PFAS

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

PFAS תרכובות פרא ופולי-פלואורואלקיליות (באנגלית: Per- and polyfluoroalkyl substances) הן קבוצת כימיקלים המיוצרים באופן סינתטי הכוללים פחממנים המותמרים על ידי קבוצות פלואור מרובות.[1] מחקרים אפידמיולוגיים הראו כי תרכובות אלו מצטברות בגוף האדם ועלולות לגרום נזקים בריאותיים כמו: הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן הכליה וסרטן האשכים, פגיעה במערכת החיסונית, עלייה ברמת הכולסטרול, ופגיעה בעוברים.[2] המזהמים בקבוצה זו נודדים למרחקים ארוכים הרחק ממוקדי הזיהום, יציבים מאוד בסביבה, ומצטברים ברקמות ביולוגיות בסביבה ובגוף האדם.[2]

הגדרה מורכבת יותר היא הן תרכובות כימיות אורגננו-פלואריות סינתטיות שיש להן מספר אטומי פלואור המחוברים לשרשרת אלקיל. הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) מגדיר אותם כחומרים מופלרים המכילים לפחות אטום מתיל או מתילן פחמן מופלר מלא (ללא כל H/Cl/Br) אטום /I המחובר אליו), כלומר למעט כמה יוצאי דופן שצוינו, כל כימיקל עם לפחות קבוצת מתיל פרפלורית (-CF3) או קבוצת מתילן פרפלורית (–CF2) הוא PFAS.

על פי ה-OECD, ידועים לפחות 4,730 PFAS נפרדים עם לפחות שלושה אטומי פחמן פרפלואורינים. מסד נתונים של רעילות של הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA), DSSTox, מפרט 10,776 חומרי PFAS. תת-קבוצה מתוך חומרים אלה Fluorosurfactants, חומרי השטח הפלואוריים או פעילי השטח המופלרים, הם בעלי "זנב" מופלר ו"ראש" הידרופילי ולכן הם פעילי שטח. הם יעילים יותר בהפחתת מתח-הפנים של מים מאשר פעילי שטח פחמימנים דומים. הם כוללים את החומצות הפרפלואורו-סולפוניות כגון חומצה פרפלואורו-אוקטן-סולפונית (PFOS) ואת החומצות הפרפלואורו-קרבוקסיליות כגון חומצה פרפלואורו-אוקטנואית (PFOA).

המבנה של PFOS, חומר פעיל שטח פלואורואורגני, עמיד ומתצטבר בגוף ובסביבה

תרכובות PFAS מיוצרות בידי האדם החל משנות הארבעים של המאה ה-20 ומשמשות במגוון מוצרים: יצירת ציפויים מוצרים העמידים בפני חום, שמן וכתמים כולל בציפויי מחבתות וסירים, כתוספים דוחי שמן ומים, בבגדים, באריזות מזון ובחומרי בידוד של חוטי חשמל. בנוסף, משמשות תרכובות אלה גם כמעכבי בעירה בקצפי כיבוי המשמשים לכיבוי שריפות של נוזלים דליקים (כגון דלקים) ולכן נעשה בהן שימוש נרחב בנמלי תעופה אזרחיים וצבאיים.[1] בשנים האחרונות נמצאו תרכובות ממשפחת ה-PFAS ברחבי העולם במקורות מים ובמערכות אספקת מי שתייה, כולל גם בישראל.[1]

הצטברות ביולוגית של FPAS בסביבה ימית
הצטברות ביולוגית של FPAS במעלה מארג המזון בסביבה ימית- ככל שעולים במעלה מארג המזון כך עולה ריכוז החומרים המזיקים. דבר זה מתקיים גם ביחס לבני אדם.

ידוע כי PFOS ,PFOA ו-PFAS אחרים עמידים בסביבה ומתוארים בדרך כלל כמזהמים אורגניים עמידים, הידועים גם כ"כימיקלים לנצח". כימיקלים ממשפחת ה-PFAS נחשבים כיציבים במיוחד וכמעט ואינם מתפרקים ולכן נוטים להצטבר לאורך זמן רב בסביבה הטבעית או בגוף האדם.[1] הצטברות ביולוגית ויציבות של החומרים עלולות לגרום בעיה גדלה והולכת עבור בעלי חיים ובהקשר של בריאות הציבור.

על פי האקדמיות הלאומיות למדעים, הנדסה ורפואה, חשיפה ל-PFAS קשורה לסיכון מוגבר לירידה בתגובת נוגדנים, דיסליפידמיה (כולסטרול גבוה באופן חריג), ירידה בצמיחה של תינוקות ועוברים, ועלייה בסיכון לסרטן הכליה. מדענים מודאגים לדוגמה עקב ראיות לכך שחומרי PFAS נמצאים בריכוזים עולים בחלב אם. מהספרות עולה כי חשיפה ל-PFAS עלולה לגרום להשפעות על הכבד (שאחראי לסילוק רעלים בגוף), על מערכת החיסון ועל ההתפתחות של ילדים. עוד עולה כי אוכלוסיות שצרכו מי שתייה מזוהמים ב-PFOA במשך לפחות שנה סבלו מעלייה ברמת הכולסטרול, פגיעה בבלוטת התריס, סיכויים מוגברים לתחלואה בסרטן וכן עלייה בשיעורי ההשמנה בילדים.[1]

חששות בריאותיים הובילו לתביעות רבות של אזרחים בארצות הברית נגד חברות. בשנת 2021, מיין הפכה למדינה הראשונה בארצות הברית שאסרה על תרכובות אלו בכל המוצרים עד 2030, למעט מקרים שנחשבו "כרגע בלתי נמנעים".

