שפה שנייה
שפה שנייה (לעיתים: L2) היא שפה הנלמדת ונשלטת על ידי אדם בנוסף לשפת האם שלו (L1). שפה שנייה עשויה להיות שפה מדוברת במדינת המגורים של הדובר, שפת שכנים או שפה זרה.
רכישת שפה שנייה
ההבחנה בין "רכישה" טבעית של שפה לבין "למידה" מודעת נוסחה על ידי הבלשן סטיבן קראשן (אנ') במסגרת "תאוריית המוניטור"[1]. לפי קראשן, רכישה מתבצעת בסיטואציות תקשורתיות טבעיות, בעוד שלמידה מתאפיינת בלימוד חוקים דקדוקיים ותיקון שגיאות. אף שלא כל החוקרים מסכימים להבחנה זו, מקובל לכנות את תחום המחקר העוסק בכך בשם "רכישת שפה שנייה" (SLA).
תחום זה הושפע הן מתיאוריות בלשניות והן מתיאוריות פסיכולוגיות. בין המושגים הנחקרים: התנהגות מילולית, ניתוח שגיאות, סדרי רכישה, השוואה בין-לשונית ושפת ביניים – הלשון הייחודית של לומד שפה, הנמצאת בתהליך ביניים מתפתח ודינמי.[2]
שפת השליטה המרכזית של הדובר – זו שבה הוא משתמש לרוב או מרגיש בה בנוח ביותר – אינה בהכרח שפת האם. כך למשל, מפקד האוכלוסין בקנדה מגדיר "שפת אם" כשפה שלמד האדם לראשונה בבית בילדותו ושאותה הוא עדיין מבין.[3] עם זאת, קיימת תופעה של אובדן שפה (Language Attrition) – כאשר ילדים צעירים מתחילים ללמוד בסביבה חדשה או עוברים למדינה אחרת, שפת האם עלולה להידחק מפני השפה השנייה.
השפעת הגיל
הבדל מרכזי בין שפת אם לשפה שנייה הוא גיל הרכישה. אריק לנברג (אנ') קשר את יכולת רכישת השפה לתקופה קריטית בהתפתחות. לפי ממצאיו, לאחר גיל מסוים קשה להגיע לרמה שוות ערך לדובר ילידי.[4][5] מחקרים מאוחרים יותר (הילטנשטאם ואברהמסון, 2003) טענו כי אין נקודת סף חדה, אך אכן קיים קושי הולך וגדל עם הגיל.[6]
הוראת שפה שנייה
גישות שונות להוראת שפות נבנו על בסיס התיאוריות המחקריות. בין השיטות: שיטת הדקדוק-תרגום, השיטה הישירה, שיטת האודיו-לינגואל, הדרך השקטה, סוגסטופדיה, למידת שפה בקהילה, תגובה פיזית כוללת והגישה התקשורתית.[7] כיום מרבית המורים משלבים בין כמה שיטות בהתאם לסגנון הלמידה של התלמידים.
שפה זרה לעומת שפה שנייה
ערך מורחב – שפה זרה
בפדגוגיה ובסוציולינגוויסטיקה מבדילים בין "שפה שנייה" לבין "שפה זרה". שפה שנייה נלמדת ומדוברת בסביבה בה היא בשימוש יומיומי (כגון אנגלית בהודו או צרפתית במרוקו), בעוד שפה זרה נלמדת בסביבה בה אינה בשימוש תקשורתי רחב."Difference Between Second Language and Foreign Language". Language Educators Assemble. נבדק ב-2025-04-14.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Krashen, S.D. (1982). Principles and Practice in Second Language Acquisition (PDF). Oxford: Pergamon.
- Mitchell, Rosamond; Myles, Florence (2004). Second Language Learning Theories (2 ed.). Hodder Education. ISBN 978-0340807668.
- Doggett, G (1994). "Eight Approaches to Language Teaching". Mosaic. 27 (2): 8–12.
- Hyltenstam, K.; Abrahamsson, N. (2003). "Maturational Constraints in SLA". In Doughty, C. J.; Long, M. H. (eds.). The Handbook of Second Language Acquisition. Blackwell. ISBN 1-4051-3281-7.
הערות שוליים
- ↑ Krashen 1982.
- ↑ Mitchell & Myles 2004.
- ↑ Government of Canada, Statistics Canada (2020-07-06). "2021 Census: 2A". www.statcan.gc.ca. נבדק ב-2025-03-30.
- ↑ Krashen, Long & Scarcella 1979.
- ↑ Hyltenstam 1992.
- ↑ Hyltenstam & Abrahamsson 2003.
- ↑ Doggett 1994.
 |
שפה |
שפה שנייה41691992Q125421