שלמה ניסן
 | |
| לידה |
31 בדצמבר 1804 ברסלאו |
|---|---|
| פטירה |
כ"ז באדר תרל"ב, 1872 ברסלאו |
| עיסוק | תלמיד חכם, איש ספר, משכיל צנוע |
רבי שלמה ניסן (או: ניססען; Salomon Nissen; 31 בדצמבר 1804 בברסלאו – כ"ז באדר תרל"ב, 1872) היה תלמיד חכם מופלג, חוקר בקי במקורות ישראל ובלשון, דמות צנועה ומופנמת שהתנגד לפרסום חידושיו. היה דמות רוחנית מרכזית בקרב חכמי ברסלאו, ובהם אברהם גייגר, יום-טוב ליפמן צונץ והיינריך גרץ.
ביוגרפיה
נולד לאביו רבי משה, בברסלאו[1] בראשית המאה ה־19 וחי בה כל ימיו. למרות שלא החזיק במשרה רבנית רשמית, נחשב לאחד מגדולי החכמים בעירו, והיה אהוב ומכובד בעיני כל יודעיו. אישיותו שילבה תורה, חכמה, יראת שמיים, עדינות נפש, אהבת אדם וצניעות מופלגת.
היה שקדן עצום בתורה, וכפי שתיארוהו: "אין דבר קטן וגדול בגפ"ת ושו"ת, ירושלמי, ספרי, ספרא ותוספתא, בקדמוניות, מדרשים, ספרי השכלה וחן, אשר לא נגלו לעיניו... כל רז לא אניס ליה".[2]
יחסו לפרסום וחידושיו
ר' שלמה ניסן נודע כמי שהתנגד לפרסום כתביו בשמו, ואף אסר על חבריו ובני שיחו לייחס לו דברים בדפוס. באחד ממכתביו לידידו פביוס מיזס תיאר כיצד שרף את כתביו:
"ירחים אחדים בקש ממני הד"ר גייגער להראות ולשלוח לו קונטרס חדושי אשר כתבתי אבל אנכי לא מלאתי את בקשתו יען כי כבר מסרתי המון מכתבי וכתבי על המוקדה, וגם את הנשאר אדון בשרפה כל הימים אשר אני חי לא מנעתי לשום אדם כל אשר יחפוץ ממני אם יש אתי וכבר מסרתי דברים במתנה גמורה ונדפסו ואין מי יודע מבטן מי יצאו אך לא יישאר אחרי אף עלה אחת, כי לא זכיתי לבנים הולכים על דרך שיחי, ומי יודע אם לא ייקחו רב טובי לעטוף בהם גבינה או חמאה כנהוג".[3]
מיזס כתב עליו:
"כמה הערות מושכלות מסולאות בפז יצאו לאור בדפוס, אשר המנוח הרים דלדם – וחכמת המסכן, ושמו הנעלה לא ייזכר ולא ייפקד... גודל ענותנותו זו היא הסיבה לבו אחורנית לגנוז כל הכתוב מחידושיו".
הוא תיעד את הכתובות שעל גבי המצבות בבית הקברות היהודי בברסלאו (אנ'), ופרסם את ממצאיו בכתב העת Deutscher Volkskalender und Jahrbuch לשנת 1856.
השפעתו והכרה בו
במהלך חייו ביקרו בביתו רבים מחכמי הזמן. בין הידועים שבהם היו אברהם גייגר, שהיה מידידיו, וכן ההיסטוריון פרופ' היינריך גרץ, אשר כונה בפי מיזס: "כתלמיד מובהק כפוף, יושב על שולחנו, מקטין עצמו לפני הגדול ממנו ודורש עמו בכל דבר חדש קטן וגדול".[4]
על אף מעמדו הרם בעיני בני דורו, לא נשא תואר רשמי, והעדיף להישאר "נחבא אל הכלים". גם על לשונו העידו: "תורת חכם הייתה מקור חייו... ולשונו תמיד חסד ורצון טוב ואהבת אדם בכלל".
פטירתו וצאצאיו
נפטר ב־כ"ז באדר תרל"ב (1872) בעירו ברסלאו ונקבר שם. אשתו נפטרה כמה שנים אחריו. השאיר אחריו שני בנים, דוד ולעא ניסן, סוחרים נכבדים בעיר, ובת אחת, תרזה, שנישאה לסוחר שלמה שפיטצער ונדדה עמו לאמריקה בשנת 1856.
הוריש את ספרייתו לבית המדרש לרבנים בברסלאו.
הביולוג פרדיננד כהן היה בן אחותו.
לקריאה נוספת
- פ. מיעזעס, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, המגיד, 22 במאי 1872 נקרולוג
- עזריאל גינציג, אלה תולדות, עמ' 21, באתר גוגל ספרים
- Markus Brann, History of the Western Jahrbuch für jüdische Geschichte und Literatur, עמ' 147, באתר גוגל ספרים (בגרמנית)
- Markus Brann, Jahrbuch für jüdische Geschichte und Literatur, Berlin, 1902, p. 166= Mittheilungen aus dem Briefwechsel zwischen Zunz und Kaufmann, p. 8 (בגרמנית)
- Louis Lewin (גר'), Die jüdische Gemeinde in Kalisch, 1908, p. 172 (בגרמנית)
- Louis Lewin, זכרון לאברהם אליהו - החלק הלועזי, 1908, עמ' 172, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
קישורים חיצוניים
- אברהם מאיר הברמן, מכתב אודות הישיבה, אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים, תשלד, עמ' 251, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft, עמ' 171 (בגרמנית)
- שלמה ניסן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ לפי מרדכי בראנן (גר') ולואיס לואין, נולד בקאליש.
- ↑ המגיד, תרל"ב, גיליון ע"ט.
- ↑ המגיד (מצוין ב"לקריאה נוספת").
- ↑ המגיד, שנה ט"ז, תרל"ב. ומביא אותו בספרו דברי ימי ישראל, Volume 3, Issue 2, 1897, עמ' 713.
שלמה ניסן41371153Q95007660