תומאס וילינג
.jpg) | |
| לידה |
19 בדצמבר 1731 פילדלפיה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 1821 (בגיל 89) פילדלפיה, ארצות הברית |
| מקום קבורה | Christ Church Burial Ground |
| מדינה | ארצות הברית |
| ילדים | אן וילינג בינגהאם, מרי וילינג קלימר, אליזבת וילינג ג'קסון, אביגייל וילינג פטרס, ריצ'רד וילינג, דורותי וילינג פרנסיס, תומאס מיין וילינג, ויליאם שיפין וילינג, צ'ארלס וילינג, ג'ורג' וילינג, מרי וילינג |
תומאס וילינג (באנגלית: Thomas Willing; 19 בדצמבר 1731 – 19 בינואר 1821) היה מדינאי, סוחר ובנקאי אמריקאי. הוא כיהן כראש עיריית פילדלפיה, כנציג פנסילבניה בקונגרס הקונטיננטלי, וכיהן כנשיא הראשון של בנק אמריקה הצפונית ולאחר מכן כנשיא הבנק הראשון של ארצות הברית, שני מוסדות שעמדו בבסיס המערכת הפיננסית הלאומית המתהווה.[1]
לאורך חייו רכש וילינג עושר רב ונחשב, לפי עדויות אחדות, לאדם האמיד ביותר בארצות הברית סביב ראשית המאה ה-19.[2]
שנותיו הראשונות והשכלתו
וילינג נולד בפילדלפיה ב-19 בדצמבר 1731, בן לצ'ארלס (1710–1754), אשר כיהן פעמיים כראש עיריית פילדלפיה ונמנה עם האבות המייסדים של האליטה העירונית, ולאן שיפן (1710–1791), נכדתו של אדוארד שיפן, ראש העירייה השני של פילדלפיה. אחיו הצעיר, ג'יימס, נודע אף הוא כדמות בולטת בחיי המסחר של העיר, ושירת כנציג הקונגרס הקונטיננטלי. בשנת 1778 הנהיג ג'יימס את "מסע וילינג", מבצע צבאי נגד נאמני הכתר הבריטי באזור נטצ'ז שבמיסיסיפי, אשר נחרת בזיכרון ההיסטורי כאחת הפעולות המוקדמות של ההתנגדות המאורגנת לשלטון הבריטי במערב.[3]
וילינג הצעיר קיבל חינוך פרטי מקיף ואיכותי, אשר הוענק לבני המעמדות העליונים במושבות. לשם השלמת לימודיו נשלח לאנגליה, שם למד באקדמיה שבעיר באת', ולאחר מכן השלים את לימודי המשפטים במוסד המקצועי אינר טמפל בלונדון, אחד מארבעת אכסניות המשפט, ששימשו מוסדות ההכשרה המשפטית המרכזיים באנגליה.
קריירה
בשובו לפילדלפיה בשנת 1749, לאחר שסיים את לימודיו באנגליה, החל וילינג לעסוק במסחר בין-לאומי בשותפות עם רוברט מוריס, מגדולי הסוחרים באמריקה הקולוניאלית.[4][5] בשנת 1757 ייסדו השניים את חברת "Willing, Morris and Company", אשר נמנתה עם בתי המסחר הבולטים בשלוש עשרה המושבות. החברה עסקה בייצוא קמח, עץ וטבק לאירופה, ובייבוא סוכר, רום, מולסה ועבדים מן האיים הקריביים ומחופי אפריקה.[6] שותפותם נמשכה עד שנת 1793.[4]
בשנת 1768 החל וילינג לכהן כחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית, אשר שימשה מוקד אינטלקטואלי ראשון במעלה לחקר המדע, הכלכלה והפילוסופיה בעולם החדש. רישומי המס משנת 1769 מעידים כי החזיק בשלושה עבדים, אך החל משנת 1782 לא נרשמו עוד בבעלותו אנשים משועבדים.
