תיירות שואה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסילת הרכבת הראשית של אושוויץ בירקנאו, תצוגה קבועה במוזיאון אושוויץ בירקנאו.

תיירות שואה היא תחום בתיירות המתמקד בביקור באתרי הנצחה הקשורים להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה במלחמת העולם השנייה. אתרים אלה כוללים מחנות ריכוז ומחנות השמדה שהפכו למוזיאונים לאומיים ואתרי זיכרון.[1] תיירות זו שייכת לקטגוריה של תיירות שורשים, בעיקר במרכז אירופה,[2] וכן לקטגוריה רחבה יותר של תיירות אפלה, העוסקת בביקור באתרי מוות ואסון.[3]

המונח שואה באנגלית Holocaust שהפך לנפוץ בעולם בסוף שנות ה־50 מקורו ביוונית: הולוקאוסטון, כינוי לקורבן עולה שנשרף כליל לאל.[4] בעת המודרנית הוא משמש לתיאור השמדתם השיטתית של שישה מיליון יהודים על ידי גרמניה הנאצית בשטחי הכיבוש הנאצי בשנים 1933–1945.[5] המונח מתייחס לעיתים גם לרצח של חמישה עד שבעה מיליון בני מיעוטים לא-יהודיים שנרצחו על ידי הנאצים באותה תקופה.[6]

ספקטרום התיירות האפלה

המונח "תיירות אפלה" נטבע לראשונה בשנת 1996. לפי החוקר פי. אר. סטון, קיימת הבחנה בין רמות שונות של תיירות אפלה, במסגרת מה שהוא מכנה "ספקטרום התיירות האפלה":[7]

הכי אפל
אפל יותר
אפל
 בהיר בהיר יותר הכי בהיר

הספקטרום מסייע בזיהוי העוצמה של גם ההיצע וגם הצריכה. התיירות האפלה ביותר מאופיינת בהתמקדות חינוכית, רקע היסטורי, אותנטיות של המקום (ללא כוונה מסחרית), ותשתית תיירותית מצומצמת. לעומת זאת, תיירות מהסוג הבהיר ביותר מאופיינת בגישה בידורית, מסחור, חוסר אותנטיות, כוונה מסחרית, ותשתית תיירותית ענפה. פרופ' ויליאם מיילס מציין כי מוות ואירועים אלימים – שמועברים בין דורות באמצעות שורדים ועדים – הם "אפלים" יותר מאירועים אחרים. עוד הוא מציין שרמת האפלה של אתר תיירות עשויה להיות תלויה גם ברקע האישי של התייר.[7]

סטון מבחין בין שבעה סוגים של "ספקים אפלים", אשר מרכיבים את מוצר וחוויית התיירות האפלה. המודל שלו מדגים את התיירות האפלה כתופעה רב-ממדית, כאשר מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו נחשב, אולי, לאתר האפל ביותר במונחים של השפעה.[7] "Dark Camps of Genocide" הם אתרים שבהם התרחשו בפועל מעשי רצח עם ואלימות – כולם נכללים בקטגוריה זו. אושוויץ היה מחנה ההשמדה הנאצי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה, והוא ממוקם בראש רשימה זו. אתרי שואה בדרך כלל מסתמכים על מימון ממשלתי.

בין שבעת הספקים הנוספים נמנים גם אתרי מלחמות ושדות קרב (Dark Conflict Sites), אתרי זיכרון (Dark Shrines), בתי קברות של אישים מפורסמים (Dark Resting Places), בתי כלא ובתי משפט (Dark Dungeons), תערוכות בנושא מוות וסבל (Dark Exhibitions), ואתרי תיירות המודגשים כאתרים בידוריים (Dark Fun Factories).[7]

זיכרון פוסט-טראומטי וזהות יהודית

ערך מורחב – עדים במדים

אתרי תיירות שואה קשורים לתופעה "זיכרון הפוסט-טראומטי" ולזהות תרבותית, כאשר הזיכרון הפוסט-טראומטי מהווה רכיב מרכזי במניעים של תיירים יהודים לפקוד את האתרים. מריאן הירש מגדירה את המושג כך:

זיכרון פוסט-טראומטי מאפיין את חווייתם של אלו שגדלו בצל נרטיבים שקדמו ללידתם, כאשר סיפוריהם המאוחרים נדחקים מפני סיפוריהם של הדור הקודם, שעוצבו על ידי אירועים טראומטיים שאין להבין או לשחזרם.[8]

