Francis Albert Sinatra & Antonio Carlos Jobim
| אלבום אולפן מאת פרנק סינטרה | ||||||
| יצא לאור | 1967 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 30 בינואר - 1 בפברואר 1967 | |||||
| סוגה | פופ קלאסי (מסורתי), בוסה נובה | |||||
| אורך | 28:05 | |||||
| חברת תקליטים | רפרייז רקורדס | |||||
| הפקה | סוני ברוק | |||||
| ||||||
Francis Albert Sinatra & Antonio Carlos Jobim הוא אלבום מאת הזמר האמריקני פרנק סינטרה, זהו אלבום האולפן ה-49 של סינטרה וה-22 היוצא בחברת ההקלטות רפרייז רקורדס. האלבום יצא בשנת 1967.
בשנות ה-60 צבר סגנון הבוסה נובה מעריצים בקרב קהל אוהבי הג'אז והפופ. אך סינטרה לא ניסה להקליט מוזיקה בסגנון זה שהושפע מהמוזיקה הברזילאית. בשנת 1967 החליט סינטרה לנסות ולהקליט אלבום בסגנון עם המלחין הידוע ביותר של סגנון הבוסה נובה, אנטוניו קרלוס ז'ובים. האלבום שאורגן בידי קלאוס אוגרמן הציג את ז'ובים שניגן על גיטרה והוסיף קולות רקע. את הלחנים המקוריים כתב ז'ובים בעצמו.
באלבום מופיעים שלושה שירים ממה שמוגדר כספר השירים האמריקאי הגדול. השירים אורגנו כך שיתאימו לסגנון הבוסה נובה. התוצאה הייתה אלבום עדין ושקט, שהשתמש במקצב הלטיני כבסיס אך לא כנקודת המיקוד של האלבום. ארגונו הרגוע של אוגרמן שכלל כלי נשיפה שקטים, כלי הקשה מתונים ושאינם פורצים את המסגרת השלווה של האלבום.
מבקרים מוזיקליים רבים טענו כי הופעתו של סינטרה באלבום בולטת בהשוואה לאלבומיו האחרים, הייתה זו הופעתו העדינה ביותר, מדגיש כל שורה בשירים ומביא את יכולתו הווקאלית לשיאים חדשים.
לאחר הצלחת אלבום זה הוציאו סינטרה וז'ובים אלבום משותף נוסף, Sinatra & Company שיצא בשנת 1971.
האלבום היה מועמד לגראמי בקטגוריית אלבום השנה. אך בטקס גראמי שהתקיים בשנת 1968 זכה האלבום, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של להקת הביטלס.
Francis Albert Sinatra & Antonio Carlos Jobim35411275