שד סבן
תבנית מוזיקאי ריקה שד סבן (באנגלית: Shed Seven) היא להקת רוק אלטרנטיבי, שהוקמה בעיר יורק אשר באנגליה בשנת 1990. היא נחשבת לאחת הלהקות שתרמו לסצנת מוזיקת הבריטפופ של שנות ה-90.
הלהקה השתייכה לגל הפוסט-סמית'ס של מוזיקאים בריטיים כמו הסאנדייז ו־Marion, עם סאונד שנשען במידה רבה על ארפג'יו גיטרה מורכבים. בשיא הפופולריות שלהם בין 1994 ל-1999 היו להם חמישה עשר סינגלים בטופ 40[1] וארבעה אלבומים מבין 20 המובילים בבריטניה.[2]
במקור כללה הלהקה את הזמר ריק ויטר, הגיטריסט והקלידן ג'ו ג'ונסון, הבסיסט טום גלדווין והמתופף אלן ליץ'. מאוחר יותר הוחלף ג'ונסון בפול בנקס.
הלהקה התפרקה רשמית ב-2003, אך חזרה, אחרי שינוי משמעותי לסיבוב הופעות הלהיטים הגדולים ביולי 2007.[1] חבריה המשיכו לערוך הופעות ברחבי בריטניה מעת לעת עד אלבום האולפן שיצא ב-2017. אלבומם האחרון, נכון לשנת 2024, הוא, A Matter of Time.
Shed Seven הוקמה ב-1990 משרידיו של ברוקלי הייבן, להקה בהשתתפות הסולן ריק ויטר, הגיטריסט והכותב שירים פול בנקס, הבסיסט טום גלדווין (שנולד כתומאס פיטר גלדוון), המתופף מגנוס תומפסון והקלידן ג'ון ליץ', אחיו של אלן. גם וויטר וגם בנקס ניגנו בעבר יחד בלהקה בשם ENAM, והופיעו בפני תלמידי חילופי גרמניה[3] לפני החתימה על חוזה של שישה אלבומים[4] עם חברת התקליטים Polydor Records באוקטובר 1993,[5] עזב הגיטריסט ג'ו ג'ונסון את הלהקה והוחלף בפול בנקס. תשומת הלב התקשורתית הראשונה שממנה נהנתה הלהקה הגיעה כתוצאה מהביקורות החיוביות על ההופעות החיות שלה, יחד עם השוואות מחמיאות ל־The Smiths. במרץ 1994, מאמר מאת דייב סימפסון ממלודי מייקר, המתאר את השאיפות של "התקוות הבהירות ביותר של בריטניה", קבע כי;[6] "...המוזיקה האפית והיפה של Shed Seven היא שונה. לא כל כך New Wave of New Wave כמו פוסט-סמית'ים"
בספטמבר 1994 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, Change Giver, נכנסה למצעד האלבומים הבריטי במקום ה-16[2] והעניקה לקבוצה את אלבום הזהב הראשון שלה.[5] למרות שבילה רק שבועיים במצעד,
עם חמישה כניסות לטופ 40 בבריטניה בשנת 1996,[2] היו לשד סבן יותר להיטים מכל הרכב אחר באותה שנה,[3] השיא הגיע עם יציאת הסינגל השביעי שלהם, "Going For Gold", שנכנס למצעד הבריטי במקום ה-8 ב-17 במרץ[2] ונשאר להיט המצעדים הגדול ביותר שלהם עד כה.[7]
למרות העסקה החדשה שלהם, הלהקה נותרה לא מרוצה מהיעדר התמיכה הפרסומית מהלייבל שלהם ומתוסכלת מההוצאה המאוחרת.[3] זה הודגש על ידי החלטתו של Artful לשנות את הסינגל השני המתוכנן מ- Truth Be Told, "Step Inside Your Love" מפורמטים המתאימים למצעד ותאריך יציאה מתוכנן של יולי 2001, ל-EP של 4 רצועות שאינו מתאים למצעדים שיצא באוקטובר. 2001.[3] הלהקה הופרעה עוד יותר על ידי החלטת BBC Radio 1 לא לרשימת השמעה בימיה שלאחר הפולידור[3][8] למרות שה-DJ כריס מוילס היה תומך ותיק של הלהקה.[3][8] הלהקה נפרדה מ-Artful Records ב-2002.
בשנת 2003, Shed Seven מצא בית חדש בלייבל- Taste Media, ועד מהרה חזר למצעד עם הסינגל, "Why Can't I Be You?", שיצא ב-5 במאי והגיע לשיא במקום ה-23.[2] השיר התגלה כשחרור הסינגל הראשון והאחרון שלהם עבור הלייבל, שכן הלהקה איבדה סבלנות עם סירובם של אנשי הלייבל להוציא את אלבום האולפן החמישי שלה שהוקלט במלואו, והיה מיועד לצאת בספטמבר 2003. כאשר הלייבל דרש להיט גדול נוסף לפני שהם היו מוכנים להוציא אלבום חדש של הלהקה,[3] הפרויקט נעצר ללא הגבלת זמן. כתוצאה מכך, הלהקה הודיעה על התפרקות באמצעות הצהרה שפורסמה דרך האתר הרשמי שלה.
ב-23 בנובמבר 2003, והסבירה שסיבוב ההופעות הנוכחי שלה בבריטניה - שהתקיים בין נובמבר לדצמבר 2003 - יהפוך ל"סיבוב הפרידה" של הקבוצה".[9][3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Shed Seven reform for Greatest Hits tour". NME. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2012. נבדק ב-27 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "Shed Seven at OfficialCharts.com". Official Charts. נבדק ב-27 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 "Seven Up". Archive.thisisyork.co.uk. נבדק ב-5 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Record Mart & Buyer, Issue 12, July 1999, p37
- ^ 5.0 5.1 Record Mart & Buyer, Issue 12, July 1999, p38
- ↑ 'The Newest Wave', Melody Maker, 26 March 1994, p34
- ↑ 'Polydor: Witter A Bitter Quitter', NME Online, December 1999
- ^ 8.0 8.1 "The return of the Seven". Citylife.co.uk. נבדק ב-11 ביוני 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Foley, Jack (2003). "Feature: Shed 7 to disband after current tour". indielondon.co.uk. נבדק ב-20 בדצמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)
שד סבן40725047Q2277663