קריירה פוליטית
וילינג פנה לפעילות ציבורית בשנת 1755 עת נבחר לחבר המועצה העירונית של פילדלפיה. בשנת 1759 מונה לחבר ולשופט עמית בבית המשפט העירוני, ובאותה שנה, ב-2 באוקטובר, נבחר לשופט משנה בבית המשפט של העיר. ב-28 בפברואר 1761 מונה לשופט בבית המשפט הכללי, ובשנת 1763 נבחר לכהונת ראש העירייה. בשנת 1767, במסגרת רפורמה שהוביל מושל פנסילבניה תומאס פן, הונהגה מערכת משפט חדשה בשם Nisi prius, שבה שופטים עליונים (משפטנים מוסמכים) ישבו לצד שופטי שלום מקומיים (שהיו ברובם אזרחים מן השורה). פן מינה שני שופטים לבית המשפט העליון, ג'ון לורנס ווילינג, אשר כיהן בתפקידו עד 1767 והיה האחרון שכיהן במשרה זו תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי.[4]
בשנים 1774 ו-1775 נמנה וילינג עם חברי ועדת ההסכמה וועדת הביטחון של פנסילבניה, ושימש כנציג המדינה בקונגרס הקונטיננטלי. בשנים 1775–1776 התנגד להכרזת העצמאות של ארצות הברית,[7] אך חרף עמדתו זו תרם 5,000 לירות שטרלינג למימון המאמץ המהפכני.[4]
קריירה בנקאית
לאחר סיום תקופת המאבק לעצמאות הקדיש וילינג את חייו לעיצוב מוסדותיה הפיננסיים של המדינה החדשה. בין השנים 1781–1791 שימש כנשיא בנק אמריקה הצפונית, הבנק הלאומי הראשון של ארצות הברית, והיה שותף בהנחת אבני היסוד למערכת האשראי והסחר של המדינה המתהווה. בשנת 1791 מינה אותו הנשיא ג'ורג' וושינגטון, יחד עם שני נציבים נוספים, להקים את הבנק הראשון של ארצות הברית. בהמשך אותה שנה נבחר וילינג לנשיאו, ובתקופת כהונתו נודע כאחת הדמויות המרכזיות בעיצוב הכלכלה האמריקאית המוקדמת, תוך ששמו נקשר בעושר וביוקרה חסרי תקדים.[8] באוגוסט 1807 לקה בשבץ מוחי קל, ובחלוף חודשים אחדים פרש מניהול הבנק מטעמי בריאות, כשהוא מותיר אחריו מוסד פיננסי יציב ומשגשג שהיווה מודל לבנקים הלאומיים בדורות שלאחר מכן.
חיים אישיים
בשנת 1763 נישא וילינג לאן מקול, בתם של הסוחר סמואל מקול ואן סירל. נישואין אלה חיזקו את זיקתו של וילינג לשכבת הסוחרים והבנקאים הבכירים של פילדלפיה והעמיקו את מעמדו בקרב האליטה הכלכלית והחברתית של העיר. לבני הזוג נולדו שלושה-עשר ילדים, אשר רבים מהם נישאו לבני משפחות מן המעלה הראשונה במושבות ובארצות הברית הצעירה.[4] בין ילדיהם נמנו:
- אן וילינג (1764–1801), שנישאה לוויליאם בינגהם (1752–1804), אחד מבכירי הסוחרים והבנקאים בארצות הברית בראשיתה.[9]
- תומאס מייני וילינג (1767–1822), שנישא לג'יין ניקסון (1775–1823).[4]
- אליזבת וילינג (1768–1858), שנישאה לוויליאם ג'קסון (1759–1828), קצין בצבא הקונטיננטלי ומזכירו של הנשיא ג'ורג' וושינגטון.[4]
- מרי וילינג (1770–1852), שנישאה להנרי קליימר (1767–1830), נצר למשפחת קליימר הידועה בפעילותה הציבורית.[4]
- דורותי וילינג (1772–1842), שנישאה לבן-דודה תומאס וילינג פרנסיס.[4]
- ג'ורג' וילינג (1774–1827), שנישא לרבקה האריסון בלאקוול (1782–1852).[4]
- ריצ'רד וילינג (1775–1858), שנישא לאליזה מור (1786–1823).[4]
- אביגייל וילינג (1777–1841), שנישאה לריצ'רד פיטרס (1780–1848), משפטן וחבר קונגרס אמריקאי.[4]
וילינג הלך לעולמו בשנת 1821 בפילדלפיה, ונטמן בבית העלמין של כנסיית ישו, מקום מנוחתם של אישים מרכזיים בני דור המייסדים.[10]
קישורים חיצוניים
- תומאס וילינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "WILLING, Thomas, (1731–1821)". Biographical Information of the United States Congress. US Congress. 11 ביוני 2009. נבדק ב-11 ביוני 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Burke, James (2007). American Connections: The Founding Fathers. Networked. New York, NY: Simon & Schuster. pp. 157–58. ISBN 978-0-7432-8226-0.
- ↑ The American Monthly Magazine. National Society. 1902. pp. 109–.
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 Balch, Thomas Willing (1 בינואר 1922). Thomas Willing of Philadelphia (1731–1821). The Pennsylvania Magazine of History and Biography. נבדק ב-11 בפברואר 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Wright, Robert E. "Thomas Wllling (1731–1821): Philadelphia Financier and Forgotten Founding Father". journals.psu.edu. Biographical Directory of Early Pennsylvania Legislatures Project. נבדק ב-11 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Thomas Willing". The Metropolitan Museum of Art. נבדק ב-19 במרץ 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Thomas Willing | exhibits.hsp.org". digitalhistory.hsp.org (באנגלית). נבדק ב-11 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Burke, James (2007). American Connections: The Founding Fathers. Networked. New York, NY: Simon & Schuster. pp. 157–58. ISBN 978-0-7432-8226-0.
richest man america 1800.
- ↑ ALBERTS, ROBERT C (1969). The Golden Voyage. Boston: Houghton Mifflin. pp. 435.
- ↑ Society, Sons of the Revolution Pennsylvania (1898). Decennial Register of the Pennsylvania Society of Sons of the Revolution: 1888–1898 (באנגלית). F. B. Lippincott. p. 44. נבדק ב-11 בפברואר 2017.
Thomas Willing (1731–1821).
{{cite book}}: (עזרה)
תומאס וילינג42116914Q500967