הלשון תתחמקין שישנו בירמיהו, ולשון הפסוק הוא עד מתי תתחמקין, ויש לשון דומה בשמואל, עד מתי תשתכרין, וישנה סבירות גדולה (אם כי אינה מוכרחת) שבהנחה שלשון זו של סיום בנון סופית לנקבה לנוכח, קדומה היא, מכל מקום ירמיהו המאוחר לקחה משמואל המוקדם, כיון שזה אותו מטבע לשון עד מתי וכו'. כך שמה שמצינו בירמיהו אינה ראיה שהיה רגילות בלשון זו גם בדורות המאוחרים,
והלשון נשטו נשים יש גם בשופטים המוקדם, כ"א כ"ג וישאו נשים למספרם, ואין זה לשון חדשה וגם היא קשורה ללשון ויקחו נשים, ובלשון חזל היה הלשון מורגל יותר היינו לשון נשא אך אין הוכחה מזה שבדורות המוקדמים לא היה מצוי הלשון הזה,
דרך כלל הוכחות לשוניות כאלו הם לא ברורות ומוכחות כמו שיראה הרואה מהנל וצריך להתייחס לזה בעירבון מוגבל מאוד, אם בכלל. וכידוע הוכחות אלו נוצרו בבית מדרשם של אלו שאינם חשודים על יראת שמים מרובה. ואני רשמתי לעצמי עוד כחמש הוכחות לשוניות כאלו (למי שכן מייחס חשיבות להוכחות מעין אלה,) על קדמות מגילת רות, (מהלשון לא תכלימוה, ומהלשון מי את ששאלה רות בפרק ג ט"ז. ומהלשון כה יעשה השם לי וכו' ומהשימוש הנדיר בשם ש,ד,י, שמתוך טקסט קטן כזה לא היינו מוצאים אותו בדורות המאוחרים.)