שליטה עכבתית
שליטה עכבתית (באנגלית: Inhibitory control) הידועה גם כעיכוב תגובה, היא יכולת קוגניטיבית מרכזית, הנחשבת לחלק מן התפקודים הניהוליים של המוח. היא מאפשרת לאדם לדכא או לעכב תגובות מיידיות, אינסטינקטיביות או דומיננטיות, לגירויים מסוימים. מטרת העיכוב היא לאפשר בחירה של תגובה הולמת ויעילה יותר, שתְּקַדֵּם השגת מטרות רצויות. במהותה, בקרה מעכבת היא המנגנון שמונע מאיתנו לפעול מתוך דחף או הרגל, ומעניק לנו את הזמן והיכולת לשקול חלופות ולבחור את דרך הפעולה המתאימה ביותר, בהתאם למצב ולמטרותינו.[1] שליטה עצמית היא היבט חשוב של השליטה העכבתית.[1][2][3] לדוגמה, דיכוי מוצלח של התגובה ההתנהגותית הטבעית לאכילת עוגה, כאשר אדם משתוקק לה בזמן דיאטה, דורש שימוש בבקרה מעכבת.[1]
שליטה עכבתית נפגעת הן בהתמכרות והן בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.[1][4] אצל מבוגרים בריאים ואנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז, הבקרה העכבתית משתפרת בטווח הקצר עם מינונים נמוכים (טיפוליים) של מתילפנידאט או של אמפטמין.[5] אפשר לשפר את השליטה העכבתית בטווח הארוך גם באמצעות פעילות גופנית אירובית עקבית.[1][2][3]
בדיקות
בחן בקרה מעכבת הוא מבחן נוירופסיכולוגי המודד את יכולתו של אדם לעקוף את תגובתו ההתנהגותית הטבעית, הרגילה או הדומיננטית לגירוי, על מנת ליישם התנהגויות אדפטיביות יותר, המוכוון מטרה (goal-oriented).[1] חלק מהמבחנים הנוירופסיכולוגיים המודדים שליטה מעכבת כוללים את משימת סטרופ, את משימת ההתחלה־ולא־ההתחלה, את משימת סיימון, את משימת פלנקר, את משימות האנטי־סקאדה, את משימות עיכוב הסיפוקים ואת משימות אות העצירה.[1]
הבדלים מגדריים
לנשים נוטה להיות יכולת בסיסית גדולה יותר להפעיל שליטה מעכבת על התנהגויות לא רצויות או הרגליות, והן מגיבות באופן שונה לגורמים סביבתיים מווסתים בהשוואה לגברים.[6] לדוגמה, האזנה למוזיקה נוטה לשפר באופן משמעותי את קצב עיכוב התגובה אצל נשים, אך מפחיתה אותו אצל גברים.[6]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Adele Diamond, Executive functions, Annual Review of Psychology 64, 2013, עמ' 135–168 doi: 10.1146/annurev-psych-113011-143750
- ^ 2.0 2.1 Hayley Guiney, Liana Machado, Benefits of regular aerobic exercise for executive functioning in healthy populations, Psychonomic Bulletin & Review 20, 2013-02-01, עמ' 73–86 doi: 10.3758/s13423-012-0345-4
- ^ 3.0 3.1 Jude Buckley, Jason D. Cohen, Arthur F. Kramer, Edward McAuley, Sean P. Mullen, Cognitive control in the self-regulation of physical activity and sedentary behavior, Frontiers in Human Neuroscience 8, 2014, עמ' 747 doi: 10.3389/fnhum.2014.00747
- ↑ George F. Koob, Nora D. Volkow, Neurocircuitry of addiction, Neuropsychopharmacology: Official Publication of the American College of Neuropsychopharmacology 35, 2010-01, עמ' 217–238 doi: 10.1038/npp.2009.110
- ↑ Robert C. Spencer, David M. Devilbiss, Craig W. Berridge, The cognition-enhancing effects of psychostimulants involve direct action in the prefrontal cortex, Biological Psychiatry 77, 2015-06-01, עמ' 940–950 doi: 10.1016/j.biopsych.2014.09.013
- ^ 6.0 6.1 Farshad A. Mansouri, Daniel J. Fehring, Alexandra Gaillard, Shapour Jaberzadeh, Helena Parkington, Sex dependency of inhibitory control functions, Biology of Sex Differences 7, 2016, עמ' 11 doi: 10.1186/s13293-016-0065-y
שליטה עכבתית41244764