שלמה בן נתן אשכנזי
תבנית אישיות ריקה שלמה בן נתן אשכנזי (1520 לערך–1602) היה רופא ודיפלומט יהודי בן המאה ה-16, אשר שימש רופא חצר אצל זיגמונט השני אוגוסט, מלך פולין, ובהמשך בחצר המלוכה בקונסטנטינופול. השתמש בהשפעתו הרבה לקבלתם חזרה של היהודים לוונציה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אשכנזי נולד באודינה להורים יהודים ממוצא גרמני. הוא למד רפואה באוניברסיטת פדובה, ולאחר גירוש היהודים מאודינה בשנת 1556, נסע לקרקוב, שם שימש רופאו של המלך זיגמונט השני אוגוסט. בשנת 1564 עזב את משרתו ועבר לקונסטנטינופול לשמש שם רופא חצר.
רופא חצר בקונסטנטינופול
בקונסטנטינופול עלה אשכנזי לגדולה לאחר שהתיידד עם הבאילו הוונציאני מרקאנטוניו ברבארו והווזיר הגדול מהמט סוקולו פאשא. בדומה ליהודים רבים באותה העת, היו אשכנזי ואחיו גם מעורבים במסחר היין בין כרתים לפולין, אשר מרכזו היה בקונסטנטינופול. פריצתה של המלחמה העות'מאנית-ונציאנית הרביעית ב-1570 הפכה את אשכנזי למתווך מפתח בין האימפריה העות'מאנית לוונציה. במהלך המלחמה החזיק אשכנזי בשתי משרות: הרופא המלכותי של אשתו של סוקולו, הנסיכה איסמיח'אן סולטאן, והרופא הרשמי לקהילה הוונציאנית בקונסטנטינופול. הוא הוציא לפועל הוראות חשאיות מהווזיר הגדול במטרה להביא שלום, למנוע מעצרים של מצביאים ולהעביר מסרים בין הצדדים. יחד עם הדרגומן הגדול, עלי ביי, השתתף בשיחות על חוזה השלום שסיים את המלחמה ב-1573.
אשכנזי גם מילא תפקיד בבחירת היורש לזיגמונט השני אוגוסטוס בפולין, שבמותו ב-1572 לא הותיר אחריו יורש. עם המועמדים נמנו הצאר איוואן הרביעי, הקיסר מקסימיליאן השני, מועמד האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר – נסיך קתולי בעל חשיבות נמוכה, והמלך אנרי השלישי. מאזן הכוחות באירופה אז נכנס לסחרור. אף שלכאורה היה העניין שייך לאצולה הפולנית, בחירתו של המלך הפולני הבא היה נתונה בפועל להשפעתו של השער הנשגב. שגריר צרפתי, שנסע לקונסטנטינופול לקבל את תמיכתם של המנהיגים העות'מאניים, נפגש עם אשכנזי ושכנע אותו כי מלך צרפתי על פולין הכרחי לשמירת מאזן הכוחות. אשכנזי בתורו שכנע את הווזיר הגדול לתמוך באנרי. לאחר עלייתו של אנרי לכס הפולני, שלח אשכנזי את ברכתו למלך בכותבו: "עשיתי להוד מלכותך שירות חשוב ביותר בהבטחת בחירתך – אני חוללתי את כל מה שנעשה כאן".
קבלתם מחדש של יהודי ונציה
בשנת 1572 קרא הדוג'ה הוונציאני, אלוויזה מוצ'ניגו הראשון, לאכיפת צו הגירוש מ-1556, דבר שעורר יהודים רבים לעזות והצית ויכוח בסנאט של ונציה. מעורבותם של היהודים בסחר חוץ ובהלוואות הפכה אותם לנכסים כלכליים חיוניים לעיר המדינה הוונציאנית. יתרה מזאת, חלק מהאזרחים הוונציאנים התנגדו מוסרית להחלפת הבנקים היהודים במונטה די פייטה הנוצרי. לעומת זאת, טענו אחרים שגירוש היהודים היה עניין של צורך מוסרי, בהזכירם את גירוש ספרד ופורטוגל.
