ל אבגד,מקורות אחרים:
א. על אדמו"ר מהרי"ן מנייעזין - 'אחר פטירת אביו היה דר איזה שנים בליובוויטש ובאשר דחיקא ליה שעתא נסע על המדינה וכו' (בית רבי ערכו).
ב. על אדמו"ר מהרחש"ז בלאדי - 'אחר פטירת אביו היה דר איזה שנים בליובאוויטש, ובערך בשנת תרכ"ט [!!!] קבע דירתו בלאדי' וכו' (בית רבי ערכו).
ג. ומאביו הצמ"צ קיבל סמיכה לקרות אותו [היינו את מהרי"ל] שלא בפניו מיין ר' לייב (כתבי הרח"א ביחאווסקי עמ' קמב)ץ
ד. בית המדרש שייך לשני בניו בשוה (צוואת הצ"צ אגרת עט), [יתכן ומועתק מאגרות מהר"ש, וכנ"ל].
ה. 'ורוב ענייניו [של הצ"צ], היה על ידו [ע"י מהרי"ל], ועוד בחייו פקד עליו לחזור דא"ח לפני אנ"ש, ולהשיב עצות ברוחניות וגשמיות (בית רבי בערכו).
ו. הצ"צ עצמו היה מוסר פ"נ לבנו זה, (כחה של סנגוריה מפישל שניאורסון עמ' 105).
ז. הצ"צ קרא אותו לעין כל 'מיין גוטער ייד' [שמשמעותו הרבי שלי] (לקוטי ספורים פרלוב).
ח. והתנהג [אדמו"ר מהרי"נ] בנשיאות שתי שנים בעיר ליובאוויטש. (הקריאה והקדושה, - היינו אדמו"ר הריי"צ).
ט. לשון : אולם לא על נקלה עלתה לו למהר"ש לרשת כסא אביו. מריבה גדולה התלקחה בין האחים, אחרי הסתלקותו של מהרמ"מ בשנת תרכ"ו, בשל ירושת הכסא. החסידים נחלקו למפלגות עד שנצח מהר"ש, ואחיו היו מוכרחים לבקש להם מרכזים אחרים. הזקנים רצו לטשטש את כל ענין המריבה בפני הצעירים, ואחנו, הצעירים, קלטנו רק קטעי-מלים, רמזים ובני-רמזים לאותה המריבה. הזכירו ״צוואה״ שנמצאה אחרי הסתלקותו של הרמ״מ שהצד שכנגד שדא בה נרגא... (גליון העבר ב צבי הר שפר יליד ליובאוויטש).
המשך יבוא, אם יהיה צורך...