הזיכרון הפוסט-טראומטי מבטא את הקשר בין שורדי שואה לדורות שלאחריה, בניסיון לשמר ולהעביר את חוויית השואה. מחקרים ראשונים על "דור שני" החלו להתפרסם בשנות ה-70. לדוגמה, ספרה של הלן אפשטיין משנת 1979, *Children of the Holocaust: Conversations with Sons and Daughters of Survivors*, כולל ראיונות עם ילדים של ניצולים מכל רחבי העולם.[9]

זהותם של חלק מילדי השורדים תלויה באופן ישיר בחוויית השואה של הוריהם. ביקורים יהודיים באתרים אלה נעשים לעיתים כחיפוש אחר שורשי הזהות. אריקה לרר רואה בחיפוש הזהות היהודית "אמצעי להשתלב בזרם המשפחתי, הקהילתי וההיסטורי שממנו מרגישים מנותקים".[10]

רבים מהסיורים היהודיים נעשים על מנת ליצור חיבור בין שורדי שואה ובני הדור השני לבין מקום או זהות לא-מוכרים.

במרכז אירופה

מפת אתרי שואה בפולין

לאחר סיום השלטון הקומוניסטי בפולין, הפכה המדינה ליעד פופולרי עבור מסעות שורשים יהודיים.[2]

אף על פי שלרבים מהתיירים אין קשר ישיר לשואה, סיורי שואה רבים מבקרים באתרי שואה אותנטיים, כגון בתי קברות ומתקני שריפה. שני היעדים המרכזיים בתיירות השואה הם פולין וישראל. האנתרופולוג ג'ק קוגלמאס תיאר את הקשר בין שתי המדינות בגישה של "הצגה טקסית" של משלחות שואה קבוצתיות.[11]

המסע מתוזמר כך שיימנע מגע עם פולין המודרנית ויעורר תחושת מקום שלילית. מחנות ההשמדה הופכים לסמלים מתומצתים של העבר היהודי כולו. באמצעות הזדהות עם מתי השואה, מבקשים המשתתפים לאשרר את פגיעותם ... לעומת מעמדם הפריבילגי כיהודים בחברה האמריקנית, תוך התחייבות לעמוד בפני ההתבוללות. המסעות מסתיימים באופן בלתי נמנע בישראל, הנתפסת כמיתוס של "העתיד היהודי".

— J. Feldman, Above the Death Pits, Beneath the Flag[11]

בישראל הוקמה בשנת 1988 תוכנית מצעד החיים, המארגנת מסעות שואה לבני נוער. מדי שנה שולחת התוכנית אלפי צעירים מיותר מ-50 מדינות לפולין ולישראל. פולין היא אחת המדינות הפופולריות ביותר לתיירות שואה, בין היתר בשל ריבוי מחנות ההשמדה שבה. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה בפולין הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, שממנה נרצחו מעל משלושה מיליון יהודים, כ-90% מהקהילה היהודית בפולין.[12]

במרכז אירופה הקימו שלטונות הכיבוש הנאצי מחנות עבודה והשמדה בשלהי שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40. רבים מהמחנות הללו נבנו בפולין, כאשר אושוויץ היה הראשון והגדול שבהם. בין השנים 1941–1944 הוקמו בפולין הכבושה מחנות השמדה נוספים: מיידנק (בלובלין), בירקנאו (בברז'ינקה), טרבלינקה (ליד הכפר טרבלינקה), בלז'ץ (דרום-מזרחית ללובלין), סוביבור (ליד הכפר סוביבור) וחלמנו (ליד הכפר חלמנו נאד נרם).[13]

ביקורת

תיירות שואה, על אף שהיא תופעה חדשה יחסית, ספגה ביקורת. העיתונאי הפולני והאקטיביסט היהודי קונסטנטי גבּרט ציין:

אנשים נוטים לשכוח שהדבר החשוב ביהדות פולין הוא לא שהם חיכו 900 שנה לגרמנים שיבואו להרוג אותם, אלא שהם עשו משהו במשך 900 השנים הללו.

— קונסטנטי גברט, לחיות בארץ האפר[14]

האנתרופולוג ג'ק קוגלמאס כתב כי המסעות האמריקאיים לפולין, בחסות משרד החינוך הישראלי, מקדמים את המוות ולא את החיים, משום שאתרי השואה מאפשרים חיבור רגשי חזק לזהות מיתולוגית.[11] באותו הקשר, המסרים התעמולתיים שמועברים לתלמידים על ידי מארגני המסעות נחשבים ללאומניים ולא אוניברסליים, והשפעתם ניכרת גם כלפי הרגש כלפי הפלסטינים.[11] ביקורת שפורסמה באתר Israeli News and Opinion התמקדה בהיבט הכלכלי של המסעות, וחלק מהכותבים קראו לחרם כללי על אתרי זיכרון לשואה בפולין. במטרה למנוע את זרימת הכספים מפעילות התיירות,[15] רבנים בולטים קראו ליהודים להימנע מלבקר בפולין – גם כאשר מדובר אך ורק בהשתתפות במצעד החיים.[15]

