נרשם בערך "בספר ארבעה טורים פעמים רבות הוחלף לשון הרמב"ם בציטוטים מהגהותיו של אביו, הכוללים שגיאות דקדוקיות האופייניות ליהודי אשכנז, אפילו בציטוט מן המשנה. בחיבור שולחן ערוך של רבי יוסף קארו שנכתב כמאתיים שנה מאוחר יותר, תוקן הלשון וקוצר" מי החצוף שהחליט שלטור היו שגיאות היה להם דקדוק אחר לא שגוי עפ"ל
נושא בדף שיחה:רבינו יעקב בן אשר/ארכיון
לי דווקא מפריע החלק השני ”"תוך השמטת מרבית המקורות שסירבלו לדעתו את הקריאה"”, זה לא ממש הסיבה, המחבר הביא רק את הדעה שנשארה להלכה כדי להקל על זיכרון ההלכה הפסוקה, זה לא היה "ביקורת" על הטור כמו שמשתמע מהערך, אלא ספר פסיקה ללא מקורות תוך אמירה (בהקדמה) שהמקורות נמצאים בטור ובבית יוסף.
כן אבל כיוון שבעצם יש מן האמת בדבר זה התיחסתי יותר לחוצפה הנוראה של כותב הערך (אלא אם יבוא משיהו ויסביר לי שבאמת יש טעויות דקדוקיות ולא פשוט דקדוק אחר מה שנשמע מוזר מאד אבל בשביל זה פתחתי את הדיון)
מצורף לזה מקור, כנראה מחקר אקדמאי, לא נראה לי כ"כ חוצפה לטעון שהטור נכתב עם שגיאות דקדוקיות.
זה בדיוק העניין בגלל שבדקדוק של הציונים ימ"ש זה לא מסתדר אז לטור היו טעיות זה חוצפה גדולה מאד
היי, בוא נשאיר את הדיון מכובד...
היו מרבותינו שלא החשיבו את הדקדוק (שיסודו בעיקרו במקרא), ונמצאו בדבריהם שגיאות דקדוקיות. לא הבנתי למה זה זלזזול, חוצפה וכל שו"ח דאית לה.
תגובתי נכנסה בטעות בנושא הבא