שעבוד שלילי
שעבוד שלילי (Negative Pledge) היא התחייבות שלא לתת שעבוד חדש לצד שלישי.
במסגרת שעבוד שלילי מתחייב לווה, במסגרת הסכם ההלוואה, שלא לשעבד נכס כלשהו, או קבוצה של נכסים, שבבעלותו למלווים אחרים, מבלי שקיבל את הסכמת המלווה (בדרך כלל תוך הבטחת תנאים דומים) או כל עוד לא פרע את חובו למלווה. אין בשעבוד השלילי כדי להעניק למלווה יתרון על נושים אחרים של הלווה. אולם במקרה בו הפר הלווה את התחייבותו כאמור, יוכל המלווה לנקוט בהליכים משפטיים כדי למנוע את רישום השעבוד הספציפי המאוחר בזמן. מסיבה זו רבים אינם רואים בשעבוד השלילי, כשלעצמו, בטוחה לקיום החיוב. למעשה, שעבוד שלילי הוא מועיל רק כאשר הוא מלווה בדרישות נוספות. למשל, קבלת שעבוד שלילי תגן על מלוה שלטובתו נרשם גם שעבוד צף מאפשרות שבעתיד ירשום הלווה שעבוד ספציפי לטובת מלווים אחרים על אותה קבוצת נכסים.
שעבוד שלילי בישראל
בשנת 2010 פורסם דוח ועדת חודק, שהוקמה לבקשת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. הוועדה נדרשה לצורך גיבוש מסקנותיה באשר להתייחסות גופים מוסדיים המעמידים אשראי לגופים שונים באמצעות רכישת אגרות חוב קונצרניות. הוועדה המליצה, בין היתר, כי יש לקבוע שגופים מוסדיים יוכלו לרכוש אגרות חוב שמפיקיהן התחייבו שלא לתת שעבוד חדש לצד שלישי לאחר מועד ההנפקה.
המלצה זו אומצה על ידי הממונה כפי שבאה לביטויה בחוזר גופים מוסדיים - "השקעות באגרות חוב שאינן ממשלתיות"[1] בה נקבע כי התניה על שעבוד שלילי הינה אחת מהתניות החוזיות שעל גוף מוסדי לכלול במסגרת מדיניות השקעה שיגבש באגרות חוב קונצרניות, בשוק הראשוני והן בשוק המשני. הפרה של התחייבות זו אף יכולה להוות עילה להעמדת אגרות החוב לפירעון מיידי.
הערות שוליים
