תנועת השפה הבנגלית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
תנועת השפה הבנגלית (בבנגלית: ভাষা আন্দোলন) הייתה תנועה פוליטית במזרח בנגל (ששמה שונה למזרח פקיסטן בשנת 1956 ובנגלדש בשנת 1971 לאחר שזכתה בעצמאות) הדוגלת בהכרה בשפה הבנגלית כשפה רשמית של שלטונה של מזרח פקיסטן בכדי לאפשר את השימוש בה בענייני ממשל, את המשך השימוש בה כאמצעי חינוך, בתקשורת, מטבע ובולים, ולשמור על כתיבתה בכתב הבנגלי. כאשר הוקמה פקיסטן על ידי חלוקת הודו בשנת 1947, היא הייתה מורכבת מקבוצות אתניות ושפות שונות, כאשר ואף לא רציפה מבחינה גאוגרפית שכן מזרח בנגל המונה אוכלוסייה בנגלית בעיקר שכנה במנותק ממערב פקיסטן כאשר הודו מפרידה ביניהן. בשנת 1948, ממשלת פקיסטן, שישבה בחלקה המערבי של המדינה, קבעה את אורדו כשפה לאומית היחידה, והציתה מחאות נרחבות בקרב הרוב דובר הבנגלי במזרח בנגל. אל מול המתחים העדתיים הגוברים ואי שביעות רצון המונית מהחוק החדש, הוציאה הממשלה מחוץ לחוק את ההפגנות. תלמידי אוניברסיטת דאקה ופעילים פוליטיים אחרים התריסו נגד החוק וארגנו מחאה ב־21 בפברואר 1952. התנועה הגיעה לשיאה כאשר המשטרה הרגה מפגינים סטודנטים באותו יום. מקרי המוות עוררו אי שקט אזרחי נרחב. לאחר שנים של קונפליקט, השלטון המרכזי נענה והעניק מעמד רשמי לשפה הבנגלית בשנת 1956.
תנועת השפה הגבירה את הרגשות הלאומיים וחיזקה את הזהות הלאומית הבנגלית במזרח פקיסטן, והפכה למקדמת תנועות לאומניות בנגליות, כולל תנועת 6 הנקודות ובעקבותיה מלחמת השחרור של בנגלדש וחוק יישום השפה הבנגלית ב-1987. בבנגלדש מצוין התאריך 21 בפברואר מצוין כיום תנועת השפה והוא חג לאומי. אנדרטת שאהיד מינר הוקמה בסמוך למכללה לרפואה של דאקה לזכר התנועה וקורבנותיה. בשנת 1999 הכריזה אונסק"ו ב-21 בפברואר כיום שפת האם הבינלאומי, כמחווה לתנועת השפה ולזכויות האתנו-לשוניות של אנשים ברחבי העולם.
קישורים חיצוניים
26818121תנועת השפה הבנגלית