פוסטים מסוג זה מעידים על כך שיהודים רבים מוכנים לוותר על היתרונות שבלבקר באתרי היסטוריה, על מנת להשיב את הכבוד האבוד ואף לנקום בעמים שלמים ובאזרחיהם – שישים שנה לאחר האירוע המקורי... נוסף על כך, ניסיונות אלה בוצעו לעיתים קרובות על ידי אנשים שלא היו מעורבים ישירות באירוע האי־צדק, אלא חוו את השפעותיו בעקיפין.

— [15]

חלופה לתיירות השואה: תיירות שורשים

תיירות שורשים (לעיתים נקראת גם "תיירות קווסט")[2] היא סוג של תיירות תרבותית ואתנוגרפית המתמקדת במורשת היהודית ובהשמדה כטרגדיה היסטורית. המונח נטבע לראשונה על ידי א. לרר.[16] תיירות זו שונה מתיירות שואה בכך שהיא ממוקדת בהיבט הטראגי של המורשת היהודית.

  1. לרוב מדובר בצאצאים של ניצולי שואה
  2. הם נוסעים לבד או עם חברים קרובים ובני משפחה
  3. הם מתעניינים מאוד בנסיעות
  4. יש להם זיכרון בין-דורי חזק (postmemory)
  5. מטרתם היא לגלות את הסיפור האישי ולהתעלות מעל אידאולוגיה קהילתית.

קהילות יהודיות וירטואליות

ישנן שלוש קהילות מרכזיות באינטרנט העוסקות בנושאים הקשורים ליהדות, ובעיקר בתיירות שואה בגרמניה ובמרכז אירופה. על פי תיאורם של ג'פרי פודושן וג'יימס האנט, הקהילות הן:

  1. אירועים יהודיים עדכניים – פורום שפונה בעיקר לציבור היהודי בצפון אמריקה ובישראל, עם אלפי פרסומים העוסקים באירועים עולמיים ובחדשות יהודיות מהעיתונות הבינלאומית.
  2. יהדות דתית – קהילה המונה למעלה מארבעת אלפים יהודים אורתודוקסים ושמרנים מארצות הברית, אשר עוסקת בהפצת היהדות בעולם. הקהילה מחולקת לקבוצות לפי אזורים גאוגרפיים, ופורסמו בה למעלה ממיליון הודעות. לפי הארכיון שלה, השואה בהקשר של תיירות היא אחד הנושאים הנידונים ביותר.
  3. חדשות ודעות מישראל – אתר המורכב מיהודים החיים בישראל וסביבתה, ומביא דיונים בנושאים אקטואליים מתוך העיתונות הישראלית והיהודית.[15]

ביבליוגרפיה

  • Erica Lehrer. The Quest: Scratching the Heart // Poland Revisited. Bloomington: Indiana University Press, 2013; pp. 91–122.
  • E. Jilovsky. Recreating Postmemory? Children of Holocaust Survivors and the Journey to Auschwitz. Monash University, 2008; pp. 145–162.
  • P. R. Stone. A dark tourism spectrum: Towards a typology of death and macabre related tourist sites, attractions and exhibition. Vol. 54, No. 2, 2006; pp. 145–160.
  • A. Jankowska, S. Müller-Pohl, E. Street. "A Kosher Shrimp? The New Museum in the Context of Holocaust Tourism in Poland." Humanity in Action, Poland, 2008.
  • C. Aviv, D. Shneer. New Jews: The end of the Jewish Diaspora. New York University, 2005; pp. 215.
  • J.S. Podoshen, J.M. Hunt. Equity restoration, the Holocaust and tourism of sacred sites. Elsevier, 2011; pp. 1332– 1342.
  • W.Miles. Auschwitz: Museum Interpretation and Darker Tourism. USA, 2002; pp. 1175–1178.

