ניחא דברי חז"ל על גדול המלבין שיניים לחבירו, שעוסקים בכלל בחיוך ולא במחמאה. אבל מה מקום יש לדברי הרמב"ם שמציג את הצד השלילי והמגונה של תאוות הכבוד (מצד המקבל, לא מצד הנותן)? האם יש כאן רמיזה שמחמאה הגונה מדי עלולה להוליד רח"ל אצל המוחמא תכונה מגונה של רדיפת מחמאות, ולכן צריך להיזהר חלילה שלא להגזים במחמאות בכדי שלא להיכשל באיסור לפני עיוור לא תתן מכשול?
