M103
מידע כללי | |
---|---|
סוג | טנק כבד |
מדינה מייצרת | ארצות הברית |
שנת ייצור | 1954-1953 |
מידע טכני | |
אורך | 7 מטרים |
רוחב | 3.7 מטרים |
גובה | 3.2 מטרים |
משקל | 57 טון (מוכן לקרב) |
מהירות | 34 קמ"ש |
טווח פעולה | 130 ק"מ |
מנוע | בנזין, 690 כ"ס |
שריון | 137-25 מילימטר |
צוות | 5 (מפקד, תותחן, נהג, שני טענים) |
מערכות נשק | |
חימוש עיקרי | תותח 120 מ"מ M58 |
חימוש משני |
מקלע כבד 12.7 מ"מ M2 בראונינג בצריחון המפקד |
M103 היה טנק כבד מתוצרת ארצות הברית שפותח בתחילת שנות ה-50. ה-M103 היה הטנק הכבד המבצעי הראשון ששירת בצבא ארצות הברית, ועד להופעת טנק המערכה M1 אברהמס בשנות ה-70 היה לטנק הכבד ביותר בשירות הצבא האמריקאי. אחרון הטנקים יצא משירות בשנת 1974.
פיתוח
במהלך מלחמת העולם השנייה ניסה הצבא האמריקאי ללא הצלחה לפתח טנק כבד בעל שריון עבה ותותח עוצמתי. בתום המלחמה, גברה התעניינותו בפיתוח של טנק שכזה עם חשיפתם של טנקים גרמנים כבדים ניסיונים כדוגמת הפנצר 8 'מאוס' וה-E100, ועם הופעתו של הטנק הסובייטי החדש IS-3 ב-1945. ה-IS3 אשר היה חמוש בתותח בקוטר 122 מ"מ ושריון עבה השפיע רבות על פיתוח הטנקים בארצות הברית בשנים שלאחר המלחמה [1].
ב-1948, עם התגברות החשש לפרוץ מלחמה כנגד ברית המועצות, פרסמה ועדת החימוש האמריקאית (OTCM) מפרט לטנק כבד חדש במשקל 58 טון החמוש בתותח 120 מ"מ, תחת השם T43. עם פרוץ מלחמת קוריאה בחודש יוני 1950, העבודה על ה-T43 לא התקדמה מעבר לבניית דגם עץ של הטנק. באותו זמן נראה היה כי המלחמה תוביל לעימות כלל עולמי ולמלחמת עולם שלישית. מאחר שלצבא ארצות הברית לא היה אף טנק בארסנל שלה אשר השתווה ל-IS3 הסובייטי, הזמין הצבא כ-80 טנקי T43 (כשמאוחר יותר גדלה ההזמנה לכ-300 יחידות).
דגם האבטיפוס הראשון של ה-T43 הושלם ביוני 1951 ונשלח למתחם הניסויים באברדין. הדגם הסופי, ה-T43E1, שכלל מספר שינויים מדגם האבטיפוס נכנס לייצור בין השנים 1953–1954 במפעל של קרייזלר בדלאוור, ממנו הושלמו כ-300 יחידות. במבחנים שנערכו לכלי נמצא כי הוא לא מתאים לסטנדרטים של הצבא והטנקים הושמו באיחסון. בנובמבר 1955 המליצה ועדת ביקורת להכניס 98 שינויים לטנקים כדי שאלה יתאימו לדרישות הצבא; אלה אושרו ובאפריל 1956 הטנק המתוקנן קיבל את השם M103 [1].
מאפיינים
החימוש העיקרי של ה-M103 היה תותח בקוטר 120 מ"מ M58, בעל זווית הגבהה והנמכה של 15°+ עד 8°-. שני מקלעי 7.62 מ"מ M1919 בראונינג הותקנו במקביל לתותח משני צדדיו. בנוסף, מקלע כבד בקוטר 12.7 מ"מ M2 בראונינג הנשלט בשלט רחוק הותקן בצריחון המפקד. צריח הטנק היה גדול ממדים כדי להכיל את התותח יחד עם ארבעת אנשי צוות: המפקד, התותחן ושני טענים. איש הצוות החמישי, הנהג, ישב בקדמת התובה.
שלדה (חזית) | חלק עליון | 130 מ"מ | חלק תחתון | 110 מ"מ |
שלדה (צד) | חלק עליון | 51 מ"מ | חלק תחתון | 44 מ"מ |
שלדה (עורף) | 38 מ"מ | |||
שלדה (גג) | 25 מ"מ | |||
בסיס התותח | 250 - 100 מ"מ | |||
צריח (חזית) | 130 מ"מ | |||
צריח (צד) | 130 -70 מ"מ | |||
צריח (עורף) | 51 מ"מ | |||
צריח (גג) | 38 מ"מ |
שירות מבצעי
טנקי M103 הראשונים נפרסו באירופה בינואר 1958, כחלק מגדוד השריון 899, שכונה מאוחר יותר גדוד השריון הכבד השני. יחידה זו, שאורגנה בצורה שונה מגדודי השריון בצבא האמריקאי שכללו טנקים בינוניים, הורכבה מארבע פלוגות בנות שש מחלקות כל אחת, כשבכל מחלקה שלושה טנקי M103 (סך הכל 18 טנקים בפלוגה). בשנים 1958–1959 נכנס הטנק גם לשירות בחיל הנחתים האמריקאי.
עם כניסת טנק המערכה M60 פטון לשירות ב-1963, ביטל הצבא האמריקאי את גדודי השריון הכבדים שלו וטנקי M103 הוחלפו על ידי ה-M60. בחיל הנחתים שירתו טנקי M103 עד 1973.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Hunnicutt, R.P. Firepower: A History of the American Heavy Tank. 1988; Presidio, pp. 112-134
- ^ Armor fighting vehicles data base
רק"מ של ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה | ||
---|---|---|
טנקים קלים | M24 צ'אפי • M41 ווקר בולדוג • T92 • M551 שרידן • M8 | |
טנקים בינוניים | M4 שרמן • M26 פרשינג • M46 פטון • M47 פטון • M48 פטון • T95 | |
טנקים כבדים | M103 | |
טנקי מערכה | M60 פטון • M1 אברהמס | |
נגמ"שים | M75 • M59 • M-113 • AAV-7A1 • סטרייקר | |
נגמ"שי לחימה | בראדלי M2 • בראדלי M3 | |
תותחים מתנייעים | M56 סקורפיון • M50 אונטוס • M55 הוביצר • תותח מתנייע M-107 • M-108 הוביצר • תותח מתנייע M-109 • תותח מתנייע M-110 • M1128 • | |
רק"מ נ"מ | M42 דאסטר • M163 VADS • M247 סרג'נט יורק • M6 "ליינבקר" • MIM-72 צ'פרל | |
כלים הנדסיים | טנק גישור M60AVLB • M9 ACE • דחפור קטרפילר די-7 • גריזלי • M1A1 Assault Breacher Vehicle • טנק גישור M104 וולברין • דחפור משוריין קטרפילר די-9 |