תאוריה פוליטית לעם היהודי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרופסור חיים גנז |
| תורגם לשפות | אנגלית |
| סוגה | עיון |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת אוניברסיטת חיפה, ידיעות ספרים |
| תאריך | 2013 |
| פרסים | |
| סדרה | |
| מספר ספרים | 293 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9789655457674 |
| הספרייה הלאומית | 990035665190205171 |
תאוריה פוליטית לעם היהודי, שלושה נרטיבים ציוניים הוא ספר מאת פרופסור חיים גנז, העוסק בהגדרה וניתוח של שלוש הגישות המרכזיות בציונות (קניינית, היררכית ושוויונית( לצד סקירת זרם הפוסט-ציונות שצמח לאחר הקמת המדינה, תוך הבהרת המחלוקת בין הזרמים.
הספר יצא לאור בעברית בשנת 2013, בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים. בשנת 2016 יצאה לאור המהדורה באנגלית, בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד[3].
הספר זכה בפרס בהט לשנת 2011 ובפרס שניצר לשנת 2016.
תוכן
הספר טוען כי כ"אידאולוגיות לאומיות" קיימות שלוש גישות מרכזיות בקרב הציונות: הציונות הקניינית (המהותית), הציונות ההיררכית והציונות השוויונית.
- "הציונות המהותנית-קניינית" –גורסת כי ארץ ישראל כולה שייכת לעם היהודי, על בסיס הקשר ההיסטורי הכולל גם מרכיב קנייני של העם היהודי על ארץ ישראל, ולכן הערבים (כקולקטיב) בארץ ישראל הם "מחזיקי רכוש גזול" .
- "הציונות ההיררכית" – (בה דגלו למשל פרופסור רות גביזון ופרופסור שלמה אבינרי) מבוססת על זכות העם היהודי ל'הגדרה עצמית לאומית' בארץ ישראל, גורסת כי היהודים הם דיירים ראשיים של ארץ ישראל והערבים הם דיירי-משנה" ולכן ליהודים זכות עדיפה לפריבילגיות קבוצתיות במדינת ישראל
- "הציונות הפרשנית-שוויונית" – (בה דגלו למשל הרצל, פינסקר ו'אחד העם') גורסת שיש ליהודים ולערבים זכות שווה להגדרה עצמית בארץ ישראל. היהודים מכוח עמידתם בתנאים מצטברים של 'קשר היסטורי', זכות להגדרה עצמית וצורך ב'מקום מקלט', והערבים מכוח היותם 'אומה ילידית' ('אומת-מולדת').
לפי שתי הגישות הראשונות, "הציונות הקניינית" ו"הציונות ההיררכית", לעם היהודי יש זכות משמעותית יותר למימוש עצמי בארץ ישראל לעומת העם הערבי. מאידך לפי הגישה השלישית, הציונות השוויונית, יש ליהודים ולערבים זכות שווה להגדרה עצמית בארץ ישראל.
גם ביחס לפוסט ציונות, הספר מגדיר שלוש גישות לניתוחה; הגישה ה'אזרחית', הגישה ה'פוסט קולוניאליסטית' (או פוסט-ציוניות רב-תרבותית) והגישה ה'נאו תפוצתית'. הגישה הראשונה דוגלת בהפיכת מדינת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה', תוך ויתור על מאפיינים לאומיים המזוהים עם קבוצה אתנית מסוימת לרבות ההמנון הלאומי וכיוצ"ב. הגישה השנייה דוגלת בהענקת זכויות קבוצתיות לנפגעי (מה שהם מכנים) 'הקולוניאליזם הציוני' - הערבים והמזרחיים, ומתנגדת ל'לאומיות'. הקבוצה השלישית דוגלת בהיצמדות היהודים, בכל העולם וגם בישראל, למאפייני הקיום היהודי-הגלותי ובכלל זה השכלה, שאיפה לשלום ופשרנות.
המחבר, פרופסור חיים גנז הגדיר את מהות הספר:
”הספר הזה נסב על הוויכוח בין הפוסט-ציונות לבין הזרם המרכזי של הציונות העכשווית. הפוסט-ציונות שוללת מכול וכול את עלילת הסיפור הציוני של ההיסטוריה היהודית ואת ההצדקה שהסיפור הזה מבקש לספק להקמתה וליהודיותה של ישראל. הזרם המרכזי של הציונות נותן לסיפור הציוני שני פירושים; את האחד אכנה קנייני ואת האחר היררכי. בספר זה אדחה הן את השלילה ששוללת הפוסט-ציונות את הציונות והן את הפירושים שהזרם המרכזי של הציונות נותן לה. אציע פירוש שלישי לסיפור הציוני, פירוש שוויוני”[4].
פרסים
עוד ככתב יד, זכה הספר בפרס בהט לשנת 2011 כ"ספר העיון המקורי הטוב ביותר" בקטגוריית "חוקר בכיר"[1]. בשנת 2016 זכה הספר בפרס שניצר (מטעם האגודה ללימודים יהודיים - Association for Jewish Studies), בקטגוריה "פילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל"[2].
קישורים חיצוניים
- הספר באתר הוצאת אוניברסיטת חיפה
- הספר באתר ידיעות ספרים
- הפרק הראשון, באתר "עברית"
- על הספר:
הערות שוליים
30334463תאוריה פוליטית לעם היהודי