אכן חסר הרבה מאוד בערך זה..
ר' עמרם היה מפורסם בציבור כלוחם פרוע חסר מעצורים, אך אינכם יודעים כי הוא היה אוהב ישראל אמתי על כל המשתמע מכך.
א. ביתו היה פתוח לכל צרוע וזב, אנשים שבורים ומסכנים אכלו אצלו, ישנו אצלו, ומצאו אצלו אוזן קשבת.
ב. על אף שלחם בציונים בכל כוחו, אך במישור האישי כל יהודי היה אהוב אצלו, והוא יכל לעזור ולתמוך גם בשוטר. כידוע בשבתו בכלא התייחס בחיבה לכל שוטר עמו בא במגע.
ג. הוא מעולם לא הכה ולא השליך אבן בהפגנה, הוא תמיד בא והיה מוכן לחטוף ולספוג מכות רצח, אך מעולם לא הרים יד על יהודי בשום מצב.
ד. חינוך כזה העביר גם לבניו, ואפילו שהם ישבו אתו הרבה בכלא בגלל השתתפותם בכל מיני הפגנות, אך ביתם היה בית של חסד בלי גבול,
הייתי בשבעה על בנו רבי ישעי' בלוי, הגיעו לשם אנשים וסיפרו על החסדים שהוא עשה עמהם, דברים שאף אחד לא ידע, הוא עסק בשידוכים לאנשים מסכנים, הוא בא לעשות קידוש ולומר שבת שלום לילדים ממשפחות שבורות בלי אבא, הוא דאג שיכניסו ילדים כאלו לתלמודי תורה, ועוד ועוד ועוד.
ודרך אגב הוא גם היה ת"ח עצום ובקי בכל מכמני התורה והיה לומד תורה ביגיעה גדולה מתוך הדחק, הסיבה שהוא לא קבל מרות של רבנים בדורו, כי עצמו היה גאון ובעל סמכות לחלוק על חבריו.
ובנוסף הוא היה גאון במידות, ואפילו שהוא ספג בליסטראות של בוז לעג בלי סוף, מעולם הוא לא השיב אפילו מילה אחת בגנאי של חביריו שחלקו עליו (אני מדבר מהעדה החרדית וכדו' בעת שיצאו נגדו)