מחקר משנת 2021 שפורסם בירחון Environmental Science & Technology מצא כימיקלים רעילים של PFAS ב-100% מדגימות חלב האם שנבדקו. מדענים מארגון Toxic-Free Future, אוניברסיטת אינדיאנה, אוניברסיטת וושינגטון ומכון המחקר לילדים של סיאטל הובילו את המחקר. המחקר טוען כי חומרים רעילים - כולל תרכובות מהדור החדש שנמצאות כיום בשימוש - מצטברות בגופים של בני אדם. למרות ההבטחות של התעשייה הכימית ש-PFAS בשימוש עכשווי לא מצטבר באנשים, המחקר מוצא שגילויים של כימיקלים אלו בחלב אם נמצאים במגמת עלייה בעולם ומכפילים את עצמם כל ארבע שנים.[3]

גילוי הסכנה של חומרי PFAS

בשנות ה-40 החלו בחברת דופונט לייצר טפלון למגוון רחב של מוצרים. אחד השימושים הראשונים של הטפלון היה במסגרת פרויקט מנהטן.[4] מלח אורניום היה מעכל מאד לצנרת במפעל הייצור שלו וכדי להגן על הצנרת ציפו אותה מבפנים בטפלון.[4] בהמשך השתמשו בטפלון כדי לצפות מחבתות כדי למנוע מאוכל להדבק. למחבת[4].

תהליך ייצור מסחרי של הטפלון כרוך בשחרור רב של חום שעלול לגרום לפיצוץ. כדי לאפשר ייצור טפלון בכמויות מסחריות הכניסו אותו למים שיקררו אותו. עם זאת החומר עלול להתרכז במקום מסוים וליצור פיצוץ כדי למנוע דבר זה הוסיפו למים PFOA, המוכר גם כ-C8. חומר זה יוצר בועות קטנות שבתוכן יכולות להיווצר שרשרות ארוכות של טפלון, ללא חשש של פיצוץ בשל המים המקררים אותן. כדי לצפות סיר מתכת בטפלון, חורצים בחריצים מיקרוסקופיים את שטח הפנים של המתכת ומתיזים את התערובת המתקבלת על פני השטח. המים וה-PFOA מסולקים לסביבה והטפלון נשאר על פני השטח.[4]

הטפלון עצמו מורכב משרשראות ארוכות של מולוקלות שאינן מגיבות בכלל עם חומרים אחרים - מה שמעניק להן את תכונות העמידות שלהן. הטפלון נחשב חומר בטוח למדי שנכנס לגוף האדם ויוצא ממנו ללא הצטברות או השפעה[4]. המצב שונה למדי ביחס ל-PFOA. מחקרים אפידמיולוגיים שבוצעו בשנים האחרונות הראו כי תרכובות אלו מצטברות בגוף האדם כמו גם בבעלי חיים אחרים, ועלולות לגרום נזקים בריאותיים כמו: הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן הכליה וסרטן האשכים, פגיעה במערכת החיסונית, עלייה ברמת הכולסטרול, ופגיעה בעוברים.[2] החומר עובר הצטברות ביולוגית והוא עמיד מאד, כך שכמויות זעירות שלו נמצאות במי גשם, ומי שתייה. דרך מקורות אלה וכן דרך מקורות אחרים (כמו עטיפות מזון, מוצרי היגיינה, זיהום במזון ועוד) החומרים מגיעים אל תוך הגוף האנושי ומצטברים בו[4].

חוואי מקומי שגר ליד מפעל של דופונט, שם לב שהפרות שלו, שותות ממי נחל שזוהמו בקצף ממקור לא ידוע. הפרות חלו במחלה מסתורית. תביעה של החוואי את חברת דופונט הביאה לגילוי של פיזור PFOA למערכת המים של מערב וירג'יניה.


תובענה ייצוגית בארצות הברית גרמה לתשומת לב לאומית בשנת 2005. עובדים במפעל בפארקרסבורג, מערב וירג'יניה, של חברת דופונט חברו לתושבים מקומיים כדי לתבוע את החברה על שחרור מיליוני ק"ג של אחד מהכימיקלים הללו, הידוע בשם PFOA, לאוויר ולנהר אוהיו. עורכי דין גילו שחברת דופונט ידעה כבר ב-1961 ש-PFOA עלול להזיק לכבד, אך הסתירה את הנזקים מהציבור. [1][4].