לקריאה נוספת

  • T. Richmond, Konin: One Man's Quest for a Vanished Jewish Community. Vintage, 1996; 572 pp.
  • H. Epstein, Children of the Holocaust: conversations with sons and daughters of survivors. Putnam, 1979; 348 pp.
  • J. Benstock, Film documentary "The Holocaust Tourism". UK, 2005.
  • T.P. Thurnell-Read, "Engaging Auschwitz: an analysis of young travellers' experiences of Holocaust Tourism." Journal of Tourism Consumption and Practice, 2009. V.1. No.1; pp. 26–52. ISSN 1757-031X.
  • J.Feldman, Above the Death Pits, Beneath the Flag. Britain, 2008; 95 pp.
  • Werdler, K. (2013), "Dark tourism and place identity: managing and interpreting dark places." Journal of Heritage Tourism, (ahead-of-print), 1–3.
  • Gnoth, J., & Matteucci, X. (2014), "A phenomenological view of the behavioural tourism research literature." International Journal of Culture, Tourism and Hospitality Research, 8(1), 3-21.
  • Potts, T. J. (2012), "Dark tourism'and the 'kitschification'of 9/11." Tourist Studies, 12(3), 232–249.
  • Wilson, J. Z. (2008), Prison: Cultural memory and dark tourism. Peter Lang.
  • Sather-Wagstaff, J. (2011), Heritage that hurts: Tourists in the memoryscapes of september 11 (Vol. 4). Left Coast Press.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Schwabe, Alexander (27 בינואר 2005). "Holocaust Tourism: Visiting Auschwitz, the Factory of Death". Der Spiegel. Hamburg, Germany. נבדק ב-11 באוגוסט 2015. The tourist hotels of Krakow lie just one hour away from the world's most horrid place: Auschwitz. Close to 600,000 visitors come to the death camp every year. Among them are former prisoners, religious Jews and descendants of the dead. For everyone, it is a trip laced with pain. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Holocaust memories and ‘roots tourism’ in Eastern Europe, Mondoweiss, ‏2011-07-27 (באנגלית אמריקאית)
  3. ↑ Isaac, Rami Khalil; Çakmak, Erdinç (2013). "Understanding visitor's motivation at sites of death and disaster: the case of former transit camp Westerbork, the Netherlands". Current Issues in Tourism. 17 (2): 1–16. doi:10.1080/13683500.2013.776021.
  4. ↑ Are We Still Comfortable With The Term Holocaust?, HuffPost, ‏2012-01-27 (באנגלית)
  5. ↑ Holocaust museum Houston, Terms Related to the Holocaust. (אורכב 01.07.2017 בארכיון Wayback Machine) Retrieved August 11, 2015.
  6. ↑ Friedlander, Henry (1995). The Origins of Nazi Genocide: From Euthanasia to the Final Solution. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press. p. 191. ISBN 978-0-8078-4675-9.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 P.R. Stone. A dark tourism spectrum: Towards a typology of death and macabre related tourist sites, attractions and exhibition. (PDF file, direct download 252 KB), Vol. 54, No. 2, 2006, pp. 148, 151 (5–8/17 in PDF). From: Selected Works of Dr. Philip Stone. University of Central Lancashire. Retrieved 12 August 2015.
  8. ↑ Hirsch, Marianne. Family Frames: Photography, Narrative and Postmemory. New York: CreateSpace, 2012, p. 22.
  9. ↑ Helen Epstein, Children of the Holocaust: Conversations with Sons and Daughters of Survivors, Baker & Taylor, CATS, 2008-07-10, מסת"ב 978-1-4395-1238-8. (באנגלית)
  10. ↑ Lehrer, Erica T. Jewish Poland Revisited: Heritage Tourism in Unquiet Places. Bloomington: Indiana University Press, 2013, p. 101.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Jackie Feldman (2010) [2008]. Above the Death Pits, Beneath the Flag: Youth Voyages to Poland and the Performance of the Israeli National Identity. a. Berghahn Books. pp. 20–21. ISBN 978-0-85745-387-7. נבדק ב-12 באוגוסט 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ↑ Tadeusz Piotrowski (2006). Poland's Holocaust. McFarland. p. 217. ISBN 978-0-7864-2913-4. נבדק ב-2015-08-14.
  13. ↑ Robert D. Cherry, Annamaria Orla-Bukowska, Rethinking Poles and Jews: Troubled Past, Brighter Future, Rowman & Littlefield, 2007, מסת"ב 978-0-7425-4666-0. (באנגלית)
  14. ↑ Aleksandra Jankowska, Simone Müller-Pohl, Ella Street, A Kosher Shrimp? The New Museum in the Context of Holocaust Tourism in Poland, באתר Humanity in Action, 2015.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 Jeffrey S. Podoshen, James M. Hunt, Equity restoration, the Holocaust and tourism of sacred sites, Tourism Management 32, 2011-12-01, עמ' 1332–1342 doi: 10.1016/j.tourman.2011.01.007
  16. ↑ Jewish Poland Revisited: Heritage Tourism in Unquiet Places. Bloomington: Indiana University Press, 2013.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תיירות שואה40908995Q15964480

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תיירות_שואה&oldid=3011377"