על רקע זה אשכנזי השתמש בקשריו בקונסטנטינופול להפעיל לחץ פוליטי על הרשויות הוונציאניות בעניין גירוש היהודים. באמצעות הסדר עם יאקופו סורנצו, פקיד ונציאני בקונסטנטינופול, דאג אשכנזי להבאת חלק מהיהודים המגורשים לתחומי האימפריה העות'מאנית. סורנצו חזר לוונציה זמן קצר לאחר מכן להזהיר את הסנאט מן הסכנה המובנית בהסדר זה: היהודים שחיו באותה עת באימפריה העות'מאנית, ואשר גורשו קודם לכן מספרד ומפורטוגל, ייצרו נשק לכוחות העות'מאניים נגד ונציה, כך שצירופם של היהודים המגורשים מוונציה אליהם עלול לעלות ביוקר ואף להיות מסוכן. אשכנזי השמיע באזניו של ברבארו טיעונים דומים, וזה העבירם לדוג'ה בדיווחיו על המצב באימפריה העות'מאנית.
גורמים אלה ללא ספק תרמו להחלטת הסנאט לקבל חזרה את היהודית בדצמבר 1573. אולם אין זה נכון לייחס את כל מעשה חזרת היהודים לאשכנזי. לפי הצעה נוספת שהוצגה לסנאט של ונציה מוקדם יותר באותה השנה, היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל יורשו להיכנס, בתנאי שיחיו בגטו. בעוד שהצעה זו לא עברה, היא שימשה להזכיר לסנאט את החשיבות הכלכלית של היהודים, ובסופו של דבר תרמה לקבלתם הסופית בחזרה.
שגריר בוונציה
לאחר בחירת המלך הפולני, מינה השער הנשגב את אשכנזי לציר בוונציה. מינויו של יהודי לתפקיד עורר מחלוקת בשני הצדדים, אולם באימפריה העות'מאנית סוקולו ערב לחוכמתו הפוליטית של הרופא, בעוד שבוונציה ברבארו חלק לאשכנזי שבחים. לאחר ויכוח מה, אשכנזי זכה בתפקיד ונסע לוונציה במאי 1574.
הרשויות בוונציה והקהילה היהודית הרעיפו על אשכנזי מתנות בהגעתו. בשנות כהונתו אשכנזי תיווך בהצלחה במחלוקת על גבולות דלמטיה, אך כשל בניסיונות השכנוע להקמת ברית צבאית עות'מאנית–ונציאנית. בעודו בוונציה עזר לקבוצה של סוחרים יהודים לעתור לפיצויים על רכוש שאיבדו לאחר שעזבו את ונציה במסגרת צו הגירוש. העתירה התקבלה והסוחרים פוצו, אם כי רבים בחרו שלא לחזור לוונציה.
השיבה לקונסטנטינופול ומותו
אשכנזי שב לקונסטנטינופול ביולי 1574, ונשאר פעיל בפוליטיקה גם לאחר מותו של סוקולו ב-1579. בשנת 1591 השתמש בהשפעתו כדי להשיג את המינוי של ארון הטיראן לווייבוד נסיכות מולדובה. ב-1593 נסע ליאשי כדי לקבל את שכרו על השתדלותו, אולם הוא הוסגר לנסיך טרנסילבניה ונאסר. בסיועו של השגריר האנגלי בקונסטנטינופול שוחרר ממאסר.
הוא ניהל בצורה גרועה את ענייניו הכספיים ומת מעוני ב-1602.
משפחתו
אשכנזי הותיר אחריו אישה ושלושה בנים. אלמנתו, בולה אקסטי, נקראה למיטת חוליו של הסולטאן אהמט הראשון וריפאה אותו מאבעבועות שחורות. בנו, נתן, היה גם כן רופא, וכשהגיע לוונציה ב-1605 זכה לקבלת פנים מרשימה מצד הדוג'ה.
קישורים חיצוניים
- גוטהרד דויטש, הרמן רוזנטל, "שלמה בן נתן אשכנזי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
שלמה בן נתן אשכנזי40931785Q24205831