מאז שנת 2000, התפרסמו מאות מאמרים מדעיים שעברו ביקרות עמיתים בנושא PFAS.[2] [3] המחקרים הראו ש-PFAS רבים הם רעילים, לא מתפרקים במלואם בסביבה, ובעלי תכונה של הצטברות ביולוגית - הם מצטברים בגופם של אנשים ובעלי חיים ברחבי העולם. כמה מחקרים גילו PFAS במעל ל-99% מהאנשים שנבדקו.[5][4] אחרים מצאו PFAS בחיות בר, כולל דובי קוטב, דולפינים וכלבי ים.[5]

עם הזמן התברר כי החומר מתפזר בסביבה, מצטבר בגוף האדם ובבעלי חיים, ועלול לגרום לנזקים בריאותיים משמעותיים, בהם פגיעה בכבד, סרטן, בעיות בפריון ובעיות התפתחות בעוברים. בינואר 2024 ה-IARC סיווג את החומר PFOA כגורם מסרטן בבני אדם (Group 1). [6][6]

כמה חומרים ממשפחת ה־PFAS, כגון PFOA, עשויים להימצא ברמות נמוכות במזון, במי שתייה ובאבק ביתי. אף על פי שרמות החומר במי השתייה בדרך כלל נמוכות, הן עשויות להיות גבוהות יותר באזורים מסוימים – למשל בקרבת מתקנים תעשייתיים שהשתמשו בכימיקלים אלו.[6]

חשיפה לחומרי PFAS בישראל

צוות בין-משרדי גיבש תמונת מצב לנוכחותם של מזהמים אלו בישראל. הצוות של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ורשות המים פועל מאז שנת 2022 לאיסוף מידע ולתיאום פעולות אסדרה. באפריל 2022 פרסם הצוות דו"ח תמונת מצב בישראל.[2] בשנים 2021 עד 2023 המשרד להגנת הסביבה ביצע סקר דיגומים לנוכחות תרכובות PFAS בשפכי תעשייה, בקולחים ובבוצות של מכוני טיהור שפכים (מט"ש) ונחלים ופרסם את הממצאים ביוני 2024. הממצאים מעידים על נוכחות של תרכובות PFAS בקידוחים להפקת מי שתייה, בנחלים, קידוחי ניטור מי תהום, בשפכי תעשייה, בקרקע, בקולחי מט"שים ובבוצות מט"שים ובתשטיפי מטמנות פסולת. עד שנת 2024 סגר משרד הבריאות שישה קידוחים של מי שתייה לנוכח חריגה מִתקן מי שתייה נוכחי, ולפחות עשרה קידוחים נוספים צפויים להיסגר בשנת 2026 עקב חריגה מִתקן מי שתייה.[2]

סקר של רשות המים בישראל שבוצע בשנת 2020 מצא ריכוזים נמוכים של PFAS בקידוחי שתייה בישראל. עם זאת נמצאו ריכוזים משמעותיים של PFAS במי תהום בקידוח הסמוך למתקן אימון של כיבוי אש, וכן באתרים שונים: תחת אתרי תשתית דלק בהם כובו שריפות דלק, תחת אתרי סילוק פסולות במקומות שונים בארץ, בקידוח ניטור בתוך שדה תעופה צבאי וכן בקידוחי הפקה סמוכים לשדות תעופה - צבאי ואזרחי.[1]

במרץ 2021 חוקרים מטעם משרד הבריאות פרסמו סקר ניטור ביולוגי ראשון בישראל שבדק ריכוזים של כימיקלים ממשפחת ה-PFAS בבני אדם. הסקר היה מצומצם מאד בהיקפו וכלל רק 20 משתתפים שאינם בהכרח מייצגים את כל האוכלוסייה בישראל. מהסקר עולה כי 4 מתוך 12 כימיקלים שנבדקו, נמצאו בפלסמה של משתתפים ישראלים. שלושה כימיקלים:PFOA ,PFHxS וכן PFOS-L נמצאו בכל הדגימות. PFNA נמצא ב-12 מתוך 20 הדגימות ואילו PFHpS-L נמצא בשלוש דגימות.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא PFAS בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 תמר ברמן, זהר ברנט–יצחקי, חשיפה ל-PFAS (תרכובות פרא- ופולי-פלואורואלקיליות) בקרב מבוגרים בישראל: תוצאות ממחקר פיילוט, משרד הבריאות, מרץ 2021
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 מזהמים סביבתיים מקבוצת PFAS, באתר המשרד להגנת הסביבה, 18 באוגוסט 2024
  3. ↑ 100% of breast milk samples tested positive for toxic “forever chemicals”, toxic free future, May 13, 2021
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 דרק מולר, How One Company Secretly Poisoned The Planet, Veritasium, יוטיוב, 15.05.2025
  5. ↑ Chang Ho Yu, C. David Riker, Shou-en Lu, Zhihua (Tina) Fan, Biomonitoring of emerging contaminants, perfluoroalkyl and polyfluoroalkyl substances (PFAS), in New Jersey adults in 2016–2018, International Journal of Hygiene and Environmental Health, Volume 223, Issue 1, 2020, Pages 34-44, ISSN 1438-4639
  6. ^ 6.0 6.1 PFOA, PFOS, and Related PFAS Chemicals, החברה האמריקנית לסרטן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

PFAS41156765Q648037

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=PFAS&oldid=3009672"