שורה: מלאכת זיהוי חיים
| כריכת המחזה "שורה: מלאכת זיהוי חיים", פרדס הוצאה לאור והוצאת ת״מ: תמונע מחזות, 2025. צילום: רועי יוסף, עיצוב גרפי: ניצן מיוסט. | |
| כתיבה | רועי יוסף |
|---|---|
| מקום ההתרחשות | מחנה שורה |
| תקופת ההתרחשות | מייד לאחר טבח שבעה באוקטובר |
| מדינה | ישראל |
| סוגה | תיאטרון דוקומנטרי |
| הצגת בכורה | 26 בספטמבר 2024, פסטיבל ישראל |
| מספר מערכות | מערכה אחת, 13 תמונות |
| שפה | עברית |
| פרסים | זוכת ארבעה מפרסי פרס קיפוד הזהב לשנת 2025, ובהם "הצגת השנה"; זוכת פרס שולמית אלוני לשנת 2025. |
| https://www.tmu-na.org.il/?CategoryID=220&ArticleID=6015 | |
שורה: מלאכת זיהוי חיים הוא מחזה ישראלי מאת רועי יוסף, העוסק במשימת זיהוי החללים לאחר טבח שבעה באוקטובר. המחזה הועלה לראשונה ב־26 בספטמבר 2024 במסגרת פסטיבל ישראל, בשיתוף עם תיאטרון תמונע. בשנת 2025 זכתה ההצגה בארבעה מפרסי פרס קיפוד הזהב, בהם פרס "הצגת השנה".[1]
המחזה נכתב בעקבות שירות המילואים של המחזאי במחנה שורה, שם לקח חלק בעבודת זיהוי החללים לאחר האירועים.
עלילה ומבנה
המחזה מתרחש במחנה הצבאי "שורה", ששימש לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 כמחנה לזיהוי חללים. במרכזו עומד חוקר מצ"ח במילואים, הקרוי "אני", המשרת שישים יום במחנה. במהלך השירות הוא מתחיל לכתוב ולתעד את הרגעים, את השיחות ואת המפגשים הנוצרים במקום.
המחזה בנוי מ־13 תמונות. בכל תמונה מתווספות דמויות נוספות מהעולם האנושי בתוך המחנה, והמעברים בין התמונות נעשים לעיתים באמצעות המשפט החוזר "היה כאן אחד..." / "הייתה כאן אחת..." כאשר לאחר משפט זה מופיע תיאור של דמות. עם התפתחות המחזה, לצד הדמויות האנושיות, מופיעות גם דמויות לא־אנושיות, בהן "פרפר לבן" ו"עננים של סוף קיץ", כחלק מן הניסיון לזהות חיים בתוך מרחב שמרכזו מוות.
ציר עלילתי מרכזי במחזה הוא החיפוש אחר חייל אלמוני, שאותו "אני" שמע בימים הראשונים במחנה שר את השיר "ימים לבנים" תוך כדי נשיאת גופה. החיפוש אחר החייל מלווה את תמונות המחזה ומדגיש את שאלת האפשרות לחזרה אל החיים לאחר החוויה במחנה. דמות משמעותית נוספת היא שחאדה, חברו הדרוזי למילואים, המעודד את "אני" לכתוב ומסייע לו להפוך את חוויית המחנה ליצירה.
המשפט "כדי לקבור את זה, צריך לדעת מה זה", המופיע במחזה, מסמן את נקודת המוצא הדרמטית של היצירה ואת המתח שבין המשימה הרשמית לבין הניסיון להבין ולתעד את מה שעבר על אנשי המחנה.
חייל שכתב יומן: תגיד. למה אתה רושם את זה?
אני: אני חושב שכדי לקבור את זה צריך לדעת מה זה.
חייל שכתב יומן: לא ידעת לקראת מה אתה בא?
אני: ידעתי.
חייל שכתב יומן: אם ידעת לְמה אתה בא, לא הכנת את עצמך מספיק?
אני: איך אפשר לדעת?
(שקט)
אני: תגיד, היה כאן אחד מכם ששר תוך כדי שסחב את הגופות. אתה יודע אולי מי זה?
חייל שכתב יומן: האמת היא שלא, אבל אני אחפש לך.— מתוך תמונה 6 במחזה.
המחזה ניתן לביצוע במספרים משתנים של שחקנים, החל משחקן יחיד. בהפקת הבכורה השתתפו תשעה שחקנים.
