שישה ימים של מלחמה (ספר)
 | |
| עטיפת המהדורה העברית של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | אנגלית |
| תורגם לשפות | עברית |
| סוגה | ספר עיון |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | הוצאת אוניברסיטת אוקספורד |
| תאריך הוצאה | 2002 |
| מספר עמודים |
בגרסה העברית: 539 בגרסה האנגלית: 480 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת דביר |
| תאריך | 2004 |
| תרגום | מנשה ארבל |
שישה ימים של מלחמה - המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון (באנגלית: Six Days of War: June 1967 and the Making of the Modern Middle East) הוא ספר מאת ההיסטוריון האמריקאי-ישראלי ושגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, מיכאל (מייקל) אורן, המתעד את אירועי מלחמת ששת הימים בין ישראל למדינות הערביות השכנות. הספר, שזכה לשבחי המבקרים, זכה בפרס הספר של "לוס אנג'לס טיימס" להיסטוריה, ושהה שבעה שבועות ברשימת רבי המכר של "ניו-יורק טיימס".[1]
מבקרים, כולל אלו של הרדיו הציבורי (NPR), של "וושינגטון פוסט", של "פילדלפיה אינקוויירר" ושל "שיקגו סאן-טיימס", תיארו את הספר כתיאור מקיף וסופי של הסכסוך.[2]
תרגום עברי של "שישה ימים של מלחמה" יצא ב-2004 בהוצאת דביר.
תוכנו של הספר
הספר פורש על פני 539 עמודים (בגרסה העברית) את סיפורה של מלחמת ששת הימים. במהלך מחקרו לכתיבת הספר, עשה אורן שימוש במקורות ראשוניים מישראל, מהעולם הערבי, מארצות הברית, מבריטניה ומברית המועצות,[3] רבים מהם נחשפו לחוקרים, לפי עדותו, רק בעת האחרונה.
הספר פותח ברקע, ובו היחסים בין ישראל לאומות ערב ולמעצמות בשנים 1948 עד 1966 (פרק ראשון); בגורמים שזירזו את תחילת המלחמה (פרק שני); במשבר שקדם לפריצת המלחמה (פרק שלישי); ובימים האחרונים שלפני המלחמה, מסיומו של חודש מאי ועד פריצת המלחמה (פרק רביעי).
לאחר מכן מתוארת המלחמה בחלוקה לימים: פרק על יומה הראשון של הלחימה (פרק חמישי); פרק על יומה השני (פרק שישי); פרק נוסף על היום השלישי של המלחמה (פרק שביעי); פרק אחר עוסק ביום הרביעי (פרק שמיני); פרק אחד ביום הלחימה החמישי (פרק תשיעי); ופרק אחרון עוסק ביום בשישי והאחרון במהלך המלחמה (פרק עשירי).
לאחר מכן מובא מעין סיכום בשם "חישובים, ניתוחים והמזרח התיכון הישן-חדש" (פרק 11). הפרק האחרון הוא שיחה שניהל מיכאל אורן עם פואד עג'מי.
הגורמים למלחמה
אורן מדגיש כי המלחמה לא תוכננה על ידי אף אחד מהצדדים, אלא נבעה מסדרה של אירועים שהחריפו, חלקם מקריים לגמרי.[4] לדוגמה, בנובמבר 1966 נהרגו שלושה שוטרים ישראלים כאשר עלו על מוקש, שככל הנראה השאירו במקום אנשי חוליית פדאיון מירדן (אם כי סביר שבחסות סוריה). מסיבות לא ברורות, שגריר ארצות הברית בישראל וולוורת ברבור, היעיל ברוב המקרים, המתין כמה ימים לפני שהעביר הודעת תנחומים ממלך ירדן חוסיין לראש ממשלת ישראל לוי אשכול. בהיעדר הודעת תנחומים הגיבה ישראל בחומרה, בעודה מניחה כי אף על פי שירדן אינה לא עומדת מאחורי המתקפה, אנשיה הציעו מקלט לתוקפים. פעולת התגמול שערכה ישראל, פעולת סמוע, הפכה לאחד מתוך סדרת אירועים שהובילו למלחמה.[5] אורן מביא דוגמה זו פעמים רבות כדי להדגיש את עיקרון המקריות, שהוא מרכזי לשיטתו במהלכים שגרמו למלחמה.[6]
דוגמה נוספת היא החלטת הישראלים להימנע מהצגת טנקים במצעד צה"ל ביום העצמאות בשנת 1967 בירושלים: אף על פי שהדבר נועד להפחית את המתח, בשל חלוקת ירושלים לאחר שביתת הנשק ב-1949, למעשה התפרש הצעד כסימן לכך הישראלים מרכזים את השריון שלהם לתקיפה בסוריה.[7]
למה ניצחה ישראל
מנהיגים ומפקדים ערבים נאבקו כדי להוכיח את לוחמנותם ולהתעלות אחד על השני בשנאתם לישראל: במקרה של ההנהגה הבעת'יסטית של סוריה, אורן טוען כי המלחמה הייתה מרכזית באידאולוגיה שלהם, בעוד עבור המצרים הרטוריקה המתלהמת כלפי ישראל הייתה ניסיון לזכות במנהיגות הגוש הפאן-ערבי — אף על פי שמצרים לא רצתה במלחמה. בתוך מצרים ההנהגה הייתה מפולגת באופן מסוכן, ופלגים שונים עשו שימוש ברטוריקה אנטי-ישראלית כדרך ללחימה אופוזיציונית במשטר. כתוצאה מכך, לא הייתה שום דרך יעילה שבה יכלו הערבים, כמכלול, להשתמש בעליונותם המספרית במלחמה רבת-חזיתות, בעוד הכוחות המזוינים של המדינה הערבית הגדולה ביותר נתפסו בין הוראות ואסטרטגיות שונות. הישראלים עבדו קשה, ותכננו בקפידה את האפשרות של מלחמה עם צבא שעבד על הנושא במלוא המרץ. לעומת זאת, אחד מגנרלי סוריה חזה מפלה מוחלטת של ישראל בארבעה ימים "לכל היותר." נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר התעקש כי חיל האוויר הישראלי לא יהיה מסוגל לתקוף את בסיסי חיל האוויר המצרי. למעשה התקפה ישראלית מוצלחת על שדות התעופה של חיל האוויר המצרי הייתה גורם מפתח בניצחון ישראל. אחד מקציני מצרים תיאר את הנהגת ארצו כאחוזה באמונה כי "הריסתה של ישראל הייתה משחק ילדים שדרשה רק את חיבור מספר קווי טלפון לבית המפקד, וכתיבת סיסמאות הניצחון."
