הרב אמ"א נכד האדמו"ר הפני מנחם, סיפר את הסיפור הבא לפני כשלשה שבועות בחתונת בתו [ר"ח שבט] באולמי גוטניק: סבי האדמו"ר זצ"ל המליץ לי ללמוד בקיאות, ואמר לי: "עיון זה כמו צ'ק דחוי, אין משהו ביד, זה לטווח הרחוק, וגם אז לא בטוח שימומש, אבל בקיאות דף אחרי דף זה כסף מזומן שאפשר לממש ביד, מרגישים סיפוק".
נושא בדף שיחה:הרב שאול אלתר/ארכיון 1
שרגא הסתיר את הרשומה הזאת (היסטוריה)
וחי בהם תודה.
תשובה על הדברים האמיתיים הנ"ל יש לכם?
אני לא מבין, לומדי העיון, הם נגד בקיאות? למה? הם מפחדים למצוא פירכה לסברות הכרסיות שלהם?