שומרת יום כנגד יום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שומרת יום כנגד יום הוא מושג יסודי בהלכות נידה המתאר את מצבה של אשה שהיא "זבה קטנה" - שראתה דם בימי הזיבה, הרי היא טמאה ביום שראתה, וכדי להיטהר עליה לשמור (לבדוק את טהרת גופה) כל היום שלאחר ראייתה עד סוף היום, ואם אכן לא תראה בו תוכל לטבול ולהיטהר[1].

רקע

זמן ראיית הדם באישה מחולק לשני זמנים: ימי נידה וימי זיבה. ימי נידה הם שבעת הימים הראשונים מאז שהתחילה לראות דם, מהיום השמיני והלאה עד יום 11, אלו ימי זיבה. אישה הנמצאת בתקופת הזיבה, ורואה דם באחד מן הימים, במקרה וראתה יום אחד היא נקראת "זבה קטנה" ודינה הוא שתשמור יום אחד בטהרה. ומכאן שמה "שומרת יום כנגד יום" - כלומר צריכה לשמור יום שלא תראה בו דם נגד אותו יום שראתה בו. ביום זה היא אסורה לבעלה. אם ביום שאחרי ראייתה לא ראתה שוב דם, יכולה לטבול ולהיטהר. אף במקרה וראתה שני ימים רצופים דם, תשמור את היום השלישי בטהרה, ותוכל לטבול ולהיטהר.

במקרה והאישה ראתה דם שלושה ימים ברציפות במהלך אותן 11 'ימי זיבה' היא נהפכת ל"זבה גדולה", ודינה כדין זבה, וצריכה לספור שבעה ימים שלמים שלא תראה בהם דם כלל (-שבעה נקיים), ורק לאחריהם תוכל לטבול ולהיטהר.

דין זה היה קיים במצב הבסיסי של הלכות נידה, אך כיום כבר אינו תופס בגלל חומרא דרבי זירא לפיה כל אישה שראתה אפילו טיפת דם, צריכה לספר שבעה ימים נקיים קודם שתטבול ותטהר.

הערות שוליים

  1. ^ רמב"ם, הלכות איסורי ביאה ו, ז-י
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33040110שומרת יום כנגד יום