תטוויל

תַטְוִויל (בערבית: تطويل; נקרא גם כַּשִׁידַה – Kashida) הוא סימן גרפי בכתב הערבי המשמש להארכת קו החיבור האופקי בין אותיות מחוברות בתוך מילה. התטוויל אינו אות, אינו תנועה ואינו סימן ניקוד, אלא אמצעי טיפוגרפי ואסתטי המשמש בכתיבה ידנית, בקליגרפיה ובטיפוגרפיה מודפסת ודיגיטלית.^[א]

משמעות ותפקיד

תפקידו העיקרי של התטוויל הוא הארכת הקו האופקי של האות לצורכי:

איזון חזותי של מילה או שורה
מילוי רווחים בטקסט מיושר
הדגשה סגנונית
עיטור קליגרפי

לתטוויל אין השפעה על ההגייה, המשמעות או הדקדוק של המילה. הוא אינו משנה את הקריאה ואינו נחשב לחלק מהכתיב הפונמי.

גם בעברית יש מסורת דומה, וסופרי סת"ם נוהגים להרחיב אופקית אותיות מסוימות (ﬡﬢﬣﬤﬥﬦﬧﬨ) כאמצעי ליישור טקסט וכעיטור לטקסט^[1].

שימושים נפוצים

טיפוגרפיה ויישור טקסט

בעבר, ובעיקר בדפוס הערבי המסורתי, נעשה שימוש בתטוויל לצורך יישור שורות (Justification) במקום רווחים, כפי שנהוג בכתב הלטיני.

קליגרפיה ערבית

בקליגרפיה קלאסית (כגון נַסְח', תֻּלֻת', דִיוָאנִי ועוד), התטוויל הוא כלי מרכזי ליצירת הרמוניה, זרימה ואיזון צורני. אורכו ומיקומו משתנים בהתאם לסגנון הקליגרפי.

הדגשה ועיצוב מודרני

בכתיבה מודרנית (כולל רשתות חברתיות), התטוויל משמש לעיתים להדגשה חזותית או סגנונית, למשל:

مــــرحبا

שימוש זה נחשב לא־תקני מבחינה לשונית אך נפוץ בהקשרים בלתי־רשמיים.

מגבלות השימוש

ניתן להוסיף תטוויל רק בין אותיות שמתחברות זו לזו.
לא ניתן להוסיף תטוויל אחרי אותיות שאינן מתחברות משמאל, כגון:
- ا (אליף)
- د (דאל)
- ذ (ד'אל)
- ر (ראא)
- ز (זאי)
- و (ואו)