הרקע ליצירה
המחזה נכתב בעקבות שירות המילואים של רועי יוסף כחוקר מצ"ח במחנה שורה לאחר מתקפת 7 באוקטובר.[2] במהלך התקופה תיעד יוסף שיחות, אירועים בעבודה ורגעים אנושיים. חלק מהטקסטים במחזה מבוססים על ראיונות שנערכו במחנה ומובאים כלשונם, באישור הדוברים.[3] כמה מהדמויות נושאות את שמותיהם האמיתיים של אנשי הצוות שתועדו. מהדורת הספר נפתחת בהקדשה: „מוקדש לאלו שהיו שם”.
הפקת בכורה
הפקת הבכורה של המחזה נערכה ב־26 בספטמבר 2024 במסגרת פסטיבל ישראל, בתיאטרון ירושלים. לאחר הבכורה החלה ההצגה לרוץ באופן שוטף בתיאטרון תמונע, שם (נכון לנובמבר 2025) הציגה כ-20 פעמים.
בהצגת הבכורה נכחו האנשים שעליהם התבסס המחזה, ובסיומה הם הוזמנו לעלות לבמה לצד השחקנים.
פרסים ומועמדויות
בשנת 2025 זכתה ההפקה בארבעה מפרסי קיפוד הזהב: "הצגת השנה", "שפת הבמה", "שחקן ראשי" (שחר נץ) ו"שחקן משנה" (מוראד חסן).[1] כמו כן עלתה ההפקה לרשימה הקצרה בשש קטגוריות נוספות: מחזאי השנה, במאי השנה, עבודה קבוצתית, שחקן משנה (אורי בלופרב), שחקן משנה (גלי פרנק), עיצוב במה ועיצוב תאורה.
באותה שנה זכתה היצירה בפרס שולמית אלוני. בנימוקי השופטים צוין כי היא מהווה “מסמך דוקומנטרי המרחיב את המבט על המציאות ומפגין יכולת ליצור מתוך קושי וכאב”, וכי העבודה “מעוררת בחברה חמלה ואהבת אדם.”[4]
תרגומים
המחזה תורגם לאנגלית, לגרמנית ולצרפתית.
הצגות וקריאות בינלאומיות
במרץ 2026 הוצגה קריאה מבוימת של המחזה בתיאטרון Residenztheater במינכן, גרמניה.[5][6]
המחזה נבחר לרשימה הקצרה של תחרות המחזאות הבינלאומית של ארגון Jewish Plays Project (מחזור 2026). במסגרת זו עתידות להיות מוצגות קריאות מבוימות של המחזה במספר מוקדים בצפון אמריקה.[7]
אחרית הדבר: "היות בינות הדברים"
במהדורה המודפסת של המחזה נכללת בתור אחרית־דבר המסה "הֱיוֹת בֵּינוֹת הַדְּבָרִים" מאת רועי יוסף. במסה עוסק יוסף בתיאטרון התיעודי כאשר הוא מצביע על תפנית שחלה בו ושמתבטאת במעבר מתפיסתו בתור תיאטרון המבוסס על תיעוד קיים לתיאטרון היוצר בעצמו את התיעוד, אותו הוא מכנה ״תיאטרון מתעד״.[8]
המסה מתייחסת לשימוש בכלים של אתנוגרפיה בהשראת האנתרופולוג קליפורד גירץ ובסופה מוצעת העמדה "היות בינות הדברים" כנקודת מוצא ליצירה דוקומנטרית, המדגישה נוכחות ושהייה בתוך המציאות שעליה נכתבת היצירה.
קבלה וביקורת
עם עליית ההצגה פורסמה ביקורת מאת ננו שבתאי בעיתון "הארץ", ששיבחה את הממד האנושי והאמנותי של היצירה. שבתאי כתבה:
הדבר הגדול ב"שורה', מעבר למתואר, הוא היותה מחוברת לחיים... זו הצגה מרפאת נפש... זהו אדם ויוצר יוצא דופן, המזדהר מתוך האפלה שאנו חיים בה. יש להודות לו מעומק הלב על יצירתו החשובה והמפעימה באנושיותה.
— ננו שבתאי, "הארץ"[9]
כתב התרבות ליאור גליציאנו כתב בעיתון "הארץ" כי:
"שורה" משתמשת בכלים של תיאטרון תיעודי כדי להעניק משמעות לחוויה המטלטלת שיוסף עבר כמילואימניק העוסק בזיהוי חלקי גופות במחנה שורה. זוהי יצירה שכוחה בשימוש מושכל באמצעי מבע בימתיים שלא היו עובדים באמנויות אחרות.
