסון השיירות הגדול ביותר במלחמה. בפועל, לא הייתה טירפיץ בדרכה לתקוף את השיירה; אדמירל שר ומלוותיה הוחזרו לאחר כמה שעות לבסיסן, משהסתבר שצוללות ומטוסים ישמידו את השיירה לפני שאוניות השטח יספיקו להגיע לזירה.

באוגוסט 1942 יצאה אדמירל שר למבצע "וונדרלנד" (Wunderland) באוקיינוס הארקטי, שנועד לפגוע בשיירות הסובייטיות וליצור בסיס קבוע לפעילות באזור. האונייה הפגיזה את התחנה המטאורולוגית הסובייטית בקצה הצפוני של נוביה זמליה, ולאחר מכן הטביעה שוברת קרח חמושה. יחד עם זאת, אדמירל שר לא הצליחה להגיע למגע עם שיירה שנעה באזור. האונייה הגרמנית נעה לנמל נובי דיקסון, שם הפגיזה אוניות סובייטיות שעגנו בנמל, והנחיתה חיילים בחוף. ואולם, מגיני הנמל השיבו אש באמצעות תותח הוביצר מיושן, והצליחו לגרום לאדמירל שר נזק מסוים. הגרמנים השיבו את החיילים לאונייה, ונסוגו. הכוח הגרמני שב לבסיסו בנורווגיה, ללא שהצליח לפגוע בשיירות באזור, בשל תנאי מזג האוויר הקשים והראות הלקויה.

אדולף היטלר הלך ואיבד את אמונו בצי הגרמני, בעקבות הישגיו המוגבלים; בעקבות קרב ים ברנץ הכושל התפטר מפקד הצי, גרוסאדמירל אריך רדר. מחליפו, גרוסאדמירל קרל דניץ, היה איש צי הצוללות, וצי אוניות השטח הוזנח. בסוף פברואר 1943 נערכה התקפה אווירית של בעלות הברית על נמל וילהלמסהאפן שבו עגנה אדמירל שר; האונייה סבלה מנזק קל, אך הוחלט להרחיקה מזרחה לשווינמונדה. בחודשים הבאים שימשה האונייה כאוניית אימונים; בסתיו 1944 סייעה האונייה באש תותחיה לורמאכט הנסוג לחופי הים הבלטי. גם בחודשים הראשונים של 1945 עסקה האונייה במשימות אלו, אך במרץ נשחקו תותחי האונייה במידה כזו, שנאלצה לשוב לקיל. ב-9 באפריל 1945 הופצץ נמל קיל על ידי יותר מ-300 מפציצים של חיל האוויר המלכותי. אדמירל שר נפגעה והתהפכה במעגנה. רוב הצוות לא היה עליה בעת ההתקפה; 32 איש נהרגו. לאחר המלחמה נקברו שרידי האונייה תחת השפוכת שהצטברה בנמל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדמירל שר בוויקישיתוף

• www.deutschland-class.dk
• www.german-navy.de
• גלריית תמונות באתר www.maritimequest.com

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0