קבלת הספר
הספר זכה לשבחים על ידי המבקרים, וזכה בפרס הספר של "לוס אנג'לס טיימס" להיסטוריה. הוא שהה במשך שבעה שבועות ברשימת רבי-המכר של "ניו יורק טיימס". מבקר הספרים של "ניו יורק טיימס" כתב טובות על הספר "שישה ימים של מלחמה", כמו ביקורת הספרים ב"וושינגטון פוסט", שם כונה הספר, "לא רק הספר הטוב ביותר שנכתב עד כה על מלחמת ששת הימים, אלא שסביר להניח שיישאר הטוב ביותר." ביקורות חיוביות פורסמו גם על ידי "The Atlantic", על ידי "ניו ריפבליק", על ידי "הגרדיאן", על ידי "ניוזוויק",[8] על ידי "האקונומיסט", ועל ידי ההיסטוריון ג'ון קיגן ו"ההיסטוריון החדש" הישראלי בני מוריס.
נורמן פינקלשטיין כתב סקירה ביקורתית, בה קרא ל"שישה ימים של מלחמה" בעל "נרטיב מתנצל" שבו אורן "בעיקרון מדגיש שוב את הגרסה הישראלית הרשמית של מלחמת יוני".[9] מן הצד השני, אמנון לורד כתב מאמר באתר "מידה" שבו טען כי "יש חלל גדול בכתיבה של היסטוריה אמיתית ומקיפה על מלחמת ששת הימים", וכי רק אורן בספרו התקרב לכתיבת היסטוריה כזאת. הוא אף ציין שיש בספר מההיסטוריה ה"רשמית".[10]
קישורים חיצוניים
- הספר "שישה ימים של מלחמה", באתר "סימניה"
- גרסה אנגלית (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - ראיון עם אורן על "שישה ימים של מלחמה", Booknotes, 25 באוגוסט 2002.
- שישה ימים של מלחמה, בבלוג נעמוש, 11 באוגוסט 2015
- צור ארליך, איך קרו ששת הימים. ראיון עם מיכאל אורן, בבלוג "מהמחסן של צור ארליך", 8 בינואר 2010
- מרדכי בר-און, רפרוף כנפי הפרפר: הרהורים על מלחמת ששת הימים בעקבות ספרו של החדש של מיכאל אורן, עיונים בתקומת ישראל 12, 2002, עמ' 625–644
הערות שוליים
- ^ רשימת רבי-המכר של "ניו יורק טיימס", 8 באוגוסט 2002
- ^ "Oxford University Press: Six Days of War: Michael B. Oren". Oxford University Press. 2007-06-11. נבדק ב-2007-07-02.
- ^ בר-און, רפרוף כנפי הפרפר, עמ' 629: 13 ארכיונים בישראל, 12 ארכיונים בארצות הברית, הארכיון הלאומי הבריטי וארכיון משרד החוץ הסובייטי
- ^ בר-און, רפרוף כנפי הפרפר, עמ' 626
- ^ בר-און, רפרוף כנפי הפרפר, עמ' 626–627
- ^ בר-און, רפרוף כנפי הפרפר, עמ' 627: "אורן שב ומזכיר את הפרשה כדי להדגים את מה שהוא מכנה 'המקריות' (randomness) של התהליך."
- ^ ביקורת על "שישה ימים של מלחמה" מאת דניאל פייפס, ניו-יורק פוסט, 4 ביוני 2002
- ^ Powells.com
- ^ Norman G. Finkelstein, Image and Reality of the Israel-Palestine Conflict, 2nd ed. (London and New York: Verso, 2003), pp. 184-85 & 196. [1]
- ^ אמנון לורד, כבשנו, גירשנו, שדדנו: שכתוב ההיסטוריה של מלחמת ששת הימים, באתר מידה, 5 ביוני 2016.
24767794שישה ימים של מלחמה (ספר)