— ליאור גליציאנו, "הארץ"[10]
מאיה פולק מ"מקור ראשון" כתבה:
אחד הדברים המופלאים במחזה הוא השילוב בין המציאות הקשה המתוארת ובין רגעים קומיים... ויש גם רגעי רוך, כמו חייל שעובר עם עגלה ושר לעצמו בשקט את 'ימים לבנים' של לאה גולדברג. בהדרגה הולכת ומתחוורת לצופים העובדה שגם המקום הזה, קשה ככל שיהיה, הוא מקום עבודה, ויש בו הווי ככל המקומות.
— מאיה פולק, "מקור ראשון"[3]
עם פרסום המחזה בדפוס פורסמה כתבתו של המבקר אבשלום חלוץ בעיתון "הארץ", אשר התייחסה לקריאת המחזה ולפרסומו כספר. חלוץ כתב:
כעת אפשר לקרוא את המחזה החשוב ביותר שנכתב עד כה על אירועי 7 באוקטובר.
— אבשלום חלוץ, "הארץ"[11]
ראו גם
- תיאטרון תיעודי
- פסטיבל ישראל
- תיאטרון תמונע
- מחנה שורה
- טבח שבעה באוקטובר
- רועי יוסף
- פרט לכך, לא אירע דבר
- פרדס הוצאה לאור
- ימים לבנים
- שחר נץ
קישורים חיצוניים
- עמוד המחזה "שורה: מלאכת זיהוי חיים" באתר של רועי יוסף
- עמוד ההצגה "שורה" באתר תיאטרון תמונע
- דף הספר "שורה: מלאכת זיהוי חיים" באתר פרדס הוצאה לאור
"דיר באלק אתה עושה הצגה על מה שראית פה": הצצה מרתקת למחנה שורה דרך מחזה חדש שעלה ברחבי הארץ, סרטון בערוץ "i24NEWS (עברית)", באתר יוטיוב- קטע מצולם מההצגה "שורה" (Vimeo)
Avshalom Halutz, 'The Thing That Messed Me Up the Most Was Seeing Shoes': Now You Can Read The Most Important Play on October 7, Haaretz , January 07, 2026
ננו שבתאי, "שורה", על מחנה זיהוי קורבנות 7 באוקטובר, היא הצגה מפעימה ומרפאת נפש, באתר הארץ, 6 במרץ 2025- יואב בירנברג, "כדי לחזור משם, ממחנה שורה, אני צריך את המחזה הזה. בשבילי זה עוד מעט יהיה מאוחר מדי", באתר ynet, 5 בספטמבר 2024
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יואב בירנברג, ההצגה "שורה - מלאכת זיהוי החיים" היא הזוכה בפרס קיפוד הזהב לשנת 2025, באתר ynet, 21 בנובמבר 2025
- ↑ יואב בירנברג, "כדי לחזור משם, ממחנה שורה, אני צריך את המחזה הזה. בשבילי זה עוד מעט יהיה מאוחר מדי", באתר ynet, 10 בספטמבר 2024
- ^ 3.0 3.1 מאיה פולק, "הראשונים לזהות", "מקור ראשון", 11 באוקטובר 2024
- ↑ זוכי פרס שולמית אלוני, באתר פרס שולמית אלוני
- ↑ דף ההפקה באתר Residenztheater
- ↑ פרטי האירוע באתר München Online
- ↑ דף המחזה באתר Jewish Plays Project
- ↑ רועי יוסף, ״מתיאטרון תיעודי לתיאטרון מתעד״, בתוך: הקיר החמישי – עלון המחזאות הישראלית, גיליון 14: מחזאות דוקומנטרית, קבוצת עבודה. לקריאה מקוונת
- ↑
ננו שבתאי, "שורה", על מחנה זיהוי קורבנות 7 באוקטובר, היא הצגה מפעימה ומרפאת נפש, באתר הארץ, 6 במרץ 2025
- ↑
ליאור גלציאנו, גם התיאטרון צריך להתגייס למלחמה | דעה, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2024
- ↑
אבשלום חלוץ, בינואר 2026 'The Thing That Messed Me Up the Most Was Seeing Shoes': Now You Can Read The Most Important Play on October 7, Haaretz
שורה: מלאכת זיהוי חיים42952828Q136914229