הערך טעון ניסוח ועריכה. משכיל לאסף, לתשומת ליבך.
נושא בדף שיחה:רבי יוסף ברבי/ארכיון
מראה
למה?
אין לי כח עכשיו להתחיל לערוך, אם אמצא פנאי, בעז"ה ובלנ"ד אעשה זאת, דרוש עריכה רצינית.
*לתשומ"ל לא כותבים "אשר ביקש" (לדגמא) כותבים "שביקש"
זה כבר קוסמתי... אין לי בעיה עם שינויים כאלה, וכל מי שעוסק בזה תבוא עליו ברכת טוב
הוא דאג ללימוד התורה גם מחוץ לגבולות ג'רבה. ידועה פעילותו להקמת תלמוד התורה בעיר בן גרדאן בשנת התרע"ח מספר חדשים לפני פטירתו, כאשר ביקר שם כדי להשתתף בחתונת בנו של הגביר יצחק חוגה כהן. לאחר שגילה שבעיר אין תלמוד תורה, והוא ביקש מיצחק חוגה לייסד בעיר תלמוד תורה ולהעמיד בראשו את רבי ראובן ביתאן, תלמיד חכם מג'רבה שהגיע לגור בבן גרדאן לצרכי פרנסתו ופתח בה חנות. יצחק חוגה ניאות לממן את התלמוד תורה ואת משכורתו של רבי ראובן ביתאן, ולצורך זירוז העניין, קנה מרבי ראובן את כל הסחורה שהיתה בחנותו
כל זה טעון שכתוב. רק דוגמא.
למה?
לא כותבים 'כאשר ביקר', 'כדי להשתתף', 'והוא ביקש', והפסיקים והנקודות לא במקומן.
זה לא קשור לשיכתוב. זה הערות קוסמתיות כמו מרוקואי. אתה מוזמן לתקן בשמחה.
כבר חשבתי שאתה מעיר על התוכן
תפסיק עם המרוקואי, זה לא קשור... זה טעות תקלדה ולא טעות עריכה או ניסוח, את מה שציינתי אלה טעויות כתיב וניסוח, ע"כ זה נקרא 'שכתוב'.
כ – 4 שנים">>כ-4 שנים.
"עבר מאסואירה לקזבלנקה בטענה שחש הוא "עננים שחורים על שמי העולם". - בעברית סטנדטית ולא פיוטית צ"ל שהוא חש (מעבר לכך שלא מובן הקשר, אבל זה עוד עניין).
"ובמהלכה היה לוקח את הכינור שלו ושר את הפיוטים" - אני מניח שהוא היה פשוט מנגן עם הכינור.
"משפחתו" - צ"ל בניו, מן הסתם.
להלן באופן ענייני - אל תצפה ממני להתייחס להערותך כאחד שבקיא בכללים, כשזה מה שהגיבו לך. ומאן דסאני עלך וכו'...
לא אמרתי שאן לי מה לתקן, אני מנסה לעזור לשפר את הערכים בנוסח טוב ויעיל. אם אתה רואה בעריכותיי משהו לא מוצדק אתה יכול להעיר לי בנועם.
וסתם כך אם ראית, הראשון היה פשוט תקלדה - פס ארוך במקום קצר.
השניה - 'חש הוא' במקום 'הוא חש'.
השלישית - מילה אחת מיותרת.
והשלישית - בכלל לא צודק, אין שום מניעה לכתוב 'משפחתו' במקום 'בניו', רק כשיש בנים ולא בנות אז כותבים 'בניו' אבל אני דייקא כתבתי 'משפחתו' כי אולי עם הזמן אמצא את שמות בנותיו, לכן כתבתי 'משפחתו'.
אין לזה קשר לדף השיחה הזה. באופן כללי הערות אד הומינם הן עבירה על כללי התנהגות ואינן תורמות לדיון ענייני, בלשון המעטה.