מכלולאים פעילים
בערך נכתב כי העלייה בז' באדר נוסדה ע"י הרב משה צבי נריה בה'תש"ט.
יתכן ואני טועה, אבל זה נשמע לי מופרך לחלוטין.
נושא בדף שיחה:קבר רבי שמעון בר יוחאי/ארכיון
יש לך מקורות מוקדמים יותר?
לא. אבל מוזר לומר שכל הציבור החרדי על כל גווניו ינהג במנהג שהנהיג הרב נריה.
עכשיו כבר יש מקור, אבל למשל יש מנהג שכל גווני הציבור נוהגים וזה חידוש של הרב חרל"פ
יושב פלשת הסתיר את הרשומה הזאת (היסטוריה)
ספר לי בסוד.
המנהג לומר שירת הים בציבור בניגון בליל שביעי של פסח בחצות הליל הוא מנהג שיסד הרב חרל"פ לפני לא הרבה שנים, וכיום נוהגים בו אשכנזים חסידים ומתנגדים, לגבי עדות המזרח איני יודע.
אמנם היה מקובל הרבה קודם שאומרים את שירת הים בשביעי של פסח ביום קודם התפילה, או אפילו בלילה [בד"כ באשמורת] כחלק מתיקון ליל שביעי של פח, אבל למיטב ידיעתי וחיפושי, הרב חרל"פ הוא אשר הפך את המנהג למשהו עצמאי בחצות הלילה.
נו טוב. זו סגולה לזיווג. אנחנו מוכנים לקחת מכולם 
ע"פ המופיע כאן זה קדום הרבה יותר
על פי המקור שציינת המנהג מובא בלוח ארץ ישראל תרנ"ו. חפשתי בעותק המופיע באינטרנט. אז המנהג של ז' אדר לא מצאתי אולם המנהג לקרוא את שירת הים בציבור בליל שביעי של פסח דוקא כן מצאתי שם. (לא בחצות אלא בשתי השעות האחרונות של הלילה)
מעניין. כי הטענה שהמקור הוא של הרב נריה אינו של ויקיפד זאת טענה שככל הנראה נטענה על ידי הרב נריה עצמו. המקור שאני ראיתי לכך הוא בקישור שמופיע בערך ל"מקור ראשון" שמה הדבר מובא כעובדה מפי אל וי שהשתתפו בכך לראשונה בז' אדר תש"ט. אולי היו לפני כן יחידים שנהגו כך והוא הפיץ את המנהג. אכן מעניין.
בברסלב כך נהגו לכאורה הרבה שנים
בספר מירון של יוסף הגלילי, עמוד 174, הוא מתאר את ההילולא בז' אדר הרבה לפני תש"ט, כשהרב נריה רק חידש את המנהג שנוצר בעשרות השנים הקודמות.
גם בספר פתח אליהו לריא"ז מרגליות, עמוד לח, הוא מתאר את ההילולא בז' באדר במירון: "מלפנים בז' אדר יום פטירת משה רבינו ע"ה, נסעו מירושלים אנשים רבים לחברון, ומצפת ומטבריא והגלילות נסעו למירון, ששם חלקת מחוקק צפון". ובספר הילולא דרשב"י, דף ה' עמוד ב', כתב שיש יסוד גדול למנהג קדמון שנהגו בצפת ביום ז' אדר ליסע למירון...
ובמכתב אחר (משנת תשט"ז, נדפס ב'אזמר בשבחין', עמ' קכ) כתב "ומזמן קדמון שעושים בלילה הדלקה, ונקרא שם יום ל"ג לעומר קטן, ובאמת זה הקטן גדול הוא, שאז אין שום תערובות, וכולו קדוש וקדוש הוא שם"
הציטוט משנת תרנ"ו מופיע בספר אדרת תפארת חלק ו', לר' אברהם דורי, עמ' תנב.