כך לשון המהרש"א בחידושי אגדות מסכת הוריות דף יב עמוד א -
"ואמר חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות וגו'. והכי אמרינן נמי בעירובין שאמר רבי ראיתי את ר"מ מאחוריו וכו' ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדידנא טפי שנאמר והיו עיניך רואות וגו' והוא שהדבור של אדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפי אבל מתוך עקימת שפתים וקריצת עינים שבאדם לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר וז"ש והיו עיניך רואות לפנים את מוריך המורה לך כונת המדבר ומזה הטעם אמרינן נמי לקמן בסוף פרקין בני ת"ח וכו' בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם כדי שיהיו עיניהם רואות מוריהם אבל כשאין להם דעת אמרינן שם שיושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם מפני כבודם דאין לחוש בהם שיראו מוריהם."
כך שהוא מסביר לא רק את דברי רב משרשיא (כפי שעכשיו מופיע בערך), אלא גם הדרשה והיו עיניך רואות את מוריך, ואת היתרון של ראיית פני ר"מ מלפניו על ראייתו מאחריו.
את מעלת ראיית החכמים בשעת מיתה לכאורה לא היה אפשר להסביר כך, אבל בגמרא שם הוא מפרש שהכוונה לשעת יציאת נשמה, ולפי דרכו מסתבר לומר שגם שם הכוונה על היכולת ללמוד מהם ומהבעותיהם. [וכנראה הק"ו, שאפילו בשעת מיתה, שהם כבר לא בכוחם, יש מעלה בראייתם, כל שכן בחייהם שהם בכוחם ואפשר ללמוד מהם הרבה].
נשארנו עם המעלה בראיית ר"מ מאחריו, ועם המקורות בירושלמי, שלכאורה א"א להסביר ע"פ דרכו של המהרש"א. וצריך ביאור האם לגביהם המהרש"א מודה שההסבר הוא מכיוון אחר לגמרי, או שגם לגביהם אפשר למצוא הסבר שקשור ליכולת ללמוד מהם.