אשמח למקור לנכתב בפסקה הראשונה - אך לפי ההלכה די בכוונתו לשמח את אשתו כדי להפוך אותם לדבר מצווה
נושא בדף שיחה:יחסי אישות (הלכה)/ארכיון
יש כמה מקורות לזה. למשל דברי הטור בסימן ר"מ סעיף א: "והג' – אם ילדה אשתו והיא משתוקקת אליו והיא מניקתו, והוא מכיר שהיא משתדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה. וכן בצאתו לדרך, שהיא משתוקקת אליו. וגם באלה יש קיבול שכר, והיא מצות עונה האמורה בתורה."
קפ"ד סעי' י (וסעי' ב) ובפת"ש שם.
בודאי שזהו תוכן ומטרת המצוה ולכך זמן חובתה נקבע לפי צרכיה וגם בזמנים שאינם קבועים
אך שאלתי היא שבמשפט שציטטתי משמע שלא זוהי מטרתו ולא זוהי הסיבה שמחמתה עושה ובכ"ז די בצירוף כוונתו זו להפוך אותם לדבר מצוה, ובמקום להתקיף בעוז שאלתי בעדינות 'מנלן'?
א. לא ראיתי מאן דהוא ש"תקף" את שאלתך.
ב. המילים שדי בכוונה לשמח בכדי להפוך את זה לדבר מצוה מבורר שם, ולא הבנתי את הוספתך האחרונה, אם יש כוונה לשמחה, הרי"ז בכלל מצווה.
בכל אופן נראה שהמשך ההתעסקות בנושא חורגת מהמכלול ומתאימה לפורום אחר.