תעשיית הנפט באיראן
תעשיית הנפט והגז באיראן היא אחד מענפי היסוד של כלכלת איראן וממלאת תפקיד מרכזי בהכנסות המדינה, ביצוא ובמדיניות החוץ שלה.[1]
איראן נמנית עם המדינות בעלות עתודות הנפט והגז הגדולות בעולם ובשנת 2023 דורגה בין המדינות המובילות בעולם בעתודות נפט ובמקום השני בעולם בעתודות גז טבעי.[2]
לפי נתוני אופ"ק, בסוף 2024 הוערכו עתודות הנפט המוכחות של איראן בכ-208.6 מיליארד חביות.[3]
ענף הנפט והגז היה במשך עשרות שנים מקור מרכזי למטבע חוץ עבור איראן וגם תחת משטרי סנקציות בינלאומיים, המשיכה איראן לייצא נפט גולמי, קונדנסט ותזקיקים, אם כי בהיקפים משתנים.
עיקר היצוא מופנה לסין, סוריה, איחוד האמירויות הערביות וונצואלה כיעדי יצוא.
היסטוריה
ראשית תעשיית הנפט באיראן הייתה בשנת 1901, כאשר איש העסקים, ויליאם נוקס ד'ארסי, קיבל זיכיון לחיפוש נפט בדרום המדינה.
גילוי הנפט בשנת 1908 הוביל להקמת חברת הנפט האנגלו-פרסית (Anglo-Persian Oil Company).
בשנת 1914 רכשה ממשלת בריטניה שליטה בחברה האנגלו-פרסית ובכך חיזקה את השפעתה הישירה על תעשיית הנפט באיראן.
בשנת 1951 הלאים הפרלמנט האיראני את תעשיית הנפט ובאותה שנה הוקמה חברת הנפט הלאומית האיראנית.
בשנת 1953 הודח ראש הממשלה, מוחמד מוסאדק, בהפיכה שנתמכה בידי בריטניה וארצות הברית ולאחר מכן גובש הסדר חדש שחילק את רווחי הנפט בין איראן לבין קונסורציום בינלאומי.
בשנת 1976 תפוקת הנפט של איראן הגיעה לשיא היסטורי של כ־6.6 מיליון חביות ביום.[4]
לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979, עברה התעשייה לשליטה מלאה של המדינה.
איראן ביטלה את ההסכמים הקודמים עם חברות הנפט הזרות וחברת הנפט הלאומית קיבלה אחריות על הפקה, מכירה ויצוא הנפט.
במהלך שנות ה-80 נפגעה התעשייה קשות בשל מלחמת איראן-עיראק ובהמשך גם בשל סנקציות בינלאומיות, ירידה טבעית בתפוקה והגבלות על השקעות זרות.
כלכלה
ענף הנפט והגז הן אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של איראן, אף שחלקו היחסי בכלכלה השתנה לאורך השנים.
ההכנסות משפיעות ישירות על תקציב המדינה, על יתרות המטבע הזר ועל יכולתה של הממשלה לממן השקעות ציבוריות.
התלות בהכנסות הפכה את הכלכלה האיראנית לרגישה במיוחד לתנודות במחירי הנפט ולמגבלות חיצוניות על יצוא.
סנקציות והשפעה בינלאומית
מאז 2012 הושפעה תעשיית הנפט האיראנית עמוקות מסנקציות אמריקאיות ובינלאומיות שנגעו ליצוא, לביטוח ימי, למימון ולגישה לטכנולוגיה.
חתימת הסכם הגרעין בשנת 2015, הובילה להקלה זמנית, אך פרישת ארצות הברית מן ההסכם בשנת 2018 הביאה להחזרת חלק גדול מן הסנקציות.
למרות הסנקציות, איראן הצליחה להמשיך לייצא נפט דרך רשתות מסחר, בעיקר לשוק הסיני.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אליסף קוסמן, ליאור בן ארי, נקודת התורפה האיראנית - והסיבה שנותרה חסינה, באתר ynet, 9 במאץ 2026
- איתי רושקביץ ודרינה רזניקוב, קריסת המשטר באיראן עשויה להיות האירוע הכלכלי הגדול של העשור, באתר גלובס, 17 במרץ 2026
- דודי קוגן, התקיפה שתחשיך את איראן? מתקן הגז האסטרטגי שהותקף על ידי ישראל, באתר ישראל היום, 18 במרץ 2026
הערות שוליים
- ↑ Energy and the Iranian economy: hearing, DIANE Publishing, מסת"ב 978-1-4223-2094-5. (באנגלית)
- ↑ "The Rising might of the Middle East super power". Council on Foreign Relations (באנגלית). נבדק ב-2026-03-18.
- ↑ Wayback Machine, uidergisi.com
- ↑ ליאור באקאלו, האמת מאחורי התקיפה הישראלית של מתקני הנפט באיראן, באתר מאקו, 8 במרץ 2026
תעשיית הנפט באיראן42933838Q7178972