תעשיית הפרוות
תעשיית הפרוות היא כינוי לכלל העסקים שעיקר פעילותם היא תעשיית ייצור ביגוד או מוצרים נלווים מחומר גלם שמקורו בפרוות או עורות של בעלי חיים שניצודו או שגודלו במיוחד למטרה זו, במפעלים שיועדו לכך או מסחר במוצרים שיוצרו מחומרי גלם אלה.
היסטוריה
אף שבני אדם צדו בעלי חיים והשתמשו בפרוותם למטרות ביגוד והתגוננות מקור כבר בתקופת האבן, חוות הפרווה התעשייתיות הראשונות הופיעו באמריקה הצפונית בשנות ה-60 של המאה ה-19. מבחינה היסטורית, סחר הפרוות באמריקה הצפונית שיחק תפקיד כלכלי חשוב בארצות הברית ובקנדה. ציידי בעלי חיים לשם מכירת פרוותם היו אלה שחקרו וגילו חלקים נרחבים באמריקה הצפונית. אופנת כובעי הבונים הביאה לתחרות אינטנסיבית על אספקת חומרי הגלם שנדרשו לייצורם.
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, נמתחה ביקורת קשה על יצרני ולובשי הפרוות, בטענה כי שיטות לכידת החיות, גידולן ושיטת הפשטת עורותיהן כרוכות באכזריות רבה. זמינותן של פרוות מלאכותיות חיזקה את הביקורת שטענה שתעשיית הפרוות אינה הכרחית. תומכי תעשיית הפרוות מצביעים על העובדה שפרוות טבעיות הן משאב מתחדש, בניגוד לפרוות מלאכותיות.
תעשיית הפרוות כיום
כיום, כ-85% מהפרוות בעולם מגיעות מחיות שמגודלות בחוות של תעשיית הפרוות. חווה שכזו מחזיקה בדרך כלל אלפי בעלי חיים, ושיטות הגידול שלהן דומות ברחבי העולם. חוות הפרווה העיקריות נמצאות בדנמרק, נורווגיה, פינלנד והולנד. סין היא מייצאת הפרווה הגדולה בעולם. מדינות אחרות אוסרות על קיום התעשייה בשטחן, כגון אוסטריה, קרואטיה, בריטניה ושווייץ. בישראל הועלתה במרץ 2009 הצעת חוק על ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ המבקשת לאסור על סחר בפרוות בישראל אך הצעה זו לא התקבלה על ידי הכנסת.[1]
המספר הכולל המוערך של החיות המומתות במשקי פרוות מדי שנה הוא כ-31 מיליון. 26 מיליון חורפנים, 4.5 מיליון שועלים, רבע מיליון צ'ינצ'ילות, 150 אלף צובלים ומאות אלפי חיות ממינים נוספים, בהם מכרסמים וטורפים כגון חתולי בר וכלבי בר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרוות |
הערות שוליים
- ^ שחר אילן, הצעת חוק של ח"כ ניצן הורוביץ: לאסור כליל על סחר בפרוות בישראל, באתר הארץ, 17 במרץ 2009
26435931תעשיית הפרוות