שמואל נדלר
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1908 ד' בכסלו ה'תרס"ט |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1942 (בגיל 33) כ"ח באב ה'תש"ב |
שמואל (מוניה) נדלר (נאדלער), היה סופר, משורר, פובליציסט ועיתונאי, ממנהיגי תנועת 'צעירי אגודת ישראל' בפולין, ועורך העיתון הקומוניסטי 'די נייע פרעסע' בפריז.
ביוגרפיה
נולד בד' בכסלו ה'תרס"ט, 28 בנובמבר 1908, בגלינה, עיירה במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, לשמחה לייב נדלר.[1] היה מראשוני תלמידי הרב מאיר שפירא מתקופת רבנותו של האחרון בגלינה, ומאוחר יותר נמנה עם תלמידי ישיבת חכמי לובלין. השתלם גם בלימודים כלליים וסיים את חוק לימודיו בגימנסיה של לבוב.[2] נדלר היה משורר והוגה אגודאי פורה. מאמריו ושיריו פורסמו בכתבי עת המזוהים עם 'אגודת ישראל', כמו: 'דגלנו'; בטאון תנועת בית יעקב בפולין: 'בית יעקב חודש-זשורנאל' ובעיתונות היידית החרדית בת התקופה.
המסה סימפוניית הבעש"ט, בפרוזה ובשירה, שהקדיש לדמותו של הבעש"ט, הקנתה לו שם והערכה, בעקבות כך אף כונה 'משורר החצר האגודאי'.[3] בשנת תר"ץ, 1930, עמד נדלר בראש המערכת להוצאת ספר היובל לכבודו של הרב מאיר שפירא.
מלבד משפת יידיש, הרבה נדלר לכתוב ולפרסם מאמרי הגות, שירים ופואמות בעברית. כמה משיריו אף נכללו באנתולוגיה למשוררים עבריים בפולין בין שתי מלחמות העולם.[4] הסופר משה פראגר תיארו לימים:[5]
"צעיר מחונן מילדי טפוחיו של הרב המופלא מלובלין [...] ומשהתבגר וצעד מעלה מעלה בלימוד תורה ודעת, ניצת בו כשרון ספרותי מבריק וכובש. חיש מהר תפס עמדה מכובדת בכותל המזרח של העתונות והספרות החרדית המתפתחת והולכת. בעושר לשונו, בתפיסתו העמוקה, במקוריות מחשבתו, בציוריות סגנונו, ומעל לכל - בלהט הנעורים שבו, להט קודש, וברוחב דעתו - כי שלט הצעיר המחונן שליטה מוחלטת בשלוש שפות: לשון קודש, שפת אם יידיש וכן בשפה פולנית ספרותית מובהקת, ואין תימה, כי יצירתו הספרותית-פיוטית ירדה כטללי ברכה על שדות הספרות והעתונות החרדית [...] ספרות יפה, פובלציסטיקה לוחמת, עיון ודיון בבעיות העומדות ברומו של עולם היהדות".
בשנת ה'תרצ"ג, 1932 עבר נדלר לפריז ללימודים גבוהים עקב הגבלת הנומרוס קלאוזוס בפולין, ובסמוך לכך, בחורף ה'תרצ"ד, שלהי 1933, עורר סנסציה בהצהרתו ב'מועדון אגודת הסופרים והעיתונאים' שברחוב טלומצקה 13 בוורשה,[6] כי הוא נוטש את עולם המסורת ועל אהדתו לאידאולוגיה הסוציאליסטית, ובלשונו: המעבר מאלהים לאדם ('איבערגאנג פון גאט צו מענטש').[7] המהפך החד של המשורר האגודאי לרעיונות השמאל הקיצוני, עורר סערה גדולה בחוגים דתיים וחילוניים כאחד. מאוחר יותר התמנה נדלר לעורך העיתון הקומוניסטי-היידי 'די נייע פרעסע' (Di Naye Prese) בפריז, תוך שימוש בשם: "מוניה נדלר".
לאחר הכיבוש הנאצי הצטרף נדלר לתנועת ההתנגדות הצרפתית: היה מזכיר אגודת הסופרים הבלתי חוקיים; עורך העיתונות היהודית הקומוניסטית היידית של המחתרת ועלון בשפה הצרפתית J'accuse! (אני מאשים).[8] נדלר נאסר ב- 10 באוגוסט 1942, אחרי פעולת התנקשות של המחתרת, עונה והוצא להורג בידי הגסטאפו ביום כ"ח באב ה'תש"ב, 11 באוגוסט 1942, ב- Fort Mont-Valérien, מבצר מהמאה ה-19 ב Suresnes, פרבר ממערב לפריז.[9] רעייתו אידל, חברת מחתרת מאקי, שרדה את השואה.
ספריו
- רות, איבערזעצט מיט א פארווארט און ערקלערונגען, לודז', בית-יעקב-זשורנאל, תר"ץ [1930].
- ספר היובל לכבוד הרב הגאון [...] מוהר"ר מאיר שפירא שליט"א [...] ערוך בידי שמואל נדלר, לודז' תר"ץ [1930].
- דער וועג צו זון (מחזה ושירים), קולומיי תרצ"א [1931].
- בעש"ט-סימפאניע, וורשה [תרצ"ג] 1933.
לקריאה נוספת
- Eddy Portnoy, Politics and Poesy, באתר Tablet.
- Munye (Shmuel) Nadler, באתר Yiddish Leksikon.
- יחיאל דינור (ק. צטניק), 'שלושה היינו' (מצבה) מתוך: השואה ותקומת ישראל בספרי ק. צטניק, הקיבוץ המאוחד 1993.
קישורים חיצוניים
- ספר היובל לכבוד הרב מאיר שפירא, באתר Hebrewbooks
- מכתב משמואל נדלר לחיים נחמן ביאליק, באתר הספרייה הלאומית
- שמואל נדלר לוחם מחתרת יהודי בצרפת, באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות
הערות שוליים
- ^ דף עד, באתר יד ושם
- ^ קהילת גלינה, 1943־1473: תולדותיה וחורבנה, א' כורך (עורך), ירושלים 1950, עמ' פה
- ^ היינט, 1 בינואר 1934 אוסף עיתונות יהודית והיסטורית
- ^ דוד וינפלד, השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם, תל אביב, מוסד ביאליק, 1997, עמ' 347–352, באתר מט"ח
- ^ משה פראגר, 'שני משוררים אשר סגדו למולך הקומוניסטי', בית-יעקב 152, תשל"ג, 1972, עמ' 6–11 באתר אוצר החכמה
- ^ יוסף פונד, 'על עתונות אגודת ישראל', קשר לספרים
- ^ דער מארגען זשורנאל, 4 בינואר 1934 אוסף עיתונות יהודית והיסטורית
- ^ Munye (Shmuel) Nadler, באתר Yiddish Leksikon
- ^ Shmuel “Munye, Mounio” Nadler באתר Find A Grave
37310813שמואל נדלר